ב-7 באוקטובר בשעה 08:00 בבוקר סא"ל נאור בובליל כבר היה בדרום, לאחר שהוזנק ע"י אל"מ טל אשור שהצליח להבין שהמצב מאוד מורכב. זמן קצר מאוחר יותר, כבר הובהר שמח"ט החטיבה הדרומית סא"ל אסף חממי ז"ל, שיצא להגן על קיבוץ נירים, אינו בין החיים וצוות החפ"ק של חממי שהסתער אתו בעוז – הקשר סמ"ר תומר אחימס ז"ל וסמל קיריל ברודסקי ז"ל - נעדרים. חודשיים מאוחר יותר נודע כי גופותיהם נחטפו עוד באותו היום לשטח רצועת עזה.
עשרות פשיטות על תשתיות טרור: פעילות צה"ל במרכז הרצועה נמשכת
יצחק בריק משוכנע: "ישראל צריכה להכריז על הפסקת המלחמה, כבר הפסדנו"
מג"ד הנח"ל יציין את ליל הסדר בלב הרצועה: "אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להכרעה"
באותה השבת אשור ובובליל תפסו פיקוד על החטיבה הדרומית ההמומה. אשור חזר לפקד על החטיבה בתפקיד אותו מילא בעבר, ובובליל התייצב כסגן שלו. הם לחמו באורים, במחנה רעים ומשם בכיסופים, ניר עוז וכרם שלום. בובליל מילא את תפקיד סמח"ט חטיבת עזה הדרומית למשך כשלושה חודשים.
סא"ל נאור בובליל הוא בן 33, נשוי להילה ואבא לשני ילדים. מ-2009 הוא בחטיבת הנח"ל בשלל תפקידים. מחודש ינואר השנה הוא מג"ד סיירת הנח"ל. הכניסה לתפקיד סוכמה טרם המלחמה, אך זו האיצה את לוח הזמנים ב-9 חודשים. סיירת הנח"ל איבדה עד כה בחרבות ברזל 17 לוחמים ומפקדים, כולל המג"ד, סא"ל יהונתן צור ז"ל, שנפל בהתקלות עם מחבלים בדרכו לגזרת כרם שלום ב-7 באוקטובר.
בתחילת התמרון היבשתי, הסיירת התמקמה בצפון הרצועה, והייתה תקופה ממושכת בדארג' טופאח, גם במבצעים ממוקדים ובתמרונים מרחביים. מה-21 לינואר השנה, הם שולטים במסדרון (ציר נצרים) בחלק הדרום מערבי שקרוב למחנות המרכז.
כשמבקשים ממנו למנות את הישגי הגדוד עד כה, הוא מפתיע. לא שמענו ממנו על הרס תשתיות, חיסול מחבלים ותפיסת אמצעי לחימה, הישגים שמן הסתם אמתחתו מלאה בהם. אל"מ בובליל רואה ביכולת ההתאוששות של הסיירת כגוף צבאי המתפקד מקצועית והרמונית את ההישג המשמעותי.
"להתחיל לחימה עם 15 נופלים זה אירוע מאוד מורכב, אבל היחידה התאוששה, גם מבחינת המפקדים שלקחו פיקוד וגם מבחינת היכולת של הצוותים להמשיך לתפקד עם נפגעים רבים ועם הרוגים והצלחות בתוך זה", אמר. לטענתו, "כל מפגש עם אויב, סיימנו מאוד חזקים".
הוא מרוצה. היחידה, לדבריו, נמצאת בתפקוד שיא: "אני מגדיר את זה כ'תור הזהב' של לוחמי הסיירת". העובדה שחצי השנה האחרונה דרשה וממשיכה לדרוש ברמה הכי מורכבת את המקצועיות, המשמעת ואת הנורמות מהאנשים, ואין להם "נפילות" בהקשר הזה, מעודדת אותו. "אנשים עדין שומרים על אורך רוח ושומרים על ערכים, ושומרים על מקצוע ומשתפרים מיום ליום".
בכלל, הריאיון עם בובליל מאתגר. הוא מאד משימתי, וניתן להבחים איך תוך כדי השיחה הוא מעבד את התובנות. הוא רואה את ההתקדמות של לוחמיו בפרמטרים כמו למידה מבצעית משמעותית, שינוי של טכניקות ותרגולות בעולם הסיירות ובעולם החי"ר, הטמעה של יכולות - והוא שבע רצון.
המג"ד מספר לנו, שהוא הופתע לטובה מהביצוע של הלוחמים, למשל בשיפא במבצע האחרון: "נלחמנו יחד עם שיטת 13, היינו במעגל הפנימי. היו שם מספר היתקלויות. ברגע שזה קרה, במקום לראות חיילים שקופאים במקומם - ראיתי חיילים שחותרים למגע, מנהלים אש, מבינים איפה האויב ביחס אליהם, מדווחים תוך כדי, ומפקדים שמובילים קדימה ולוחמים שכל אחד מהם יודע בדיוק מה הוא עושה".
הוא מוסיף: "זה בעצם תוצר של חצי שנה של למידה. גם לוחמים צעירים שמגיעים מבלי שהם חוו את החצי שנה הזו, המערכת מלמדת אותם, וכך גם אנשים שהם מאוד צעירים נכנסים לזה מהר מאוד".
בובליל אומר שאופי היחידה ניכר גם בדברים הקטנים: "בהבנה שלהם איך יוצאים למשימה. לוחם שמבין אחריות בסיסית של מה הוא צריך לעשות בלחימה, בציוד שלו ובלמידה שלו. בעבר קידשנו סד"חים (סדר פעולות מחייב) לפני יציאה למשימה, אז היום זה כ"כ בולט וחד אצל האנשים, שזה מקל עליך בשיטת העבודה ולא בעיסוק בזוטות".
בובליל לא מצטנע בכלל. "אני מנסה לחשוב על איזושהי משימה שסיירת נח"ל לא יכולה לבצע, באמת אין דבר כזה". הוא מתחייב: "כל אתגר הם יעשו בצורה הטובה ביותר. יש הרבה מפקדים היום בצבא שטוענים שיש להם את היחידה הטובה ביותר, אז אני טוען ומוכן גם להוכיח שיש לי את היחידה הטובה ביותר, שמוכיחה את עצמה בחצי שנה האחרונה באופן שיטתי".
לא בכדי הוא בוחן את חייליו בפן החוסן המנטלי. אל"מ נאור מבין את הדרישות ואת העובדה, שדווקא הפן הזה יכול לקבוע אם יעמדו במשימה, או לא. מוקדם יותר בשיחה כאמור, הוא הכתיר את ההתאוששות המהירה מההלם והאבדות כהישג המשמעותי של הגדוד, וכעת הוא מזכיר את השחיקה, או יותר נכון לומר, את אי השחיקה: "חצי שנה של לחימה זה פרק זמן מטורף שעלול לגבות מחירים על שחיקה. כשאנשים מבינים את ה'למה?', והם מבינים מצוין את ה'למה?', אז גם השחיקה מתגמדת".
שאלנו, האם הלוחמים מוכנים לרפיח? מג"ד הסיירת השיב בלי להתבלבל שהלוחמים מוכנים לרפיח - ולכל מקום שיקראו להם: "קרא לזה רפיח, קרא לזה צפון, קרא לזה מבצע נקודתי ברצועה, איפה שיידרש אנחנו נהיה שם ובטוח נעשה את המקסימום כדי להוביל את ראש החץ".
באשר לנופלי הגדוד, הוא מספר שמעיק עליו שטרם הצליח לבקר אצל כל המשפחות השכולות. "נשמע קצת מטורף, הרי חלפה חצי שנה, איך לא הגעתי למשפחה שכולה? אבל חייבים להבין שזו מציאות של אין ברירה".
הוא מוסיף, שחשוב לו לומר: "אנחנו נתמוך ואנחנו נהיה חלק בלתי נפרד מהעתיד שלהם אם ירצו, אבל באמת במילים - קשה לנחם. אני חושב שהדרך המשמעותית ביותר היא לדאוג שהדרך של הבנים שלהם תהיה חלק מהלוחמים, חלק מההכשרה, מהזיכרון ומהעברת מסרים באופן שבו הם עבדו ובדרך שבה הם האמינו".
שאלנו, מה הוא למד על האויב שלנו במלחמה הזאת? "שזה אויב שפל, נמוך, שאם בעבר ייחסנו לו איזושהי חשיבה רציונלית אז אין לו", הוא קובע ומוסיף: "אני לא חושב שיש עוד דוגמאות כל כך קיצוניות של שימוש באוכלוסייה לשימור היכולת שלהם לייצר התקפות, לייצר מרחבי לחימה, זה נכון לגבי בתי חולים, זה נכון לגבי מרפאות, בתי מחסה, מרחבים שמוגדרים כבינלאומיים".
בית החולים שיפא בעיניו הוא ההוכחה הברורה לכך: "תמיד דיברנו על זה, על החשיבות, לא חשבנו כמה זה יהיה גדול. זה באמת מטורף, היכולת שלהם להשתמש באוכלוסייה בצורה צינית כדי לייצר אצלנו הטיות, ובחסות העניין הזה לייצר התקפות ולהיטמע באוכלוסייה".
פסח בפתח והגדוד ברצועה. למרות זאת, הוא נשמע מעודד: "נעשה פסח בפנים, זו זכות גדולה!". הוא אומר שיש להם את כל מה שהם צריכים, "גם בתחום של ניקיונות וכשרות, ממש משקיעים בהיגיינה ויכנס גם אוכל חם ויש כבר תפריט לפסח". הוא מסכם: "לשמור על הרוח, זה חשוב מאוד לכולם".
חשוב לאל"מ נאור בובליל לומר לעם ישראל ערב החג: "סיירת נח"ל, בתוך חטיבת הנח"ל, בתוך הצבא, תמשיך להילחם כמה שיידרש, גם אם יתחלפו המפקדים, גם אם יתחלפו הלוחמים". הד.נ.א לדבריו, לא מתחלף.
הוא מבטיח: "נמשיך להילחם כמה שיידרש ובאותה עוצמה ובאותה נחישות עד שכולם יחזרו הביתה, עד שיוחלט שהסתיימה המערכה - אנחנו פה נמשיך להיות פה, שומרים על עצמנו ושומרים על היכולת שלנו להישאר כשירים, שזה לא פחות חשוב. אני בתור מפקד יחידה דואג לעדכן את האנשים למה אנחנו פה, הסיבה ברורה לנו".