המועצה לשלום הילד מגישה בשעה זו (ראשון) לנשיא המדינה יצחק הרצוג דוח נתונים אודות השפעות טבח ה-7.10 ומלחמת חרבות ברזל על הילדים והנוער בישראל לצד השנתון "ילדים בישראל 2023". מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן אמרה באירוע: "תמונת המצב של הילדים בישראל בחודשי המלחמה הראשונים מלמדת במידה רבה על כך שבמבחן ההגנה על ילדים - המדינה לא עמדה. נתוני השנתון מצביעים על הקשר הטרגי שבין חולשתן של המערכות הציבוריות האוניברסליות ושל רשת ההגנה המדינתית על ילדים ערב הטבח והמלחמה, לבין היקף ועומק ההשלכות על מצבם של הילדים. הניסיון המקצועי אף מלמד שהנתונים הקשים של ראשית המלחמה הם כנראה רק המבוא לתמונה הרת אסון שתתבהר רק בהמשכו או בסופו של המשבר שפוקד אותנו. רק שינוי מחשבתי מוחלט ושינוי אסטרטגי כולל במדיניות הנוגעת לילדים יוכלו לשנות את התמונה ולהציל אותם ואותנו כחברה".
רגרסיות, התפרצויות והתקפי זעם: ההשלכות הקשות של המלחמה על נפש ילדינו
ערב השבעה באוקטובר 29% מהתקנים של הפסיכולוגים החינוכיים לא היו מאויישים. במחוז דרום, המצב אפילו היה חמור יותר: 36% מהתקנים לא היו מאויישים. כל זאת, כשמצבם הנפשי של ילדים ונוער במשבר חמור, שהתחיל עוד ערב אירועי השבעה באוקטובר והלך והחריף בעקבות אירועי הטבח והמלחמה: בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה הקודמת, בשלושת החודשים הראשונים למלחמה חלה עלייה של כ-78% בשיעור הנערים, חברי קופת חולים מכבי, שאובחנו כסובלים מלחץ, ועלייה של כ-69% בקרב הנערות. בנוסף, בחודשים אלה הייתה עליה של כ-20% בקרב נערים ונערות שאובחנו כסובלים מחרדה.
מערכת החינוך לא הייתה ערוכה למצב החירום, גם בהיבט הבטיחותי: ערב השבעה באוקטובר, 26% ממוסדות החינוך לא היו ממוגנים כנדרש, 15% לא היו ממוגנים כלל. במחוזות הצפון והדרום- כ-20% ממוסדות החינוך לא היו ממוגנים כנדרש וכ-10% מהמוסדות החינוכיים לא היו ממוגנים כלל. בבתי הספר בישובים הבדואים 21% ממוסדות החינוך לא היו ממוגנים כלל.
מגמה מדאיגה הניבטת מהנתונים מתייחסת גם לאלימות כלפי ילדים במשפחה. בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה הקודמת, בשלושת החודשים הראשונים למלחמה חלה עלייה של 37% בדיווחים למוקד 118 על אלימות כלפי ילדים במשפחה. בין היתר, תוצאה של 'סיר לחץ' שמאפיין את התקופה ושל היעדר מסגרות מסודרות ויציבות, ומחסור באנשי מקצוע שמוביל לכך ש'השמיכה קצרה' והיא מנותבת כולה לטיפול במצב החירום.
וינדמן מוסיפה: "הבוקר הזה אנחנו קודם כל משמיעים את זעקתם של הילדים אריאל וכפיר ביבס שעדיין בשבי החמאס, את זעקתם של 38 הילדים שנרצחו בטבח ה-7.10, את זעקתם של אלפי הילדים שנעקרו מביתם, ושל 19,407 הילדים שנפגעו, והוכרו ע"י הביטוח הלאומי כנפגעי פעולות איבה בגוף ובנפש- מספרים שהדעת לא יכולה לעכל והנפש לא יכולה לשאת. וצריך גם לומר בקול רם וברור, מגמות שליליות של שנים בעוני, בבריאות הנפש, בתחום הרווחה והסיכון לא התחילו בשבעה באוקטובר. אבל כשמצב חירום פוגש מערכות וכוח אדם ציבורי שהורעבו משך שנים ורשת בטחון מחוררת, התוצאה כבר ידועה מראש".
"אני קוראת לראש הממשלה, לקבינט המלחמה ולכל מי שיושב סביב שולחן קבלת ההחלטות: את נושא הילדים והנוער והמוגנות שלהם, בגוף ובנפש, חייבים להעמיד בראש סדר העדיפויות הלאומי. כך לגבי הילדים והנוער שנעקרו מביתם ומשגרתם ומפונים כבר כמעט 5 חודשים, כך לגבי הילדים במעגלי הטראומה הראשונים והשניים וכך לגבי כלל הילדים והנוער בישראל. זה יהיה ההבדל שבין צעידה אל עבר תהום פעורה לרווחה, לבין התקומה".