מה כבר רצה האתרוג, להישאר החביב מבין ארבעת המינים, להיות זה שיש בו ריח ויש בו טעם? אז רצה.

כמיטב המסורת של עם ישראל, מצא את עצמו האתרוג בלבן של מחלוקות סביב השאלה מיהו האתרוג הטוב יותר. האם האורדן, כלומר הרגיל, שעולה כמה עשרות שקלים; או שאולי הקלברי, המבוקש אצל חסידי חב"ד; אתרוג ה"חזון איש", הפופולרי בקרב הציבור הליטאי, או שאולי התימני, או המרוקאי? המחירים, כמובן, בהתאם, ויכולים להאמיר, תחזיקו חזק את הפיטם שלא יעוף, ל־4,000 שקלים. ויש כמובן גם הברחות, תחרות וברכות שמקפיצות את המחיר.

איך כתב ש"י עגנון? "ואמר לי מחיר האתרוג שבקשתי לקנות, וכששמעתי את מחירו משכתי ידי ממנו ובקשתי לי אתרוג כפי מעותי. הרי מלבד מצוות אתרוג יש לנו שאר מצוות, שאף הן אינן ניתנות בלי מעות... סוף סוף לקחתי לי אתרוג ושאר המינים, מאחר שישראל מהדרין במצוות, מוכרח הייתי לבזבז על האתרוג יותר משרציתי".

מוקדים מיוחדים ברחבי הארץ שנושאים את השם שוק ארבעת המינים ואפילו אתר גרופון, תוססים, כשהאתרוג צועד בראש. במשרד החקלאות ופיתוח הכפר שומרים מדי שנה על דריכות לקראת סוכות, בגלל ההברחות. "על מנת לענות לצרכים המיוחדים של הציבור, מאשר משרד החקלאות בשנים האחרונות יבוא אתרוגים מפוקח מקלבריה וממרוקו", אומרים במשרד. "לקראת החג אנו מבהירים כי כל נוסע הנכנס לישראל רשאי להכניס לתחומי המדינה אתרוג בודד אחד לצריכה אישית, ובעת כניסתו עליו להציגו בפני נציג השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, הנמצאים במעברי הגבול".

נציג משרד החקלאות יבדוק ויזואלית את האתרוג, כדי לאשר שאין בו נגעים ומזיקים. ומה לגבי שאר המינים? "הכנסתם אסורה, שכן אין אפשרות לבדוק בעת הכניסה את הגידולים, והכנסה בלתי מבוקרת כזאת טומנת בחובה סכנה מוחשית של החדרת נגעים המסוכנים לבריאות האדם והצומח ופוטנציאל לגרימת נזק בלתי הפיך", אומרים במשרד.

אתרוגים. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

לא בלתי מורכב

על אף מחירי האתרוגים שמרקיעים שחקים, לחקלאים, כרגיל, לא יוצא הרבה: מחיר מינימום שמקבל החקלאי בשוק הוא 25 שקלים ליחידה ומחיר מקסימום עומד על 80 שקלים.

החקלאי אליהו אוזן נטע בשנת 1996 את המטע הראשון של האתרוגים בנצרים, אבל לא זכה לראות כמעט פירות כי ההתנתקות גדעה את גידולו. כיום הוא מגדל אותם ליבוא וליצוא במושב בני נצרים, שהקימו מפוני גוש קטיף. זאת השנה השנייה שהמטע נותן פירות. בשנה שעברה, בשל צוק איתן, לא ראה ברכה בעמלו.

אוזן מגדל גם חצילים, עגבניות, עגבניות שרי ופלפלים, ומהם מגיעה רוב הכנסתו: "האתרוגים זה ענף שאם אתה מתמחה בו אתה יכול להתפרנס ממנו לא רע, אבל יש חודשים בשנה שהענף מת וחקלאי צריך להעסיק את עצמו. חוץ מזה צריך לחלק סיכונים, בימינו אי אפשר לתלות הכל בגידול אחד. מלחמה או אסון טבע עלולים לחרב פעילות".

ירון סולומון, מנהל המחלקה להתיישבות בתנועת כפרי האיחוד החקלאי ומרכז אגף המשק, מסביר, "יש כמות מסוימת של עצים שאפשר להכניס בדונם. מכל עץ, במקרה הטוב, אפשר להוציא בין 30 ל־50 אתרוגים. בהנחה שאתה מקבל בין 30־50 פירות ראויים לשיווק לעץ, אז אתה מסודר. אבל מספיק שיש רוח, סופה או מחלה, וכל התנובה יורדת לטמיון. השנה בכלל יש תוצרת מיוחדת ואסרו להפקיע מחירים באתרוגים, כי זאת שנת שמיטה".

אליהו אוזן. צילום: פרטי

מה הייחוד של שוק האתרוגים?
"הוא מאוד לא מסודר יחסית לענפי ההדרים האחרים או לפירות והירקות. החקלאי לא תמיד מקבל את כל התמורה הכספית עבור האתרוגים שהוא משווק, מאחר והשיווק מוגבל לתקופה קצרה בשנה ופלח השוק קטן ופרוץ. בנוסף, חלק ניכר מהפירות נפסלים ולא ראויים לשיווק, כך שלא צריך להסתכל תמיד על מחיר המכירה של האתרוג, כי הוא איננו משקף את העבודה ואת הדיוק שנדרשים בגידולו".

עד כמה מסובך לגדל אתרוג?
אוזן: "הבעיה איננה בגידול, אם כי אתרוג נמדד על בסיס הנראות שלו בסוף הגידול והיותו נקי מפגמים פיזיים ומכתמים. על פי המסורת, על האתרוג להיות בלתי מורכב, כלומר שלא נעשתה בו הכלאה. זה לא כמו לגדל עגבנייה. את הליך הגידול מלווה רב שמקובל על כל המגזרים, כדי לא להגביל את האתרוג למגזר מסוים. עכשיו, כדי להתחיל לגדל אתרוג אתה צריך להיות במידה מסוימת תלמיד חכם, כי צריך לדעת מה ההלכה קובעת לגבי מה מותר ומה אסור, ולכן יצא שרק הציבור הדתי מגדל".


העדנה הגדולה של האתרוגים היא בסוכות. מה אחר כך?
"הרבה מאוד אתרוגים נזרקים ממילא כי אינם מדויקים או פסולים, ורק מהפחת היה אפשר לעשות את כל הריבות שבעולם. אצל היהודים יש ביטוי: 'אתה מדבר איתי כמו אתרוגים אחרי סוכות', כלומר אין טעם לשיחה כי אתרוגים אחרי סוכות לא רלוונטיים. עכשיו כולם רודפים אחריהם, ואחרי סוכות הם לא מעניינים אף אחד".

לעומתו, איש האתרוגים עוזי אלי משוק מחנה יהודה סבור אחרת. לדבריו, המוצרים שלו, שמבוססים על טהרת האתרוגים, מסייעים להפגת עייפות כרונית, מתח וחרדה וטובים לחולי סוכרת, לבעיות פוריות ולריפוי מחלות.

גידולי אתרוגים אפשר למצוא בפרדסים באזורים כמו כפר פינס, קדימה, אופקים ובמושב פדויים. "זה לא מתאים לגידולי הר", מסביר אוזן. "האדמה החולית המאווררת מתאימה יותר. באופן כללי זאת אדמה שטובה להדרים, אלא שהאתרוג רגיש בהרבה מהדרים רגילים, כי מדובר בגידול קצר טווח".

לא רק הגידול קצר טווח, גם השיווק. "כשגרנו בנצרים הכניסה והיציאה מהיישוב הייתה בליווי צבאי", משחזר אוזן. "כשרציתי להוציא משלוחים של הפרי, היו אומרים לי: 'מה בוער לך? תוציא בעוד יום או יומיים'. אבל באתרוגים זה קטלני להוציאם לשוק מאוחר. לכן גם כשהטרחנו את החיילים זה היה חשוב. התזמון הוא קריטי, ואם יש שבועיים בשנה לשיווק אז אין פה משחקים".

האויב הגדול של עצי האתרוג הוא סופות החול, בהן כמובן גם הסופה האחרונה, שאיימה על היבולים. אויבת נוספת היא מחלת המלסקו, שאוזן מגדיר כ"סרטן של גידולי ההדרים". אבל למרות מחירם הגבוה, האתרוגים מוגנים מפני גנבות. "'אתרוג הגזול פסול'", מצטט אוזן. "אין טעם בגנבות, ולכן אין גנבות".

ירון סולומון. צילום: ללא קרדיט

הקומבינה של האתרוג

הידע החקלאי הנרחב בארץ לא פסח גם על מגדלי האתרוגים שמצליחים להביא לכך שאורח חייו של עץ מצוי, שעמד על 20 שנה לכל היותר, ממשיך לחיות גם אחרי שני עשורים של תנובה. "הגענו לרמת הידור שלא הייתה בזמן בית המקדש", מתגאה אוזן. "אתרוגים שכילד קטן הייתי נוטל, נחשבים כיום פסולים בידי המהדרין. נעשינו מגדלים טובים יותר, למדנו איך להחזיק פיטם, איך האתרוג יהיה נקי. אנחנו משקיעים יותר כסף בכיסוי המטע, והתנובה וגם האיכות עולות. השנה יש יבול נהדר, וגם הצרכן הישראלי מוכן לשלם יותר".

מה ההבדל בין אתרוג של 25 שקלים לזה שבאלף שקלים?
"כל אתרוג מקבל יחס אישי. אנחנו מרססים בתדירות גבוהה מאוד, כדי למנוע ממזיקים להתקרב אליו, ומנקים את העלים שלא יכו על האתרוג ויגרמו לירידת רמת ההידור שלו. ברגע שנוגע בקליפתו דבר קטן, ברגע שיש שריטה אפילו הקטנה ביותר, האתרוג יורד בערכו, ולכן ההשגחה עליו גדולה. ועדיין אחוזים גבוהים של היבול פסולים, ורק האריסטוקרטיה מגיעה לשווקים. בשנה שעברה, כשלא הגיעו פועלים לעבודה בזמן צוק איתן, הגענו לטוטאל לוס כי אין דרגות ביניים: או שאתה למעלה או שאתה אבוד".

קשים חייו של חקלאי ישראלי, וקשים עוד יותר חייו של מגדל האתרוגים מול הלקוחות הבררניים. "יש שיגעונות", מודה אוזן. "יש אנשים שתמורת פרי מושלם מוכנים לשלם כל מחיר. זה קורה בעיקר בחצרות מיוחדות של חרדים שמוכנים לשלם כל מחיר בשביל הידור מצווה, וסוחר טוב יודע לינוק את הרצון של האנשים למקסימום".

עוד לפני שהומצאה המילה קומבינה, תיאר אותה עגנון בסיפורו: "למחרתו של יום הכיפורים הלכתי ליקח לי אתרוג. נדחקתי לחנות אחת של מוכר ספרים ישנים, שמראש חודש אלול ועד לערב סוכות הוא מוכר אתרוגים. החנות הייתה מלאה לקוחות ומבינים וסתם בני אדם, שנדחקים ובאים לכל מקום שמוצאים שם אחרים... כשראני המוכר רמז לי בעינו להמתין עד שיתפנה משאר הלקוחות ויפנה אלי. ותוך כדי רימוז הניח את הלקוחות והושיט לי אתרוג ושני אתרוגים ושלושה אתרוגים. ועל כל אתרוג ואתרוג אמר: 'זהו, זהו האתרוג שאתה מבקש'... ואם גיליתי בו קמט היה משיב: 'הרי קמט זה מעלתו של אתרוג הוא, שאילן שאכלה חווה של אתרוג היה ונשתיירו בו סימני שיניה'. כך היה החנווני מתחזק כל חסרון, לטובתך ולהנאתך, שתהא שמח בחלקך".

כמו אז, כך גם היום. אם טרם שמעתם על אתרוג שבורך על ידי רב וערכו וזינק לשמיים, זה הזמן. הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר, מודע לרמות המחירים ומציע לשמור על פרופורציה. "מי שלא מבין באתרוגים, שישאל רב מוסמך על כשרותו. מחירם של אתרוגים יפים במיוחד גבוה בשל נדירותם, ממש כמו במכוניות פאר", הוא אומר, "לא צריך ברכת רב על אתרוג. זה עלול להיות ניצול ציני של תמימות השואל. רב צריך להגיד אם האתרוג כשר, מהודר או פסול, ותו לא".

"לצערי סוחרים ממולחים מנצלים את המאמינים התמימים שבסך הכל רוצים אתרוג בסוכתם כדי לקיים את המצווה", מוסיף סולומון. "אין פיקוח, וכנראה יש יהודים שמוכנים לשלם לסוחרים כמעט כל מחיר בגין אתרוג כשר למהדרין. היה רצוי שענף ההדרים במועצת הצמחים יפרסם ברבים את המחיר הסיטונאי של האתרוג, כפי שענף הירקות במועצת הצמחים עושה מדי יום ביומו". 

הרב דוד סתיו. צילום: פלאש 90