היא מספרת על האנגר ענק, מעין איקאה של יד שנייה. "ישבתי עם המעצבות ואמרתי להן בדיוק מה אני צריכה. מה הגודל של הדירה, מה אני אוהבת, מה הטעם שלי ואם יש לי פערים. אמרתי להן שאני בהיריון ורצו לתת לי מלא דברים, כי במתחם יש גם מקום מטורף של ציוד לילדים. לקחתי משם לול, צעצועים ועוד המון דברים. כל מי שקיבל אותנו היה סופר נחמד. מציעים לך לשתות, משהו מתוק, שואלים מה שלומך ומנסים להבין את הצרכים שלך. זה ממש נעים כי יש לך ליווי צמוד לאורך כל התהליך".
"היו שם גם המון דברים חדשים, לא רק יד שנייה, שפשוט תרמו להם. יש שם ציוד מהמם ואני כל הזמן מתלהבת על הדברים שהביאו לנו משם. זה מקום ענק ויש לך עוד קומה למעלה והכל מהכל - זו הייתה חוויה מטורפת בשבילי, הייתי בשוק מכמות האנשים שרצו לעזור. לקח לי זמן להתאושש מההלם, כי אני לא רגילה להיות במצב הזה", מספרת רוני.
עדיה מסבירה את הרציונל מאחורי הפרויקט: "המטרה היא לגרום לאזרחים לא להרגיש פליטים בתוך הארץ שלהם. זה מענה שלא תמיד המדינה נותנת".
כאמור, עם המלחמה הגוברת בצפון והבעיות שנחשפות איתה, הצורך בפרויקט רק גדל: "המון אנשים מהצפון מבינים שזה תהליך שייקח זמן. ביקשו ממני את המספר של חזית הבית כי צריכים את העזרה הזו. הפרויקט הזה יכול לעזור להמון אנשים מפונים שנמצאים כל הזמן במעברים או שעוזבים את בתי המלון. העזרה היא סופר נחוצה", מספרת רוני על שחוותה.
גם לדבריה של עדיה, הביקוש רק גדל והם לא רואים את הסוף. "הרבה בתים נהרסו, ואין להם לאן לחזור. אנחנו כאן כדי להישאר גם לתקופת המלחמה. ייקח המון זמן עד שישתקם גם בעוטף וגם בצפון. גם כשתיגמר המלחמה עדיין יש צורך בשיקום. אנחנו מתכננים להמשיך לעזור גם לנשים מוכות, לנוער בסיכון, לחיילים בודדים ולמשפחות מצוקה".
באופן אירוני, הפרויקט קיבל מהמדינה את אות מצטיין הנשיא אך נמצא בסכנת סגירה. "אנחנו פשוט צריכים כסף. יש לנו את כל המתנדבים המדהימים, מערכת שעובדת טוב ואתר אינטרנט דרכו משפחות נרשמות ויוצרות קשר. אבל אין לנו תקציב להמשיך מעבר לחודשיים-שלושה הקרובים. בהתחלה שכרנו את ההאנגר בהתנדבות ממשפחה מדהימה מעמק חפר, וקיבלנו תרומות, אבל הן לא מספיקות לכל ההוצאות. לכן אנחנו פותחים עכשיו גיוס המונים למשך עשרה ימים. מקווים שזה מה שיעזור".
כאמור, פרויקט "חזית הבית" הוא הרבה יותר מרק ריהוט. הוא שימש ומשמש כנקודת אור בתקופה מאתגרת עבור המון משפחות במדינה. הפרויקט נוצר בסלון של משפחת רובינזון והגיע עד לכדי ריהוט של אלפי משפחות בארץ, ומשקף את הנכונות של כל כך הרבה אנשים טובים במדינה להעניק ביטחון ותקווה למי שזקוק לכך.
בנימה אישית וכמפונה מהצפון שנתקלה לא פעם בבעיה הזו אגיד, שעם תמיכה נכונה הפרויקט יוכל להמשיך ולצמוח. הלוואי שהמדינה הייתה דואגת לזה, והם לא היו צריכים להתחנן ולגייס כספים.
התרעות פיקוד העורף