זאהר נהרג במטח הכבד לקריית שמונה: "היה אציל נפש וטוב לב"

מוטייע עזאם, חברו של זאהר בשארה שנהרג היום אמר ל-״מעריב״: ״אני וזאהר גדלנו באותה השכונה, כל כך עצוב לי וקשה לעכל שהוא לא איתנו יותר. הוא היה בחור אציל נפש, חברותי, טוב לב, אהב לעבוד עם החברים מקריית שמונה, תמיד דגל בדו-קיום, היה חשוב לו לתת לאחר להסביר את עצמו, היה אומר לי ״אין לנו הרבה זמן בעולם, ואם כבר זוכים לחיות - אז צריך לעשות טוב ולשמוח״. הוא היה מאוד אופטימי, כל הזמן אמרו לו שמסוכן לעבוד בקרית שמונה, אבל הוא אמר שמבחינתו זה כמו מילואים - ושאם לא הוא יעבוד - אז מי יעשה זאת? כל יום הוא יצא ב-5:00 בבוקר לעבוד".

"הוא הרגיש מחויבות לעבודה. הוא אמר - ״חיילים יצאו לקרב - אז אני אעשה מה שאפשר״, התעקש להיות נוכח - ולקחת חלק בעשייה של כולם. הוא גדל מגיל 0 בתחושת שייכות חזקה למדינה, היה נוהג לעבוד עם אבא שלו בחופשים בבית הספר - ולאחר הלימודים עבד במטעי החקלאות של קיבוצי כפר יובל, משגב, דפנה וכפר יובל, וגדל באווירה של שותפות, חקלאות ואהבת הארץ. רצה לעבוד עם יהודים כדי לחזק את הקשרים בין שני הצדדים - והרגיש שליחות לקדם את הדו קיום בין הדרוזים ליהודים. אי אפשר שלא לאהוב אותו - זה מי שהוא היה. הוא היה נראה קשוח מבחוץ - ומבפנים כולו חיוך. הוא הפיץ אופטימיות כל הזמן, אמר על המלחמה ש״אנחנו ננצח במלחמה, יש גב חזק מאחורינו של צה״ל, לא יצליחו לשבור אותנו, אנחנו סומכים על הצבא שלנו״. איבדנו אחד מהחבר׳ה הטובים שלנו״, אמר חברו בדמעות. ״אנחנו חיים בשגרה שבה אנו שותפים בגורל - דרוזים ויהודים יחד".