=פורים הוא חג של שמחה ותחפושות והרעשה ברעשנים. לרוב בניגוד לרגשות של מתאבלים שאבדו איש יקר ואהוב, ובמיוחד בשנים הסמוכות לאובדן, קיים קושי לקיים את מנהגי החג ומצוותיו.
במשפחות שנוהגים להתחפש, נזכרים בפורים המשפחתי, בשמחה ששרתה, נזכרים בתחפושת האחרונה של היקר שאיננו, מביטים בתמונות, כואבים ומתגעגעים. לא יודעים מה לעשות השנה, או איך יצליחו לשרוד את שמחת החג...ומצעדי התחפושות בגן ובבית הספר, ובשכונה או בתנועת הנוער.
ישנן המחליטים שלא לחגוג יותר את החג, ישנם שחוגגים אותו באופן חלקי. ואחרים מנסים בכל כוחם לקיים את מצוות החג ובמיוחד באם מדובר במשפחה עם ילדים שמחכים כל השנה... לפורים, להתחפש.
אפשר לקיים את מצוות החג ולהעצים אחדות על פני האחרות. ללכת עם הילדים לגן ולפעילות הבית ספרית, ....אך בבית להקדיש יותר לאפיה או הכנה של משלוח מנות לקרובים או לחלוקת מתנות לאביונים, ופחות למסיבות ושמחות.
הכנת קישוטים לבית או לתחפושת היא גם חלופה של עשייה המסייעת לצמצם את 'הזמן הפנוי' לזיכרונות מעציבים.
אם מרגישים קושי להיות נוכח במסיבות הילדים, אם לא מצליחים לבצע "התנתקות רגשית" לזמן קצוב, להיות נוכח עם הילד בשמחתו עם חבריו, ובו זמנית גם "לא להיות" באותה בפעילות, אפשר לנסות לשלוח עם הילד את סבא או סבתא או אח בוגר ולהצטרף לקראת הסוף. ואם זה לא ניתן אפשר להגיע למסיבה אך לדאוג להיות עסוקים בעניינים ארגוניים, לסייע לגננת או למורה עם ארגון הכיבוד או ענייני "עשיה" אחרים, לצלם ולהסתתר מאחורי המצלמה, ואפילו 'להסתתר' מאחורי מסכה....הרי זהו חג המסכות.
בני נוער לרוב ילכו לפעילות ללא ליווי משפחתי, ולעיתים יזדקקו לעזרה בהכנת התחפושת דבר שניתן לעמוד בו.. כדאי להבטיח שאותו בן נוער ימצא בין חברים, שיאספו אותו מביתו ואף ילוו אותו בחזרה בתם הפעילות.
בני משפחה מבוגרים, הורים או אלמנים ואלמנות, שמצליחים לגייס מתוכם כוחות ומשאבי נפש, יוכלו להביט בתמונות מאירועי פורים קודמים, ולהעלות זיכרונות נעימים. אלו יאפשרו לרצף את פורים השנה בכאב מופחת והתמקדות ביש, בחיים, ובבני המשפחה שמאוד רוצים לקיים את מצוות החג.
ד"ר תמר אשכנזי היא מחברת הספר ״אבל - היום שאחרי״