"עכשיו, החוק שיזמנו להעלאה אוטומטית ל־100% נכות לכל שורדי ושורדות השבי עבר בקריאה ראשונה. אני אגיד עוד משהו: אנחנו מייצגים את משפחות החטופים והשבים, וזה תפקידנו. אבל כשאנחנו מגיעים לוועדות בכנסת, ושומעים את בני המשפחות השכולות ואת שורדי הנובה, אלה אוכלוסיות שמרגישות שהמענה שניתן להן הוא הרבה פחות טוב ממה שמקבלים משפחות החטופים והשבים עצמם. בסוף, מקבלי ההחלטות יצטרכו לקבל החלטה על תוספות כאלה ואחרות. כל דבר כזה נבחן גם בעיניים של המשמעויות הרוחביות על אוכלוסיות נוספות".
משפחות החטופים החללים שעדיין לא זכו לקבל את אהוביהן לקבורה בישראל ממשיכות להתייסר בציפייה ובאי־ידיעה. “הן עוברות סיוט שלא ניתן להעלות על הדעת", שב ומדגיש כהן. “הן נאלצות להתמודד גם עם תחושת האופוריה שיש עכשיו בציבור סביב החזרת החטופים החיים, וזה קשה במיוחד. וכמובן, עם שאלת השאלות: האם הן יצליחו להביא את יקיריהן לקבורה? זו טרגדיה נוראית. הייתי בניחום אבלים בבתי החטופים החללים ענבר הימן ז"ל ואוריאל ברוך ז"ל, שגופותיהם הוחזרו. אבא של ענבר וגם אמא של אוריאל אמרו לי, בחיוך: ‘עכשיו אנחנו יכולים לישון בלילה’. ההבאה לקבורה בישראל היא חלק חשוב מאוד".
"בנקודת זמן זו ניצבים בפנינו אתגרים רבים", אומר כהן. "משפחות שיקיריהן חזרו כשאינם בין החיים הן משפחות שכולות לא רגילות. הן היו חלק ממשפחות חטופים במשך תקופה ארוכה, והעובדה שמדובר במשפחת חטוף חלל יצרה מורכבויות וקשיים. בעניין השבים החיים, מרגע חזרתם לארץ תהליך השיקום איטי מאוד. לוקח להם זמן להבין איפה הם, לקבל החלטות בעניין מה שהם רוצים לעשות, ולהתחיל לקבל טיפול. לא מעט שבים אמרו שעד שלא כולם חוזרים, הם לא מסוגלים להתחיל בתהליך שיקום. עכשיו אנחנו מקווים ופועלים לכך שאנשים יתחילו לקבל טיפול – ליווי נפשי, טיפול רפואי, הקפדה על בדיקות וכדומה, וגם טיפול בהוריהם, שבמקרים רבים הזניחו בדיקות תקופתיות, טיפולי שיניים ועוד".
התרעות פיקוד העורף