כשהחלו שופטי בית המשפט להקריא ביום שני שעבר את הכרעת הדין של הנאשם השלישי בדקירת בנה אורגיל למוות, יצאה אירית מואטי מן האולם. יום לפני כן התקיימה האזכרה במלואת שלוש שנים למותו, שלוש שנים שבהן היא מבלה את ימיה באולמות הצדק, במשפטיהם של שלושת הנאשמים. אבל להכרעת דין שכזו היא לא ציפתה וכוחה לא עמד לה יותר. היא יצאה מהאולם שכתליו ספגו את דמעותיה מאז שאורגיל הלך. ״אני לא אגיע לשם יותר, גם אם ישחררו את הרוצח מחר מהכלא״, היא אומרת. "מדובר בדקירה בודדת, ודקירה זו הייתה בבטן ולא באיבר רגיש מאוד כמו החזה או הלב", הקריא שופט המחוזי בלוד רמי אמיר. "ככלל, די בהתקיימם של שני נתונים אלה, כדי שבית המשפט לא ירשיע בעבירת רצח". שלושת השופטים, אב בית הדין מנחם פינקלשטיין, ליאורה ברודי ואמיר, זיכו את הצעיר שדקר את אורגיל מואטי בגינה ברחובות במאי 2012 מעבירת הרצח והרשיע אותו בהריגה בלבד.
ימים קשים
שרשרת האירועים שהובילה לדקירה החלה כאשר התגלע סכסוך בין מואטי, שהיה אז בן 17, ובין שני קטינים בשל חוב של 300 שקלים לאחד מהם. הסכסוך הוביל לתגרה, כשמואטי וחבריו הכו את אחד הקטינים, שאיים עליהם בתגובה: "אני אדקור אתכם, אתם תמותו".

אותו קטין לא הסתפק באיום. בלילה שלמחרת (אותו הלילה שבו נרצח גם גדי ויכמן על ידי קטינים בגינה בבאר שבע), צירפו הוא וחברו נער שלישי ויצאו לפארק שרונה ברחובות, שם פגשו את מואטי ודקרו אותו באמצעות סכין יפנית. מואטי החל לברוח. שניים מהנערים רדפו אחריו ותפסו אותו שותת דם, מתחנן על חייו. "קחו את מה שיש לי בכיס, רק אל תיגעו בי", ביקש, אך נדקר שוב. כעבור שעות אחדות מת מפצעיו.
הפרקליטות הגישה כתבי אישום נגד השלושה. הראשון הורשע, לאחר עסקת טיעון, בקשירת קשר לביצוע פשע ונשלח לשישה חודשי עבודות שירות. זה היה הרגע שבו אירית ואיציק מואטי נשברו. הם דחקו בפרקליטות שלא לחתום על עסקת הטיעון, ואפילו עתרו נגדה לבית המשפט העליון. הם יצאו להפגנות, אך העליון דחה את עתירתם.
בינואר נשלח נער שני ל-11 שנות מאסר, לאחר שהורשע בהריגה. הנער השלישי, שהואשם ברצח, הורשע, כאמור, בהריגת מואטי, בהחלטה שטלטלה את שני ההורים. "בית המשפט נותן היום הכשר לילדים בני 16 1־17 לרצוח", אומר איציק מואטי ל"מעריב המגזין" בקול שבור. "לאורך כל הדרך היה אי צדק משווע, העובדות האמיתיות מראות תכנון מפורט, צעד-צעד, של איך הם הולכים לרצוח את אורגיל".
"נערים, שלילה קודם נפגעו מהבן שלי שקילל אותם, מביאים בחור שלישי, פותחים פייסבוק, מראים את התמונה של הבן שלי ואומרים 'זה פגע בכבודנו, עם זה צריך לחסל חשבון'. וזה נאמר בבית המשפט על ידם", הוא טוען וממשיך, "הם מצטיידים בסכינים ודואגים להזמין נהג מונית שימלט אותם. האם הגיוני שזה שהזמין את הרצח יקבל שישה חודשי עבודות שירות? וזה שלא הכיר את הבן שלי וחתך אותו בכל פלגי גופו בסכין יפנית של נגרים, האם ייתכן שיקבל 11 שנה על הריגה? זה צדק?", שואל מואטי. ועכשיו הוא המום מהכרעת הדין האחרונה. "זה שנעץ לבן שלי סכין בבטן והמית אותו לא מורשע ברצח. אז מהו רצח במדינת ישראל?".
"ימים מאוד קשים עוברים עלי", מעיד איציק מואטי על תחושותיו. "הכרעת הדין מחזירה אותנו חזרה אחורנית ליום הרצח. זה נשמע קלישאה, אבל כך זה מרגיש, ששוב פעם רוצחים את הילד".

אורגיל מואטי. צילום: פייסבוק
 
הוא מוסיף וטוען כי בשל המאבק, הוא ורעייתו זכו ליחס לא הוגן מבית המשפט. "השופטים לאורך כל הדרך גילו אמפתיה לרוצח, 'בוקר טוב, מה שלומך'. הם פנו לאמא שלו ושאלו מה שלומה, ועלינו תמיד הם זעמו, כיוון שאנו מדברים בתקשורת. השופט אפילו התפרץ עלי יום אחד ואמר לי 'אתה לא מבין על מה אתה מדבר, אתה לא יודע מה זה עסקת טיעון'. ואני שאלתי האם אב בית הדין מתנגד לחופש הביטוי?".
מייחלים לערעור
"הנאשם הוכיח בהתנהגותו המאוחרת את יחסו האמיתי לאפשרות מותו של אורגיל: שוויון נפש מוחלט", כך מתוך הכרעת הדין. "כשהנאשם ברח מהסמטה, תוך הפקרתו של אורגיל פצוע ושותת דם, וכשהוא נמנע מלקרוא למד"א, הראה הנאשם באופן פוזיטיבי, שהוא אדיש לחלוטין לאפשרות מותו של אורגיל. הנאשם גם לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו במשפט, ולא נתן כל הסבר מניח את הדעת להתנהגות זו, ולא להימנעות מקריאה לעזרה". אלא שבכל זאת לא ראה בית המשפט לנכון להרשיע אותו ברצח. "בנסיבות העניין שלפנינו, של דקירה בודדת בבטן בעומק שבעה סנטימטרים, ותוך כדי תנועה", המשיך בית המשפט, "לא יהא זה נכון להחיל על הנאשם את חזקת הכוונה, ולקבוע שהוא דקר את אורגיל בכוונה להמיתו, ולכל הפחות, זכאי הנאשם שלא ייקבע כך מחמת הספק".
"זה מתסכל ומקומם", מספרת האם אירית על תחושותיה הקשות. "אי אפשר להגדיר את זה, אי אפשר להכיל את זה. לא חשבתי שזאת הטענה שתוצג, היא הזויה לגמרי".
אירית תוקפת את בית המשפט ומציגה את ההחלטה בנוגע לרוצחיו של גדי ויכמן: "הוא נרצח בדקירה אחת והרוצח הואשם ברצח. פה תכננו את הרצח, היו עדויות והרוצח הודה. אבל בית המשפט החליט ככה, אין להם עמוד שדרה. אם הייתה לי פעם יראה לבית המשפט, היום אני בזה לו. נגרם לנו עוול עצום. אתה נמצא במקום הכי נמוך שיש, הכי למטה, וכל פעם גורמים לך לרדת עוד ועוד. כל פעם להכניס לנו סכין מחדש ולהכאיב לנו עוד ועוד, זה מה שעשה בית המשפט".
מהפרקליטות בני הזוג מואטי דווקא מופתעים לטובה, למרות חילוקי הדעות על עסקת הטיעון לנאשם הראשון. "הקשר עם הפרקליטות הוא הדוק", מספר איציק, "לאורך כל הדרך הם הלכו אית-נו ביחד ונלחמו על התיק הזה, על מנת שהוא יורשע ברצח". לגבי הנאשם הראשון הוא אומר כי "עסקת הטיעון באה אז בניגוד מוחלט לרצוני, אבל בטיפול בנו כמשפחה - העדכונים השוטפים, התמיכה ואפילו החיבוק - הם היו מעולים. זה בהחלט ייאמר לזכותם".
ולמרות זאת, מואטי חושב שכל שלושת הקטינים היו צריכים להיות מואשמים ברצח, ומקווה שהפרקליטות לפחות תערער על ההרשעה האחרונה. "הפרקליטה אמרה לי שהם צריכים ללמוד את הכרעת הדין ולהחליט. אני מקווה שהם יחליטו את ההחלטה הנכונה לטובת הציבור. טובת הציבור היא לערער על הכרעת הדין. אני אעשה הכל כדי שזה יקרה".
"זו לא הכרעת דין שטובה לציבור במדינת ישראל", אומרים בני הזוג. "אף אחד לא לוקח את נושא האלימות לידיים. בתי המשפט לא מחמירים בענישה והולכים על מדיניות של הקלה. החסינות של הקטינים היא בלתי נסבלת ומותר להם לעשות הכל. מה זה קטינים? הם בני 17 ושמונה חודשים. הם לא בני 13. הם עוד ארבעה חודשים בצבא. הולכים לחסל חשבון עם נער אחר ורוצחים אותו באכזריות, למרות שהוא מתחנן על חייו. מה זה משנה אם זה בלב או בבטן? בכל מקרה הם עשו את העבודה. זה מה שיש לי להגיד", מוסיף איציק, "מערכת המשפט בפשיטת רגל".
אנחנו מדברים ביום שבו מלאו שלוש שנים למות בנם. "אנחנו מציינים את מותו כל החיים, כל יום זה יום מותו", אומרים איציק ואירית, "רצחו ילד עם שאיפות. ילד שרצה להיות בסיירת צנחנים".
"הוא היה ילד יפה תואר", מספרת אירית, "מנהיג שידע לסחוף אחריו אנשים. הוא היה ילד שכל הילדים אהבו אותו. רגיש ואכפתי, נותן מעצמו, מכבד ועוזר לאנשים שקשה להם, מדבר עם עיניים ביישניות. בחור שיודע להביע את העמדה שלו. רהוט, מבריק. היו לו שאיפות שחבל על הזמן. הוא ראה את העתיד שלו אחרת".
"אף אחד לא יחזיר את הבן שלי", אומר איציק, "אבל המאבק שלי היום הוא שלא יהיה עוד אבא כמוני. אני נאבק למגר את האלימות. המצב היום הוא ההפך. בית המשפט מעודד אלימות. החוק אומר שמי שיש לו סכין ביד צריך לשבת בכלא, אבל אם תמצא לי פסק דין שבו מישהו הלך לכלא אפילו לשנה על סכין, אתן לך מה שאתה רוצה".
"זה לא ינחם אותי. זה לא יעשה לי שום דבר. בטח לא יחזיר לי את הבן שלי והכאב איתי לנצח", אומרת אירית, אבל המאבק עצמו נותן לה איזו נחמה ויכולת להתמודד עם האבדן. "המלחמה העניקה לי מין אנרגיות חדשות אחרי הכאב. הרגשתי שאני צריכה לאסוף את כל הכוחות למען המטרה הזו".
מדוברות בתי המשפט נמסר על הטענות של בני הזוג: "מדובר בתיק תלוי ועומד הממתין לגזר דין. הכרעת הדין מדברת בעד עצמה וניתן להשיג עליה בהליכים המשפטיים המתאימים".
עו"ד מוטי אדטו, פרקליטו של המורשע בדקירה, אמר בתגובה: "צר לי על המנוח. ברור לי כי המשפחה דורשת את המירב שאפשר להעניק לאדם, בלי תלות באמת העובדתית של האירועים. האמת העובדתית שנחשפה בבית המשפט שונה ממה שהצטייר בחקירה הפלילית. אנחנו שואפים לזיכוי מוחלט, נפנה לבית המשפט העליון".