קבינט המלחמה אישר אמש את יציאת צוות המו"מ הישראלי שכולל את ראש המוסד דדי ברנע, ראש השב"כ רונן בר והאלוף ניצן אלון לשיחות בפריז בנושא שחרור החטופים. בשיחות ישתתפו גם ראש ה-CIA ביל ברנס, ראש ממשלת קטאר וראש המודיעין המצרי. שלי שם טוב, אמו של עומר המצוי בשבי חמאס, התארחה הבוקר (שישי) בתוכניתם של פרופ' אריה אלדד ורון קופמן ב-103FM והתחננה לשחרורו של בנה.
שבוע שני ברצף: סמוטריץ' לא עובר את אחוז החסימה | סקר "מעריב"
פירוק אונר"א ופירוז מוחלט ברצועה: נתניהו חשף את תכנית ה"יום שאחרי"
"לצערי, אני כבר למודת ניסיון. בעיניי, עד שזה לא קורה זה לא קורה", אמרה בפתח השיחה. "לכן אני לא לוקחת את זה לשום מקום כרגע. אנחנו היום מציינים 140 ימים לסיוט הזה. הרבע פיתה וכף הגבינה הפכו להיות כאילו סלוגן שלנו, אבל אני רוצה להגיד לכל מי ששומע אותנו - צריכים להבין, זה לא סלוגן. זה מה שהם אוכלים שם, ולפעמים גם לא את זה. אני יודעת שהבן שלי רעב. כל אחד יושב בבית שלו, וגם אני, פתחתי את העיניים בבוקר, ראיתי את האור יום בחוץ והבנתי שעומר לא ראה אור יום 140 ימים. מישהו יכול לדמיין לעצמו איך זה מרגיש? אני כואבת".
בהמשך סיפרה כי "ב-9 באוקטובר פגשתי לראשונה מספר משפחות חטופים, ועשינו בעצם פגישה ראשונה, להבין מה אנחנו עוברים. באותה פגישה גם היה שמחה גולדין ואבירם שאול, אח של אורון. אחרי שכולם דיברו, ייעצו מה לעשות, שמחה ביקש לדבר. הוא אמר 'ברוכים הבאים', וכשהוא אמר 'ברוכים הבאים', קיבלתי חץ בלב. אני הבנתי ששמחה אומר לי 'ברוכים הבאים לגיהנום', ואני בגיהנום הזה כבר 140 ימים. אני לא יודעת איך האנשים האלה התמודדו עם הדבר הזה כל כך הרבה שנים. כשהוא סיים את הדברים קמתי וביקשתי סליחה, ביקשתי סליחה ממנו וממשפחת שאול, ומנגיסטו, וביקשתי סליחה שלא הייתי. לא הייתי, לא כי לא השתתפתי בעצרת פה ושם, לא קמתי ואמרתי 'די'".
הם אמרו שום עסקה של שחרור רוצחים מחבלים תמורת הבנים, הם אמרו להביא אותם בכוח.
"אני חושבת שעשינו עבודה. אני לא אשת צבא, לא פוליטיקאית, אני רוצה את הבן שלי עכשיו בבית. זה לא סיסמה, זה מדם ליבי אני אומרת. כשאני כל בוקר נכנסת לחדר של עומר והחדר שלו ריק, ואני יודעת מה הוא עובר שם, הנשמה שלי נשרפת. כמו שאמרתי, אני לא ביטחון ולא ממשלה, אבל 7 באוקטובר הוכיח שכל הסיסמאות של ביטחון היו שוות לשום דבר וכלום. בעיניי, מה שאנחנו צריכים להבין מ-7 באוקטובר זה פחות דיבורים ויותר מעשים, ומעשים בעיניי זה קודם כל להחזיר את החטופים הביתה. אחר כך להבין איך אנחנו מגנים על מדינת ישראל".
לסיום התייחסה להפגנות לחסימת משאיות הסיוע לרצועת עזה: "אנחנו 134 משפחות, וזה 134 דעות. אני באופן אישי, כשאני חוסמת את המשאיות האלה אני את המעט אוכל שיש לבן שלי, שאני חושבת שנותנים לו, גם את זה הוא לא יקבל. אבל זו הדעה האישית שלי, לכן אני לא מגיעה לשם. אין טוב ולא טוב, יש ללכת עם האמת שלך. האמת שלי זה לצעוק את זה בכל מקום אפשרי ולהעיר את העולם וכל מי ששומע אותי עכשיו. השבת הזו, שאתם תשבו ותאכלו ארוחת שישי, תעשו קידוש, הבן שלי עושה קידוש בעזה, בחדר חשוך, אולי יש לו את הרבע פיתה שלו ומעט מיץ ענבים שהוא קיבל לפני חודשיים שהם עשו שם בחושך קידוש. נסו היום את השבת הזו לעשות כמו שהחטופים עושים שם, תבינו איך זה מרגיש".
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו, 103fm