"לצערי, אני כבר למודת ניסיון. בעיניי, עד שזה לא קורה זה לא קורה", אמרה בפתח השיחה. "לכן אני לא לוקחת את זה לשום מקום כרגע. אנחנו היום מציינים 140 ימים לסיוט הזה. הרבע פיתה וכף הגבינה הפכו להיות כאילו סלוגן שלנו, אבל אני רוצה להגיד לכל מי ששומע אותנו - צריכים להבין, זה לא סלוגן. זה מה שהם אוכלים שם, ולפעמים גם לא את זה. אני יודעת שהבן שלי רעב. כל אחד יושב בבית שלו, וגם אני, פתחתי את העיניים בבוקר, ראיתי את האור יום בחוץ והבנתי שעומר לא ראה אור יום 140 ימים. מישהו יכול לדמיין לעצמו איך זה מרגיש? אני כואבת".
בהמשך סיפרה כי "ב-9 באוקטובר פגשתי לראשונה מספר משפחות חטופים, ועשינו בעצם פגישה ראשונה, להבין מה אנחנו עוברים. באותה פגישה גם היה שמחה גולדין ואבירם שאול, אח של אורון. אחרי שכולם דיברו, ייעצו מה לעשות, שמחה ביקש לדבר. הוא אמר 'ברוכים הבאים', וכשהוא אמר 'ברוכים הבאים', קיבלתי חץ בלב. אני הבנתי ששמחה אומר לי 'ברוכים הבאים לגיהנום', ואני בגיהנום הזה כבר 140 ימים. אני לא יודעת איך האנשים האלה התמודדו עם הדבר הזה כל כך הרבה שנים. כשהוא סיים את הדברים קמתי וביקשתי סליחה, ביקשתי סליחה ממנו וממשפחת שאול, ומנגיסטו, וביקשתי סליחה שלא הייתי. לא הייתי, לא כי לא השתתפתי בעצרת פה ושם, לא קמתי ואמרתי 'די'".
התרעות פיקוד העורף