תנועת הנוער העובד והלומד ודרור ישראל הגיעו לאילת ב-10 לאוקטובר כדי להיות עם הקהילות המפונות. כעת, לאחר 150 יום ועם חזרת חלק מהקהילות לבתיהן בעוטף, התקיים טקס לסיכום התקופה המלון לאונרדו קלאב אילת.
מלון לאונרדו קלאב אילת קלט את הקהילות בפרוץ המלחמה והפך למקלט, למרכז קליטה, לבית זמני שראוי לחיות בו. הצוות הפך את בית הכנסת לכיתת לימוד, איפשר למאות חניכים להיפגש במדשאה המרכזית ובעיקר יצר תנאים למדריכי התנועה לעשות את אשר הם יודעים – להדריך.
עשרה ימים בלבד לאחר השבעה באוקטובר רכזת של הנוער העובד והלומד, 2 מורים מדרור ישראל, אמא משדרות, ריקי נרדיה מאבשלום, הדס וריקי אביבי ומיקי קדוש מפריגן, מאיה הקצינה וסיגל ממשרד החינוך - ישבו יחד סביב השולחן וייסדו את "ועדת החינוך" של מלון ליאונרדו קלאב.
תחילה הקימו את בית הספר הראשון לילדי מפונים ולאחר מכן ברחבי אילת ובכל הארץ שכפלו את היוזמה - שנקראת ׳מקום לחלום׳. הקימו קן של תנועת הנוער העובד והלומד עם מאות חניכים, עם חולצת תנועה וקבוצות בדיוק כמו בבית. הם יצרו לנוער את הבמה להנהיג, הכשירו מד"צים שידריכו את השכבות הצעירות ואפילו הקימו מסגרת לגיל הרך.
"הם החליטו ששם אנשים יחיו חיים טובים," אומר אדם קמחי, שריכז את הפעילות של דרור ישראל, הנוער העובד והלומד וחטיבת בני המושבים באילת. ״אם זה לא היה מלון של מפונים בעל כורחם, אפשר היה להגיד שמדובר בקהילה שכל אחד בעם ישראל חולם לחיות בה. קהילה של התאגדות מרצון שדואגת האחת לשנייה. כל אחד בתפקידו".
בכל שבוע התחלפו מדריכים ומורים, וכאשר חזרו לביתם סיפרו לכולם על המאורע. מדריכי התנועה ברחבי הארץ שכפלו את ההצלחה למפונים בחיפה, נתניה, תל אביב, בטבריה וסובב הכנרת.
״על המעשה ועל החיים בחודשים הללו בליאונרדו קלאב אילת צריך ללמד לתואר שני ׳בבית הספר לרוח האדם׳. השראה לכל עם ישראל", מוסיף קמחי, "אני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיד תודה למפונים. על כך שפתחו בפניי ובפני התנועות שאני מייצג את דלת ביתם הארעי. להיות איתם בתקופה הזו. כי הם החברה הישראלית, ואנחנו נהיה איפה שהחברה הישראלית נמצאת. מבחינתי, מצד אחד זה אך שרירותי שהם שם ולא מישהו אחר, ומצד שני אין זה שרירותי. הם שם כי הם גיבורים. הם החזיקו את גבול המדינה. אפשרו לחרוש עד התלם האחרון".