אודליה כרמון, לנצח א' ממשרד התחבורה, סוחבת לאחרונה בטן מלאה על מערכת אכיפת החוק. מי שצעדה עם המשטרה והפרקליטות בדרך הארוכה שהובילה להרשעתו באונס של הנשיא לשעבר, משה קצב, מוצאת עצמה נאבקת מולם, לאחר שלא פתחו בחקירה במטרה למצוא מי עמד מאחורי הפצת הפרוטוקולים החסויים ובהם עדותה בבית המשפט.

למרות האיסור לפרסם עדויות של נפגעות תקיפה מינית, ועל אף שבית המשפט הורה שלא לעשות שימוש בדבריה של כרמון, הועלו חלקים מהעדות לרשת, תוך ציון מספר העמוד בפרוטוקול. לפני כשנה פנתה כרמון בתלונה אל נציבת הביקורת על התביעה בישראל, השופטת בדימוס הילה גרסטל, אלא שגם מכתבה של הנציבה, שנשלח באוגוסט 2014, טרם זכה למענה. 



"כאשר המערכת חפצה ביקרי, הם פרשו בפני שטיח אדום", אומרת כרמון בכעס. "אלא שמהרגע שהוצאתי ספר המגולל גם את הפרשה, הפכתי למטרה של פרסומים משמיצים מצד תומכיו של קצב. פניתי למשטרה ולפרקליטות המדינה וביקשתי שיגנו עלי מאחר שאני משלמת מחיר כבד על מתן העדות שלי, אבל דבר לא נעשה. בעיני מדובר בביזיון ובחידלון." 

"הרי בפרשת הניצבים קרא פרקליט המדינה, שי ניצן, לשוטרות להתלונן, אולם כיצד המערכת בראשה הוא עומד תגן עליהן כששמותיהן יחשפו, כשיאלצו להתמודד עם פרסום משמיץ ברשת וכשיאבדו את מקום עבודתן? הפרקליטות לא מסוגלת להגן על נפגעות תקיפה מינית, במיוחד כאשר מדובר במשפט מתוקשר ובאישיות ציבורית". 
 

אלא שנראה כי החרון המתמשך הוציא מכרמון גם פרץ של יצירתיות. לאחר 25 שנים של עבודה כיועצת תקשורת ואסטרטגיה של פוליטיקאים, ביניהם בנימין נתניהו, דוד לוי ואריאל שרון, היא שוקדת בחודשים האחרונים על כתיבת מחזה מתח פוליטי שבמרכזו פרשת רצח. "אני אמנם רק בשלבים הראשונים של הכתיבה, אבל כל התסריט נמצא אצלי בראש", מספרת כרמון. "סביב הרצח יצופו כל המינויים הפוליטיים, הסודות שנשמרו בארון, האינטריגות, המזימות, גילויי הגזענות וההסכמים הקואליציוניים. זו תהיה דרמה עד לרגע האחרון, רק אז תיחשף דמותו של הרוצח".

לתקופת הבחירות האחרונה וההשמצות שנלוו אליה יהיה ביטוי במחזה?
"הבחירות בהחלט מספקות כר נרחב והמון צבע לכתיבה". 

 יש סיכוי שגם פרשות כגון "ביביטורס", במסגרתה העדת במשטרה, גם תככב בהצגה?
"לא". 

מדוע?
"אין ספק שנתניהו הוא דמות מעוררת השראה, אבל אין לי כל רצון לעורר דיון נוסף בחייו האישיים. הוא היה הבוס המיתולוגי שלי ואני חבה לו רבות מבחינה קארמתית". 
תחושה של "די"
הרעיון לכתוב מחזה עלה לראשונה במוחה של כרמון לפני כשנתיים, מיד לאחר שסיימה לכתוב את ספרה "אשת הסוד", המגולל את דרכה במשרדי השרים וראש הממשלה שרון ועד להפיכתה לעדה מרכזית בפרשת קצב, והפך לרב מכר. אם את ספרה כתבה בעוד אמה גססה, את המחזה החלה לכתוב בימים האחרונים לחייו של אביה, שנפטר לפני כשלושה שבועות. "כשהחלטתי לפרסם ספר התלבטתי האם להביא את הסיפור האישי שלי, או ליצור פיקציה פוליטית מותחת, הנשענת על סיפורים אישיים", אומרת כרמון. "אמנם בחרתי בסופו של דבר באוטוביוגרפיה פוליטית, אבל לא זנחתי את הרעיון השני.

"מיד לאחר הפצת הספר פנו אלי מפיקים מוערכים ושחקנים ידועים, והציעו לתרגם אותו להצגה או לסרט. חשבתי שזה רעיון נפלא, אבל חששתי שכתיבת התסריט על ידי גורם מקצועי תעביר בסופו של דבר לצופה משהו שונה ממה שחוויתי. כבר אז היה ברור לי שאכתוב מחזה דמיוני בעצמי, שבו לא אצטרך לעדן את ההתנסויות בחיי, כמו שבחרתי לעשות עם הספר". 
 

"דמות מעוררת השראה" ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם
 
כשכרמון מפרטת יותר על ההצגה העתידית, שאת עלילתה היא שומרת כרגע בסוד, קשה שלא לחשוב על תמהיל שבין הסדרה הטלוויזיונית המוערכת "The Killing" לבין הקנוניות הפוליטיות של "בית הקלפים". הדיאלוגים הפתלתלים של הדמויות הראשיות יחשפו נדבכים נסתרים ממערכה למערכה, כאשר בכל אחת מהן תינתן התחושה שהרוצח נחשף.    
 
הקדשת מקום בעלילה גם לנושא ההטרדות המיניות?
"זה יופיע, אבל לא במרכז העניינים. התככים והסחיטות באיומים סביב הרצח יהוו את העיקר. בדמיוני אני רואה מעין פרשת מתח בסגנון הסופרת אגתה כריסטי בתוספת ניחוח פוליטי ריאלי. כיום קיימים בתיאטרון או בטלוויזיה תוכניות המציגות את הפוליטיקה בצורה סאטירית, אבל אני מכוונת למשהו שונה ורציני, שיזכיר את ההצגה 'גורודיש'".

גם הפעם, כמו הספר, תסיימי את הכתיבה תוך פחות משנה?  
"אם אמשיך לכתוב לבד ייתכן שזה ייקח יותר זמן. בשונה מהספר, הייתי שמחה לשתף כעת פעולה עם גורם מקצועי מעולם התאטרון, המתמחה בכתיבת מחזות". 
 
השוני תופס מקום מרכזי בחייה הנוכחיים של כרמון. לאחר שנתיים בהם הרגישה כי חייה מעוצבים על פי א' ממשרד התחבורה, היא מתכננת לצאת לדרך חדשה. "בשנים האחרונות התעסקתי בעיקר עם פרשת קצב, ייעצתי  לקורבנות עבירות מין, הרצאתי וטיפלתי באבא שלי. בימים אלו הבשילו התנאים למעבר לשלב הבא בחיי. אני רוצה לכהן בתפקיד ציבורי עם נגיעה בינלאומית, בנושא זכויות אדם ונשים". 

תתנתקי לחלוטין מהעזרה לנשים שחוו הטרדות מיניות במקום העבודה?
"אני מאוד אמביוולנטית בנושא זה. הראש שלי אמנם רוצה להתקדם למקומות אחרים, אבל הלב לא ייתן לי להזניח אותן. לעולם לא אפנה גב למתלוננת שתבקש ממני עזרה. אני מרגישה שזו שליחות. מנגד יש גם תחושה של 'די', רוצה כבר משהו אחר". 
 
בשנתיים האחרונות הוסיפה כרמון לשלל תאריה גם תואר בפסיכותרפיה, ובמקביל לעבודתה כיועצת תקשורת ואסטרטגיה, היא מטפלת במתלוננות ומרצה בארץ ובעולם על עבודת מחקר שעשתה בנושא תגובה מושהית להטרדה מינית במקום העבודה. "בסוף 2010 נפל דבר בישראל ונשיא המדינה הורשע באונס ובהטרדה מינית", היא אומרת. "מאז נחשפו עשרות מקרים בהם מעורבים שוטרים, פוליטיקאים, ראשי ערים, מרצים באקדמיה ואפילו אנשי תקשורת. יש שיח ציבורי בלתי רגיל בנושא, אבל שום דבר לא השתנה כי הנשים עדיין שותקות ולא מתלוננות. רוב הפרשיות האחרונות נחשפו בשל חקירה או גורם שלישי, לא בגלל הנפגעות".

ומדוע זה כך?
"ראשית, משום שנטל ההוכחה מוטל על הקורבן. אחר כך זו החשיפה. העובדה שמאי פתאל, מי שהתלוננה כנגד מג"ד גולני לירן חג'בי, החליטה להיחשף היא אינה רצונית. ישראל היא מקום קטן וכולם מכירים את כולם ואין ספק שסביבתה ידעה שמדובר בה. בנוסף, יחקרו את המשפחה שלך והחברים שלך, תיאלצי לחשוף פרטים מביכים בפני המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט, ולשחזר שוב ושוב עם הטראומה. גם אין ערבות לתוצאת המשפט. המתלוננות צריכות להתמודד עם פגיעה בשם הטוב שלהן, עם בושה, חשדנות, חוסר אמון וגם עם קשיי פרנסה שנובעים מאיבוד מקום העבודה ומהצורך לשכור עורך דין. ויש גם את התדמית העצמית ואת רגשות האשם שלא מרפים, שאולי יכולת לעשות משהו אחרת".

אלו הסיבות שבגללן גם את שתקת שנים רבות?
"במקרה שלי זו הייתה חוסר מודעות, כי לא היה אז חוק כנגד הטרדה מינית ואנשים כמו קצב נחשבו לנודניקים ומציקים. חששתי לשמי הטוב והאמנתי בשמירה על דיסקרטיות המתחייבת מהעבודה עם שר בממשלה. הסיבה היחידה לחשיפה שלי היא ההשתלחות באורלי רביבו, א' מבית הנשיא. פשוט לא רציתי שתישאר לבד במערכה". 
ההפקרה מזיקה
למרות הקשיים האובייקטיביים של כל מתלוננת, טוענת כרמון כי היא הדוגמה כיצד המשטרה והפרקליטות אינן מקלות עליהן לאחר שהסתיים המשפט. "כיום אני לא חיה בשלום עם שני הגופים הללו", היא מודה. "במהלך העבודה על הספר, פניתי לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לקבל לידי את פרוטוקול העדות שלי, הכולל דיאלוג קשה עם הסנגור של קצב, במטרה לדייק בכתיבת הפרטים. הופתעתי כשבית המשפט סירב ושכרתי עורכת דין. כשנדחיתי שוב, פנתה גם הוצאת הספרים לעורך דין, והפעם זומנו לדיון. הסנגורים של קצב התנגדו לבקשה, אולי בגלל שהדרך הקשה בה הם תקפו אותי בדיונים גרמה לי לחשוף עוד ועוד ממעלליו של קצב, אבל גם הפעם השופט סירב בנימוק שפרסום העדות ירתיע אחרות מלהתלונן. בסופו של דבר הספר יצא באיחור של שנה ונאלצתי לשנות את כל הפרק". 
 
ב-2013, מיד לאחר פרסום ספרה, נדהמה כרמון לגלות כי למרות האיסור של בית המשפט מופיעים ברשת ציטוטים מעדותה, כאשר חלק מהמשפטים מורכב בסדר שונה. "הבלוגר שהעלה את הפרוטוקול חיבר חלקים שבחר, עד שיצר עדות שונה לחלוטין, שהייתה רצופה שקרים והכפשות", היא טוענת. "הדם עלה לי לראש. התייעצתי עם התובע בפרשת קצב, ניסים מרום, והבנתי שעל פרסום עדויות בדלתיים סגורות אפשר לקבל עד שנתיים מאסר, ולכן התלוננתי למשטרה. הרגשתי ששם לא יודעים איך להתייחס לתלונה. התקשרתי כמה פעמים כדי לברר מה קורה עם החקירה, אבל אף אחד לא חזר אלי. אחרי שנה התייאשתי, למרות שהיה חשוב לי שיבדקו מי עומד מאחורי הפרסום וכיצד הגיע לידיו חומר חסוי של בית משפט".  
 

אודליה כרמון ומשה קצב מהתקופה בה היה שר התחבורה.

 
אלא שהקשר של כרמון עם המשטרה חודש באוקטובר 2013, לאור ההחלטה לגבות עדויות בפרשת "ביביטורס", שנגעה בנושא מימון נסיעותיו של בנימין נתניהו לחו"ל. כרמון זומנה להעיד ביחידה הארצית לחקירות הונאה על התקופה בה עבדה לצידו של נתניהו כיו"ר האופוזיציה. "אמרתי לראש היחידה, אפרים ברכה, כי לפני שאמסור את עדותי, אני מבקשת שהוא כחוקר מספר 1 יטפל בעניין הפרוטוקולים שמסתובבים באינטרנט. ברכה הבטיח שהנושא בטיפול, והבלוגר זומן לחקירה. אולם שני הדברים היחידים שנמחקו מהאתר שלו היו מספר העמוד ממנו נלקחה העדות וציון העובדה שמדובר בפרוטוקול בית משפט. כתב אישום לא היה על הפרק. התרגזתי ופניתי לפרקליטות. זה אבסורד שכל פעם אני נקראת לתת עדות, ולאחריה משלמת על כך מחיר יקר. אני מזכירה שפרסום העדות שלי הינו עבירה פלילית".
 
את השופטת גרסטל פגשה כרמון במקרה ביוני 2014, בכנס של לשכת עורכי הדין. "סיפרתי לה שפרקליטות המדינה מתעלמת מהמכתב שלי, אז היא שלחה לשי ניצן מכתב מטעמה", אומרת כרמון. "למרות שהפניה שלה הועברה באוגוסט שנה שעברה, טרם התקבלה תשובה. התנהלות זו רק מגבירה חששות של נפגעות ומונעת מהן להתלונן". 
מה תייעצי היום לאישה שהוטרדה מינית ושוקלת האם לצלוח את התהליך המתיש של המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט?
"אני אומרת לה רק את האמת, מסבירה על הקשיים ומשקפת תמונה של מערכת אכיפת החוק. אם נפגעת תחליט שלא להתלונן, זה בטח לא בגללי". 

ומה תייעצי לפרקליטות?
"לתת יותר אמון במתלוננות ולא להגיש כתבי אישום רק אם ההרשעה בטוחה. שיתנו לבית המשפט להחליט. הרי אף אישה שפויה לא תעבור את המשוכות הקשות מבלי שהיא דוברת אמת. בנוסף אני מצפה מהפרקליטות לתמוך במתלוננות גם לאחר הדיונים וההרשעה, כי הדרך לשם כרוכה בהקרבה נפשית, חברתית וכלכלית. ההפקרה הזו לאחר סיום המשפט, רק מזיקה".  
תגובת משטרת ישראל: "אנו דוחים בתוקף את הטענות, כל שכן את ההכפשות האישיות חסרות השחר. התלונה המוזכרת טופלה באופן מקצועי, וההחלטה כי אין מקום לחקירה פלילית התקבלה לאחר בדיקה מעמיקה, בהתאם לתשתית הראייתית ומכלול הנסיבות והממצאים, לרבות הסרת הפרסומים, וזאת בשיתוף פעולה מקצועי עם גורמי הפרקליטות הרלוונטיים".