ב-2013 גיבש פרופ’ מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, יחד עם הפרופסורים אבי בן־בסט ומומי דהן, תוכנית מטעם המכון בשם “חרדים לצה”ל” שעסקה בהגעה הדרגתית לשוויון בנטל השירות הצבאי והוגשה כהצעה לממשלה על רקע ביטול “חוק טל” על ידי בג"ץ (חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, 2002) והקמת הוועדה לקידום השוויון בנטל (“ועדת פלסנר”) בממשלה באופן שיבטל את דחיית גיוסם של בני הישיבות ללא הגבלה במספרם. לדבריו, המלחמה שינתה את תפיסת הצבא את נושא חוק הגיוס כליל. “חל שינוי יסודי במובן הזה שבעבר הגרסה של הצבא הייתה שהוא לא באמת זקוק למספרים גדולים של חרדים ולא מעוניין בכך”, הוא אומר.
מתן כהנא בראיון למוסף מעריב: "אני מכוון לבחירות עוד בשנת 2024"
נאום של מוחמד דף מה-7 באוקטובר חושף: תוכנית הענק של חמאס שנכשלה
“אני תמיד חשדתי שהגרסה הזו לא בדיוק גרסת אמת שנובעת רק משיקולים מקצועיים אלא גם נובעת מזה שהצבא הרים את העיניים שלו למען הציפיות של הדרג המדיני הממונה עליו והתאים את ההערכות שלו לגבי מה שהצבא זקוק או לא על פי דרג המדינה, והדרג המדיני לא רצה לריב עם החרדים. זו קריאת המצב, ואני אומר את זה בצער מפני שאם היו מתחילים לטפל בזה לפני עשר שנים בצורה רצינית, היינו היום במצב לגמרי אחר כי קשה לטפל בזה בשיטת הזבנג וגמרנו, אלא נדרשת הדרגתיות בשינוי כל כך גדול שצריך להתחולל בקרב לומדי התורה, וזה שעכשיו נצטרך להתחיל בזה בתנאים שבהם יש נחיצות מיידית של הצבא בחיילים ובעיקר בלוחמים – זה לא מצב אידיאלי".
גיוס החרדים הוא סוגיה נפיצה זה שנים רבות, אבל המתח הגיע לשיאו בימים האחרונים סביב המועד האחרון להגשת תשובת המדינה לבג"ץ בנושא העתירות נגד אי־גיוסם של חרדים, אמש בחצות, וסביב המועד האחרון לגיבוש חוק גיוס חדש, שכן הוראת השעה שחוקקה בנושא תפוג ב־31 במרץ.
“היום הצבא מודה שהוא צריך חיילים ולוחמים, ויש פה מאגר גדול מאוד של חרדים שיכול לספק את הצורך הזה, ולכן האתגר בפני מקבלי ההחלטות הוא גדול: אם הם חושבים שאפשר לסבן ולמרוח כמו בעבר – זה לא ילך יותר", אומר פרופ' קרמניצר. "הסכנה בעניין הזה היא שאנחנו מתקרבים לדעתי למצב שבו אנשים שיש להם את מלוא הרצון לשרת באופן משמעותי בצבא – יחשבו פעמיים ויגידו: ‘לא יכול להיות שאנחנו נהיה החמורים והפראיירים’ ושיש פה ציבור שבו זה לא נוגע, וזה יכול להיות בעל השלכות קיומיות על ביטחון המדינה. לכן כל עוד יש מודל גיוס של העם, אי אפשר לוותר לנתח כזה גדול של העם על השירות בצבא, זה חלון ההזדמנויות שצריך לנצל אותו עכשיו”.
מהי ההדרגתיות הנכונה לדעתך?
“צריך לגייס ציבור לא קטן של כאלה שהם נקראים ‘לומדי תורה’, אבל הם מתחזים שמקבלים גיבוי מכל מיני ישיבות או ישיבות פיקטיביות כדי לא להתגייס. לגביהם אין שום סיבה בעולם שלא יגויסו, ואני חושב שהמספרים שם לא קטנים. לגבי האנשים האלה אני לא רואה שום סיבה לא להפעיל עליהם את החוק שמפעילים גם על כל מי שמשתמט משירות. קבוצה שנייה שצריך לגייס, אך זה יותר קשה, מורכבת מאלה שלומדי תורה מתוך כפייה חברתית, אבל הם לא באמת לומדי תורה. הם לא בנויים לדבר הזה אלא הם שם משום שיש לחץ חברתי ומשום שזה נוח, וגם כאן שיעור האנשים האלה לא קטן. עבור אנשים כאלה הגיוס הוא הצלה. הם היום לכודים בתוך מערכת בגלל שיקולים אינטרסנטיים של עסקנים ורבנים לשמור אותם בבית מטעמי שמירת הכוח של המפלגות הדתיות ואת זה צריך לפרק. לגבי הקבוצה השלישית, החרדים שמעוניינים להתגייס אך לא לוותר על אורח החיים החרדי שלהם, צריך לגבש מתווה שיאפשר להם זאת”.
אתה מאמין שזה אפשרי?
“כן, אני חושב שזה אפשרי, אבל צריך לשים לב שככל שהזמן חולף זה נהיה יותר קשה, ואם לא ננצל את ההזדמנות עכשיו ונדחה זאת לכמה שנים, זה יהיה הרבה יותר קשה. מצב החירום המלחמתי שאנחנו נמצאים בו הוא הזדמנות אולי בלתי חוזרת לטפל בבעיה הזו, ואני מקווה שהכוחות הפוליטיים יתרוממו לגובה המשימה”.
“הערך מתחיל להישחק"
“אנחנו נמצאים בנקודת זמן היסטורית. אם הנושא הזה לא ייפתר עכשיו, קשה לי לראות מתי נקבל הזדמנות נוספת לפתור אותו”, טוענת ענבר הרוש גיטי, לשעבר ראש מנהלת השירות במשרד הביטחון לשעבר (2020־2022). “מדובר בסוגיה שהלכה והחריפה במשך עשרות שנים, וככל שהזמן מתקדם זה משפיע יותר על צבא העם, כלומר ככל שיש יותר חרדים שלא משרתים, זה משפיע על מי שכן צריך להתגייס והיה עושה את זה כחלק טבעי מהחיים שלו. מתישהו הערך מתחיל להישחק, והוא נשחק כי נותנים פטור גורף לחלק מהאוכלוסייה מבלי לתת הסבר לאוכלוסייה שכן משרתת ומבלי לענות לשאלה ‘למה?’. איך זה מידתי ואיך אפשר להבין את זה? לפני שהמלחמה פרצה היינו בסיטואציה לא פשוטה שהרבה קולות מהציבור המשרת אמרו: ‘אם הולכים לחוקק חוק שיאפשר לחרדים לא לשרת, אז למה שאנחנו נעשה מילואים? למה שנשלח את הילדים לצבא?’”.
ומה השתנה?
“ה’למה’ הזה הפך להיות לא רלוונטי. כולם מבינים למה צריך לשרת ושצריכים צבא חזק וגדול, אבל ה’למה’ התחלף ב’למה רק אנחנו?’. איך מצמצמים את הפער הזה? תוסיף לזה את החוויה הטראומטית של 7 באוקטובר ואנשים שמוזעקים למילואים פעמיים בשנה ומשלמים מחירים אישיים, גם מבחינת קריירה וגם מבחינת משפחה, והם לא מבינים למה יש עשרות אלפי חרדים שיכלו לשרת כסדירים ולחסוך למילואימניקים המון כאב וקושי. הפער הזה הופך להיות בלתי נסבל. הבעיה הכי גדולה שלנו היום היא שהציבור החרדי לא מספיק מזדהה ומבין את המצב של הציבור החילוני או הציבור המשרת, והסיבה שהוא לא מבין את זה היא לא כי הוא לא אמפתי או לא איתנו באותה סביבה, אלא כי הוא מטבעו לא נחשף לכל סיפורי הזוועה ולכל מה שהתקשורת מעבירה, ולכן הגענו לפרשת דרכים כזו שאו שנצליח בתהליך תיקון ובהדרגתיות להביא את השירות לכולם, או שנמשיך ללכת אחורה באי־גיוס של חלק מהאוכלוסיות ונסכן בוודאות את צבא העם”.
איך ניתן לעשות זאת?
“אם אנחנו רוצים שחרדים ישרתו באמת, המסגרת שקולטת אותם צריכה לאפשר להם להיות חרדים. הביקורת החרדית הכי גדולה על עולם השירות, ואני חושבת שהיא מוצדקת, זה שברגע שאתה נכנס לצבא כחרדי – הסיכוי שתצא ממנו חרדי הוא מאוד נמוך, וזה כי המרחב הצבאי הוא לא מרחב שתומך בחרדיות, ולעתים אף מרחב חילוני. לעולם החרדי הדבר הזה הוא ציפור הנפש והוא מאוד קשה. לכן, גם אם היינו רוצים לקלוט עכשיו תיאורטית עשרות אלפי חרדים לצבא - זה לא נכון לעשות את זה, כי אנחנו רוצים ליצור תהליך שבו החיילים החרדים החדשים לא מרגישים כאורחים או כזרים”.
כמו גדוד “נצח יהודה”.
“נצח יהודה זו דוגמה מצוינת שיכלה להתאים לחרדים, אבל הצבא לא מספיק שמר על ההיבטים הדתיים והתורנים שלה והיא קצת נשחקה, ובאמת יש שם חיילים שחלקם חרדים וחלקם לא, ולכן יש שם דבר שמאוד מקשה עליהם. לכן, צריך להכין את הצבא לגייס את החברה החרדית בתהליך הדרגתי אך מהיר, שיכול לקרות בין שלוש לחמש שנים ודורש התגייסות של כל המערכות, בטח בחברה החרדית ובטח במערכות הקולטות. לכן אנחנו מתעקשים על החוק, וההצלחה או הכישלון של גיוס חרדים תלויים במבנה המערכתי, ולשם כך החוק נוצר. אנחנו מבקשים מהציבור החרדי לעשות שינוי תפיסה ושינוי בנורמה, אבל צריך גם שהציבור החילוני יהיה קשוב לצורכי הציבור החרדי כדי שההשתלבות הזו תצליח. זה חייב ללכת ביחד”.
“האנטי לא מועיל"
פרופ’ ידידיה צבי שטרן, נשיא המכון למדיניות העם היהודי, מחברי הוועדה המייסדת לקידום השוויון בנטל ב־2012 ומי שעוסק עשרות שנים בפורומים שונים בנושא חוק הגיוס, טוען מצדו כי העברת החוק עכשיו לא רק שלא תפתור את הבעיה, היא אף תעצים אותה: “כולנו רגילים לעסוק בנושא הזה בתוך הזווית של הזכות לשוויון ותולים את יהבנו בכך שחוק הכנסת יפתור את הבעיה. כך מתנהל הנושא הזה למעלה מ־30 שנה וזה לא מביא לגיוס. גם עכשיו עוסקים במתווה הזה בנוסחה לא מוצלחת, זאת בעוד שפעם אחר פעם החוקים האלה שמועברים בכנסת הם לא רציניים, גם בזה שרבים מבינים שהחוק הזה לא נועד לפתור את הבעיה אלא לכסות אותה בפלסטר שלא סותם כלום”.
אז מה אתה מציע?
"קודם כל, אני חושב שחשוב לתת לציבור החרדי את התחושה שאנחנו מכבדים אותו ולא נגדו. אסור להפוך את זה לנושא שנוח לחרדים להגיד שהם כל כך נעלבים שהם לא רוצים להתגייס. האנטי הזה לא מועיל וזה גם לא נכון. חלק גדול מהחרדים רואים סובייקטיבית את לימוד התורה כמשהו שמציל את עם ישראל. הציבור החרדי הצעיר גדל לתוך המחשבה הזו, לכן אין טעם לקרוא להם ‘משתמטים’ או ‘פרימיטיבים’ כי זה רק פוגע. לימוד תורה הוא נכס חשוב ואני חושב שהמדינה צריכה לממן חלק מהדבר הזה, אבל הוא לא יותר חשוב מביטחון, מבריאות או מחינוך".
"הוא עוד מוצר ציבורי שמתקצבים, כלומר כל קואליציה צריכה להחליט מהו התקצוב המתאים בנסיבות לתלמידי ישיבות, על פי המדיניות שאותה קואליציה רוצה ליישם. עכשיו עת מלחמה וצריך צבא יותר גדול. הצרכים השתנו, עושים קיצוצים בכל דבר, אז אני מציע שבמקום להחליט על חוקי גיוס לא יעילים, שממשלת ישראל תפעיל את מערך התקצוב הלאומי בדרך שתוריד את רמת ההשקעה הציבורית בלימוד תורה. זה לא סנקציות אלא חלק מהתקצוב ההכרחי ותעדוף שונה".
"אני מציע קיצוץ של שני שלישים מתקצוב כל המהלך הזה ותוך שנתיים־שלוש הקיצוץ הזה יעודד את החברה החרדית להתגייס. אנחנו יודעים ששני שלישים מהחרדים לא לומדים תורה, דהיינו אם נקטין את התקצוב לעולם התורה, יופעל לחץ בתוך החברה החרדית על אלו שבין כה לא לומדים תורה להתגייס. זה כיוון ריאלי, כלכלי, מכבד ומתאים למדינה שמחליטה להוציא כספים באופן רציונלי על פי הצרכים שלה. זה לא נגד החרדים ולא נגד לימוד תורה. כיוון שני יכול לבוא מהעורף: אפשר לאייש את פיקוד העורף בעזרת החרדים במסגרת שירות צבאי. הם יתגייסו לצבא לחיל חרדי וישרתו בעורף בהגנה עלינו. זה לא פוגע להם באורח החיים החרדי, הם ילבשו מדי צה”ל ויעסקו בחסד והצלה. מעין משמר אזרחי מטעם הצבא. זה דבר שמתאים לחברה החרדית וזה גם לא מאיים על הזהות שלהם. זה יכול לשנות את כל המיתוג של צה”ל בעיני החברה החרדית ויאפשר לחרדים להתגייס להיות לוחמים".