המאבק הזה נמשך קרוב לשנתיים, וסופו אינו ידוע. בקצה אחד של הזירה ניצבת רשת גדולה ורווחית ומהצד האחר כמה עשרות בני נוער שרק מבקשים לשמור על הזכויות הסוציאליות שלהם.
ביוני 2013 התאגדו עובדי מקדונלד'ס, והחלו לנהל משא ומתן מול הנהלת הרשת בנוגע להסכם קיבוצי שיכלול הסדרה של תנאי עבודתם. ההנהלה הסכימה לנהל דיונים בנושא אף שלא היה ועד ייצוגי של העובדים.
לאחר עשרה חודשים הופסקו הדיונים על ידי ההנהלה והוגשה תלונה במשטרה נגד הסתדרות הנוער העובד והלומד, בטענה שזייפה טופסי התפקדות לארגון העובדים כדי להגיע למספר נדרש של חתימות לצורך הקמת ועד. העובדים, בגיבוי ההסתדרות, הכריזו על סכסוך עבודה, והחלו בשורה של צעדי מחאה בסניפים ומחוצה להם. בחודש אוקטובר הגישו העובדים תביעה לבית הדין לעבודה בטענה שההנהלה ניסתה לפגוע בעובדים בעקבות ההתארגנות. העניינים הוסיפו להתלהט כשבתחילת דצמבר נערכה שביתה בת שעה וחצי בסניף אסף הרופא, ולמחרת השעה אחראי המשמרת את אחד העובדים, שלא הסכים לחתום על טופס שבו הוא מצהיר שלא ישבות שוב.
"הייתי באמצע המשמרת כשהאחראי קרא לי לשיחה וביקש ממני לחתום על הטופס", מספר מוחמד זערור, בן 19 מלוד, שעובד בסניף אסף הרופא מזה שנה וחצי. "לא הסכמתי לחתום, והוא העיף אותי הביתה והשעה אותי לשבועיים. כשחתמנו על טופסי ההצטרפות להסתדרות, ידענו שהמאבק יהיה לא פשוט, אבל הם גיבו אותנו כלכלית ומשפטית, והסבירו לנו שכל מה שאנחנו עושים הוא חוקי".
למה בעצם יצאתם למאבק?
"הרגשנו שהמשכורת שלנו נמוכה ביחס לעבודה שאנחנו עושים, שהיחס של ההנהלה לא ראוי, שאנחנו נתקלים בחוסר אכפתיות. ההנהלה והמנכ"ל חוששים להפסיד כסף אם יחתמו איתנו על ההסכם, והם חושבים שהם יכולים לשבור את העובדים, שאין לנו קול כי אנחנו צעירים".
בימים אלה ממתינים העובדים לפסק דין של השופטת בנוגע לתביעה, וממשיכים במאבק באמצעות משמרות מחאה ופעילות של עובדים, במטרה להגיע לחתימה על ההסכם הקיבוצי.
ממקדונלד'ס נמסר בתגובה: "הרשת כלל אינה מתנגדת להתארגנות חוקית של עובדים, יהיה גילם אשר יהיה. מקדונלד'ס מעסיקה אלפי עובדים מרוצים ומתוגמלים בהגינות. הואיל ויש מחלוקת משפטית בנושא התארגנות בני נוער והשופטת טרכטינגוט שדנה בנושא הורתה לצדדים להימנע מעיסוק תקשורתי בנושא, נכבד את החלטתה, ולא נפרט את עמדתנו החד־משמעית
בנוגע להסתדרות הנוער העובד והלומד וטענותיה הכוזבות".
"זה הזמן שלנו לשנות"
בישראל 2015 בני הנוער והצעירים עומדים לא פעם בחזית המאבק מול המעסיקים, אף שבדרך כלל מדובר עבורם בעבודה זמנית בשכר נמוך.
אלכס קורנצויט (22), מי שעמד בחזית המאבק מול הנהלת סופר דוש, התחיל את עבודתו שם בגיל 12, ועבד כסבל עד לפני ארבע שנים. ״ההורים שלנו לא האמינו שנצליח לקבל את הזכויות שמ־ גיעות לנו, הם לא חשבו שבהסתדרות הנוער העובד והלומד יצליחו לעזור לנו, והזהירו אותנו שהם עובדים עלינו ומרמים אותנו״, הוא מספר.
50 בני נוער תבעו את סופר דוש בטענה שהועסקו ללא שכר. לאחר תביעה שהגישו הנערים ולאחר מאבק שארך כשנה, נחתם עמם הסכם פיצוי בסך 850 אלף שקל.
"פגשנו באופן מקרי את איתמר דוברוב מהסתדרות הצעירים, והוא פתח לנו את העיניים", מספר קורנצויט. "רצינו לנהל משא ומתן עם הבעלים, אבל הוא התנגד, אז החלטנו לצאת למאבק. זה לא היה קל ונדרשה מוטיבציה עצומה. שמרנו אחד על השני״.
אחרי ההצלחה הבין קורנצויט שהוא צריך להמשיך הלאה: ״הייתה לי הרגשה שאני צריך ליידע את כל בני הנוער לגבי הזכויות שמגיעות להם. יצאתי לספר את הסיפור האישי שלי בפגישות של הנוער העובד ובבתי ספר, להסביר להם שאנחנו בני אדם ושאי אפשר להתעלם מהזכויות שלנו״.
לא כל ההתאגדויות של בני הנוער מסתיימות כמו מקרי סופר דוש ומקדונלד'ס. לפני שנתיים, במאי 2013, נחתם לראשונה הסכם קיבוצי בין העובדים הצעירים לרשת גדולה. רשת בורגראנץ', שמעסיקה כ־1,400 עובדים - רובם בני נוער - הגיעה עם העובדים להבנות תוך זמן קצר במיוחד בהסכם שהיווה נקודת ציון חשובה להתאגדויות הצעירים.
״כשהם פנו אלינו מיד אמרנו כן״, אומר מנכ״ל הרשת יובל אורגד. ״ויותר מכך, ידענו שלא נסתפק רק בהסכם על שכר ותנאי עבודה, אלא נוסיף עוד הטבות״. כחלק מרצון ההנהלה לפעול לטובת העובדים, הקימה הרשת קרן רווחה למען בני נוער ממצב סוציו־אקונומי נמוך, שצריכים סיוע בשיעורים פרטיים או במימון שיעורי נהיגה; במעמד גיוס לצבא או לשירות לאומי כל נער ונערה מקבלים שי מהרשת; ההנהלה מעודדת ימי גיבוש לעובדים ומוציאה פעם בשנה משלחת לפולין. הסכום המצטבר של ההטבות עומד לפי ההערכות על מאות אלפי שקלים בשנה.
אתה יכול להבין את אותם מעסיקים שלא רוצים לחתום על הסכמים עם העובדים הצעירים?
״אני לא יכול להתייחס למה שמוביל מעסיקים אחרים. לטעמי כל ארגון וחברה עסקית צריכים לרתום את העובדים למהלך העסקי שלה, והסכם קיבוצי הוא הדבר הנכון כשמדובר בבני נוער. עבור חלק גדול מהעובדים אנחנו מקום העבודה הראשון, וחשוב לי שחוויית העבודה שלהם תהיה חיובית ולא שלילית״.
לאחר הצלחת ההסכם מול בורגראנץ', הבינו עובדים צעירים רבים שגם הם יכולים, ופנו לנהל משא ומתן עם מעסיקיהם. בימים אלו נמצא בשלבים סופיים משא ומתן שמתנהל בין העובדים הצעירים של דומינוס פיצה להנהלת הרשת. גם רשת אגאדיר, המעסיקה בעיקר צעירים וצעירות אחרי צבא, חתמה על הסכם מול עובדיה.
באוגוסט 2014, לאחר ארבעה חודשים של דיונים ענייניים, נחתם הסכם קיבוצי ראשון של עובדי פיצה האט. "רצינו לשפר את התנאים שלנו", אומרת דניאל סולמון, בת 18, אחראית משמרת מסניף נתב"ג. "הבנו שאנחנו יכולים לדאוג לזה שלאחים הקטנים שלנו יהיו תנאי עבודה וזכויות".
גם אם בהתחלה היו חששות, הנהלת הרשת הפיגה אותם במהרה כשהראתה לצעירים שהיא בעדם. "המנכ"ל קיבל את היוזמה שלנו בידיים פתוחות, כך שהיה לנו קל", אומרת סולמון, שמעידה שהצלחת המשא ומתן גרמה לה להבין את חשיבות העשייה החברתית.
"פתאום נוצרה שותפות בין הילדים, שעד לא מזמן הקטע של להיות אזרח במדינה לא היה בשבילם מטרה חשובה", היא מתארת. "ראינו כמה אפשר לשנות ולהשפיע לטובה, וזה עשה לנו משהו. החלטתי לצאת לשנת שירות, ואיתי רוב האנשים מההתאגדות. זה העתיד שלנו וזה הזמן שלנו לשנות, ואם אנחנו לא נעשה בשביל עצמנו, מי יעשה את זה בשבילנו?".
סולמון, קורנצויט, זערור ועוד אלפי בני נוער ישתתפו היום (חמישי) בעצרת המרכזית לציון חג הפועלים הבינלאומי, שתתקיים בתל אביב ותעמוד בסימן המאבק בניצול בני נוער בשוק העבודה. כמו כן ייערכו אירועים בהשתתפות תנועות דרור ישראל והנוער העובד והלומד, ההסתדרות וארגונים נוספים.
מפעל חנוק ללא חלונות
ה-1 במאי הפך לחג הפועלים כבר בשנות ה-70 של המאה ה-19. אז יצאו עובדים בארצות הברית בדרישה לקצר את יום העבודה הארוך ולהגביל אותו לשמונה שעות. שביתה כללית שהתקיימה בעיר שיקגו בתאריך זה, והסתיימה בשפיכות דמים, הביאה את התנועה הסוציאליסטית לקבוע את דגלה בצבע אדום - זכר לדם שנשפך.
חג הפועלים צוין בארץ לראשונה ב-1906, ועם השנים הפך ליום בחירה, התקיימו אירועים המוניים ואלפי אנשים יצאו לרחובות. אולם עם השנים, במקביל להיחלשות תנועת השמאל הישראלית, איבד חג הפועלים ממעמדו.
המאבק במקדונלד׳ס אינו סכסוך העבודה הראשון בין בני נוער ומעסיקיהם בארץ, אך הוא הראשון מאז 1924 - השנה שבה פתחו בני הנוער העובדים בשביתות מאורגנות ומחאו על תנאי העסקתם.
זה קרה במתפרה בטבריה, שם עבדו ילדים בחייטות במשך 14 שעות ביום. הם פנו בדרישה לבעלי במקום לקצר את יום העבודה ולהעלות את שכרם, אך זכו לאיומים מצד המשטרה ומצד הוריהם, שחששו לאבד מקור הכנסה. אולם הנערים לא הרימו ידיים ופתחו בשביתה שנמשכה מספר שבועות.
באותו זמן התכנסו 35 צעירים, נציגי ארגוני נוער עובד משלוש הערים הגדולות, והכריזו על הקמת הסתדרות הנוער העובד, שמטרתה לשפר את תנאי עבודתם מול המעסיקים. כדי לעזור לחבריהם השובתים בטבריה, התרימו חברי ההסתדרות החדשה בסניפי הנוער העובד כספים להקמת קרן שביתה, כביטוי של סולידריות.
הדיה של השביתה וההתארגנות החדשה הגיעו לכל קצוות הארץ, והפיחו רוח של גאווה בקרב הנוער המקומי. שביתה הוכרזה גם בבית חרושת לגפרורים "גבורה" בתל אביב, שם הועסקו ילדות צעירות, עולות מבולגריה, במפעל חנוק ללא חלונות, במשך עשר שעות ביום תמורת 3 גרוש.
השביתה ארכה שלושה ימים, ובסופה נכנע המעסיק לדרישות השובתות הצעירות: משכורת של 10 גרוש ליום עבודה בן שמונה שעות.
גם בירושלים עמדו הצעירים על שלהם, כשבבית חרושת לכובעים פוטרה אחת העובדות לאחר שקראה להתאגדות, וכתגובה הכריזו חברותיה על שביתה כללית. סניף ההסתדרות של ירושלים פרסם בתגובה כרוז, והעמיד משמרת מחאה מול המפעל. בעל המפעל פנה למשטרה, והמפגינים הוכו ונאסרו, אולם השביתה המשיכה, ולאחר חודש קיבל המעסיק את דרישת השובתות.
אומנם שוק העבודה השתנה עם השנים, אבל עדיין בני הנוער מהווים מגזר חלש בו. 220 אלף בני נוער עובדים כיום בישראל, ועושים את צעדיהם הראשונים בתחום. לרוב הם אינם מודעים לזכויות החוקיות שלהם: לתנאי שכר, לחוק שעות עבודה ומנוחה ולזכויות הסוציאליות הבסיסיות שנלוות לשכר ומגיעות להם על פי חוק.
כפועל יוצא מכך, אותם בני נוער מתאימים את עצמם לדרישות המעסיק ולמקום העבודה, גם כאשר מתרחשת הפרה של החוק. "לצערנו", אומרים בהסתדרות, "במקום ששוק העבודה לבני הנוער ולצעירים יהווה חממה מוגנת לכניסה לעולם העבודה וידע להצמיח דור של עובדים ומעסיקים ללא ניצול, לעתים קרובות מדי מנצלים מעסיקים רבים את תמימותם של בני הנוער ואת חוסר המודעות שלהם, ופגיעה בהם, קלה כחמורה, הופכת לדבר שבשגרה".
הסתדרות הנוער העובד והלומד -הגוף הרשמי שמייצג את בני הנוער בישראל ומשמש איגוד מקצועי לנערים ולצעירים - מעניק להם הגנה ומסייע להם בהתארגנות ובחתימה של הסכמי עבודה קיבוציים. "בכל שנה אנחנו דואגים להחזיר לעובדים כ-2.5 מיליון שקל שהמעסיקים מנעו מהם", אומרים שם.
"אני מסביר לכל התלמידים שאני פוגש שאנחנו צריכים להמשיך להיאבק למען הזכויות שלנו", אומר קורנצויט. "כל עוד זה לא יקרה, חייבים להמשיך ולציין את ה-1 במאי". •