סבתא בהריון עם רביעייה״, בישרו בתחילת השבוע כותרות העיתונים בגרמניה ולאחר מכן בעולם כולו. אנגרט ראוניק, בת 65 מברלין, עברה הזרעה מלאכותית ונמצאת כבר בחודש הרביעי להריונה, כשהיא נושאת ברחמה לא פחות מארבעה עוברים.

הסיפור הזה גרם להרבה גבות להתרומם, אבל לדברי ד״ר איליה בר, מנהל ״המרכז הרפואי לפוריות״, לא מדובר בקוריוז אלא בסכנת נפשות. ״מי שהשתיל ברחמה של האישה הזו ארבעה עוברים צריך לחטוף תביעה", הוא אומר. ״הריון מרובה עוברים בגיל כזה הוא סכנה לילודים וגם לבריאות האישה. הסיכוי שתתרחש לידת פגים גבוה מאוד, וגם לאישה עצמה עלול להיגרם נזק".
לדברי ד׳׳ר בר, דילול עוברים היה חייב להיעשות כבר בתחילת ההריון. ״הן פה בארץ והן בגרמניה קיימת מגבלה, שלפיה מספר העוברים המקסימלי בהפריה הוא שניים בלבד״, הוא מבהיר. ״זה לא רק חוסר אחריות, אלא מנוגד לחוק״.
עם זאת, עצם הכניסה להריון בגיל כזה היא אומנם לא נפוצה, אך גם לא מפתיעה. כיום ישנם לא מעט מקרים של נשים שמחליטות לא לוותר על הבאת ילד לעולם, גם אם הן לא הספיקו לעשות זאת בצעירותן, או למתוח את גיל ההורות בכמה שנים נוספות על ידי הבאת תינוק נוסף.

״זה קורה גם פה בישראל״, מספר ד״ר בר, ״אם הרחם בסדר, סיכויי ההצלחה טובים מאוד. מגיל 43 אי אפשר לעשות טיפולי הפריה רגילים, אבל ניתן להיכנס להריון באמצעות תרומת ביצית: מפרים את הביציות של התורמת עם הזרע של בן הזוג או הבעל, ובמקביל מכינים את רחם האישה הנתרמת כדי שיוכל לקלוט את העובר כאילו שהיא זו שעברה את הטיפול ואז משתילים את העוברים. מכיוון שהרחם מזדקן הרבה יותר לאט מהשחלות, הגיל לא משפיע על ההליך הזה״.
עם זאת, ד״ר בר אומר כי לא מדובר בהליך שמתאים לכל אחת: ״קודם שניגשים לתהליך כזה מבררים את מצב בריאותה של האישה שעומדת להיכנס להריון. אם מצבה טוב פונים לברר את מצבה המשפחתי. אם הוא מבטיח רשת ביטחון לגידול הילדים, לא מבחינת בן זוג אלא בני משפחה צעירים יותר, מבצעים את ההליך. יש סיכוי מאוד גבוה שילד שנולד להורים בגיל הזה יתייתם בצעירותו, ולכן אנחנו דואגים לפגוש דמויות ספציפיות מהמשפחה ולוודא שהן יהוו רשת ביטחון, כדי לא ליצור ילד שייפול אחר כך על שירותי הרווחה״.
לעומתו, סבור פרופ' בני פיש, מנהל יחידת הפוריות וההפריה החוץ גופית בבית החולים ״בילינסון״, כי לידה בגיל כזה הוא רעיון מיותר ומסוכן. ״מדובר בסיכון לא הגיוני וחד־משמעית לא מומלץ״, הוא מזהיר. ״זו עוד דוגמה לכך שגם אם הטכנולוגיה מאפשרת דברים, לא צריך להשתמש בכולם. אין ספק שהיום להרות בגיל מבוגר נהיה הרבה יותר שכיח. מאוד פופולרי להביא ילדים גם בשנות ה־30 ואפילו ה־40 המאוחרות, באמצעות תרומת ביציות, בגלל הקרייריזם והתארכות תוחלת החיים בעולם המערבי וגם בישראל. לא תמיד נשים מודעות לזה שהן לוקחות סיכון, יש מצבים שבהם גם בסוף שנות ה־30 כבר קשה להרות וזה לא אפשרי, לכן המסר הוא לא לדחות״.
הטכנולוגיה מאפשרת היום להרות גם בגיל מאוחר.
״ניתן כיום להחזיר בקלות רבה עו־ברים גם לנשים בנות 80 ו־90. הרחם יכול לתפקד ולשאת הריון עד גילים מופלגים, אבל צריכים להילקח בחשבון גם שיקולים נוספים. הריון הוא מעמסה אדירה לגוף בכל גיל, וככל שגילה של האישה עולה הסיכונים הכרוכים בו הולכים וגדלים. לנשים בגילים מבוגרים יש מחלות רקע, כמו מחלות לב וסוכרת, ואלו יכולות להחמיר בכל השינויים הדרמטיים שמתרחשים בגוף במהלך ההריון. גם הסיכויים לסיבוכים נוספים כמו רעלת הריון וסוכרת הריון עולים עם הגיל, ואלו דברים שמסכנים לא רק את האם, אלא עלולים להוביל לבעיות התפתחותיות אצל העובר. לא בכדי קבעו בארץ חוק שלפיו הגיל המקסימלי לעבור טיפולי פוריות הוא 54. חבל שלא מאמצים אותו בכל העולם״.
"לבחון כל מקרה לגופו"
התינוקות שייוולדו בעוד כחמישה חודשים לראוניק צפויים להתווסף למשפחה הגדולה שלה, שכבר כוללת 13 ילדים מחמישה אבות שונים - הגדול בהם בן 44 - ושבעה נכדים. בראיון לעיתון הגרמני ״בילד אם זונטאג״ היא דחתה את שאלת הדילמה המוסרית של אמהות בגיל מאוחר על הסף ואמרה: ״מדובר בקלישאות ובעיני הן שחוקות למדי. הילדים גורמים לי להרגיש צעירה״.
לא רק בגרמניה, גם בארץ התרחשה לאחרונה לידה נדירה שעלתה לכותרות בשל גילה המבוגר של האם. תמי טרונה, בת 56 מקריית מלאכי, ילדה לפני כשלושה חודשים בבית החולים ״קפלן״ ברחובות את בנה הבכור, לאחר שנים ארוכות של ניסיונות כושלים. כעת היא מטפלת בו ולא מתחרטת לרגע על ההחלטה.
״אחרי טיפולי הפריה רבים החלטתי לעשות הפסקה עם הניסיונות להיכנס להריון, ואז האחיינית שלי חיזקה אותי ואמרה לי לא להתייאש. שמעתי בקולה והחלטתי לנסות עוד פעם אחת אחרונה ופתאום זה הצליח״, מספרת טרונה. ״השמחה במשפחה שלי הייתה גדולה מאוד, והיא נמשכת עד עכשיו. התינוק שלי כבר בן חודשיים ומשהו. הוא יפה ומקסים ואני חווה הנאה גדולה מהאמהות״.
טרונה, שעלתה לארץ מאתיופיה ב-1991, לא ראתה בהריון המאוחר דבר חריג במיוחד. ״באתיופיה נהוג להביא ילדים עד גיל 50״, היא מספרת. ״אז זה היה רק קצת אחרי הגיל הזה, ועוד נראה לי הגיוני. עכשיו אני איתו בבית, ויש לי כוח לטפל בו. לא קשה לי, ואני מאושרת שסוף סוף עשיתי את זה״.
״החלטות כאלה לא יכולות להיות מנת חלקם של המטופלת והרופא בלבד, צוות מקצועי צריך להשתתף בהחלטה״, טוענת ד״ר צביה בירמן, עובדת סוציאלית קלינית שמתמחה במטופלי פוריות, ומחברת הספר ״להביא ילדים לעולם״. ״שום דבר לא יעמוד בדרכם של אישה שרוצה ילדים וצוות רפואי אמביציוזי. הם יעשו הכל. כיום, כשהטכנולוגיות מאפשרות ללדת שלא כדרך הטבע, הכל גם אפשרי. לכן יש לבחון בקפידה כל מקרה לגופו״.
עם זאת, ד״ר בירמן לא פוסלת את התא המשפחתי המורכב שאליו יצטרפו התינוקות. ״קיימים כיום מודלים רבים שרחוקים מהתא המשפחתי האידיאלי, ותמיד יכולים להתפתח קשיים״, היא מבהירה. ״מי אמר שצעירה בת 20, שהיא חסרת כל ניסיון, תהיה אמא טובה יותר מאישה בשנות ה-50 לחייה? ומה לגבי אישה רווקה בשנות ה-40 לחייה שמחליטה להביא ילד לבד לעולם כי היא רוצה להיות אמא. אולי גופה עוד במצב מצוין, אבל אין לה שום תמיכה?
״ברור שזה לא נראה טבעי:  גילם המבוגר של ההורים, הפרשי הגילים בין האחים והעובדה שהתינוקות יהיו צעירים מחלק מאחייניהם; אבל יכול להיות שיהיה ניתן להפיק מהמצב גם יתרונות מסוימים, ויהיו סביבם אנשים רבים, בעלי ניסיון, שידאגו להם ויספקו את כל מחסורם״.