ספק אם הזוגות הצעירים שמגיעים להתעניין בפרויקט הדירות היוקרתי "פארק תל אביב" מכירים את ההיסטוריה של שכונת הארגזים בדרום תל אביב, שעליה נבנו הבניינים.

מתוך אתר השיווק של הפרויקט מצטיירת תמונה אופטימית: "במסגרת פרויקט פארק תל אביב – Park TLV – של היזם אלעד ישראל מגורים מקבוצת תשובה, מוקמת בסמוך לפארק מנחם בגין בדרום תל אביב שכונת מגורים חדשה", נכתב שם. "הפרויקט כולל שמונה בניינים חדשים, בני 17 קומות כל אחד, הכוללים למעלה מ־500 יחידות דיור, ופונה אל עבר הפארקים הירוקים המקיפים את הפרויקט. לצדו של פארק מנחם בגין המתחבר לפארק אריאל שרון, יימצא פארק תל אביב, ויחדיו ייווצר רצף פארקים ובו 8,500 דונמים של מרחבים ירוקים שופעי טבע". 
 

אלא שהמרפסות, הנוף הירוק הפתוח וקמפיין שיווק חזק מעלימים מהעין את המאבק שמתרחש על הקרקע, ממש מתחת לעגורנים: תושבים ותיקים, קשישים ומשפחות שנולדו וגדלו בין הצריפים ושבילי החול מנסים לקבל פיצוי הולם שיאפשר להם למצוא קורת גג במקום אחר.
 

שכונת הארגזים קיימת מאז קום המדינה. השכונה הוקמה כאשר יהודים שנשלחו על ידי הסוכנות היהודית התיישבו בשטח, ובמשך השנים הוקמו בשכונה בתים נוספים, חלקם בידי בניהם של התושבים הראשונים וחלקם בידי תושבים חדשים.

"כל מי שבא היה לוקח ארגזים, בונה מהם צריף. ככה גרו, מ־48' גרו פה", מספרים תושבי השכונה. אף שהתושבים הגיעו למקום בעידוד המדינה, הם לא הורשו לרשום את נכסיהם, ואף שהתגוררו במקום ברשות עשרות שנים, לא הוכרה זכות קניין שלהם בבתים. 
 

בשכונה אין כמעט רחובות סלולים או תשתיות. ניקוז הביוב ופינוי מוסדר של הזבל החלו בה רק בשנים האחרונות, ועד אז, מספרים הוותיקים, סבלו כאן מדי שנה מהצפות מדי חורף והשתמשו בבורות ספיגה לביוב. על בתי ספר או גנים ציבוריים אין בכלל מה לדבר כאן.

"אבא שלי נלחם להקים גינה ציבורית קטנה ברחוב שלנו", מספר אביחי נעימי, בשנות ה־30 לחייו, שנולד כאן. הוריו ודודיו הגיעו לשכונה בשנת 1957. היום הם מתגוררים בבית שמיועד לפינוי. מתי? איזה פיצוי יקבלו? לא ברור. "כבר 16 שנים אנחנו מחכים לראות מה יקרה איתנו", הוא מספר. "קוראים לנו פולשים. לנו, לאנשים שנמצאים כאן כמעט מקום המדינה, שחיו כאן ללא תשתיות, ללא ביוב, חיינו אינם חיים מיום שהקרקע נמכרה לבעלי הון".
 

 "עסוקים בהישרדות"


ב־1998 פרסם מנהל מקרקעי ישראל מכרז לתוכנית פינוי־בינוי בשכונה. ב־1999 זכו בו הקבלן ישעיהו חכשורי ושותפו, איש העסקים אבי יוחנן (בעלי חברת "מנופי אבי"). עבור הזכות לבנות כ־1,200 יחידות דיור בשטח של 160 דונם שילמו השניים 1.2 מיליון שקלים בלבד.
 

המכרז כלל גם התחייבות של הקבלן לפנות ולפצות כל משפחה בשכונה. לאחר התערבות בג"ץ, נקבע שכל דירה בשטח 110 מ"ר תפוצה ב־50 אלף דולר ובשכר דירה לשלוש שנים לתקופת המעבר, למי שיתפנה בהסכמה. הפיצוי למי שיפונה ללא הסכמה נקבע לפי קריטריונים של המנהל מ־1993 וכולל 76 אלף שקלים לכל חדר בבית הקיים, צמוד למדד המחירים לצרכן, אך לא למחירי הדיור שעלו מאז 1993 באופן שאינו מאפשר לרכוש דיור חלופי בסכום זה.


"יש עוד 200-300 משפחות שזכאות לפיצוי". הפגנה של תושבי השכונה. צילום: קבוצת הפייסבוק "שכונת הארגזים נלחמים על הבית" 
 

הבנייה הייתה אמורה להסתיים מזמן, בשנת 2004. אך רק בניין אחד נבנה ואוכלס, ושלושה נוספים נמצאים בהליך בנייה. למרות העיכוב רב השנים בבנייה, מנהל מקרקעי ישראל ממשיך להאריך את תנאי המכרז. במהלך השנים ובמסגרת קשיים שאליהם נקלע חכשורי, הצטרף גם אלעד תשובה לפרויקט, והוא הגורם הבונה היום את הפרויקט בשיתוף עם חכשורי. לפי ההסכם, תשובה אינו אחראי על הפינוי, אלא רק על הבנייה.
 

גם ב־2015 טרם הגיעה הסאגה לסיומה. בינתיים התושבים מצויים בלימבו משפטי, בסכסוך על מי זכאי לפיצוי ומי לא, הקבלן חכשורי בנה דרך עפר עצומה באמצע השכונה, ואלעד מגורים משווקת את הדירות עוד לפני שהשלימו את פינוי התושבים הוותיקים מהקרקע שעליה הם אמורים לבנות.
 

"מכרו את השכונה, ואותנו בתוכה, בסכום מגוחך של 1.2 מיליון שקלים בלבד", טוענת אסתר קבס, סבתא לעשרה נכדים שמתגוררת בשכונה מאז נולדה. "כבר 16 שנים אנשים כאן לא יודעים מה יהיה, מתי יפנו, האם יפנו, האם יהיה פיצוי שיספיק לבית במקום אחר. כדאי לשפץ? לא לשפץ? יבואו לפנות אותנו? זה מצב של לחץ נוראי. לא מעט אנשים כאן חולים בגלל המצב".
 

נאווה כהן, אסתר קבס, אביחי נעימי וישראל מוכתר חברו יחד לפני כשנה לוועד המנסה לייצג את כלל תושבי השכונה מול הגורם המפנה – חכשורי. הם מיוצגים על ידי עורך דין עובדיה גולסטני, גם הוא בן השכונה. הפגנות ושלטים לא הועילו בינתיים. "חלק גדול מהאנשים כאן הם מבוגרים מאוד, חולים, בלי ידע משפטי. הם לא מסוגלים להיאבק, הם עסוקים בהישרדות", אומרת כהן. "הם לא ייצאו להפגין, והקבלנים יודעים את זה".
 

סקר פינויים שערכה חברה פרטית עבור המנהל בזמן המכרז ב־1999, וצורף למכרז, קבע כי בשכונה מתגוררות 167 משפחות, וכלל את ההערה: "היוזם מצהיר כי ידוע לו שרשימת הפינויים הנה רשימה מנחה בלבד, ואינה כוללת את כל המיועדים לפינוי. היוזם מתחייב לפנות את כל המתחם הכלול בתוכנית, לרבות כל הפינויים שאינם כלולים ברשימה ו/או תושבי המקום הגרים במשך עשר השנים האחרונות ברציפות". בנוסף, צורפה רשימה של 25 השגות שהגישו תושבי השכונה שלא נכללו ברשימה.
 

תושבי השכונה הוותיקים טוענים כי הפער בין מסקנות הסקר הישן למה שהיה אז בפועל עצום. "מדובר במעל 400 משפחות ותיקות", טוען נעימי. "עד היום פונו כ־160 משפחות. יש כאן עוד 200־300 משפחות זכאיות לפיצוי, ועל זה הוויכוח. גם חכשורי יודע שיש פער בין הסקר של המכרז למצב בפועל. אם היה מתפשר ומחפש פתרון לכולם, אולי היה אפשר לעשות משהו. במצב הנוכחי הוא קורא לנו פולשים. מציע פיצוי מגוחך ומשאיר אותנו במצב של אי ודאות כבר מעל עשור".
 

"ארוך ומייגע"

"קודם לפתיחת הליכים משפטיים, פונות החברות אל התושבים הזכאים לפיצוי על פי תנאי המכרז ומציעות להם לבחור בין פיצוי בדרך של קבלת דירה בת ארבעה חדרים בתל אביב בשווי נוכחי של 1.6־1.8 מיליון שקלים, בתוספת מענק של 50 אלף דולר, לכל בית אב זכאי, לבין פיצוי על פי קריטריונים שצורפו למכרז", טוען עו"ד יוסי אשכנזי המייצג את החברות הבונות. "מדובר בפיצוי נדיב ביותר אשר אין לו שום תקדים בכל הנוגע לפיצויים הניתנים למחזיקים נעדרי זכויות קניין במקרקעין.

מטרת העל במכרז הנה מתן חלופת דיור לזכאים המתגוררים בשכונה ברצף, לכל המאוחר החל משנת 1986. ברור לכל בר דעת כי המכרז לא נועד לעודד פלישות חדשות של גורמים אשר חפצו לקבל את הפיצוי הנדיב שנקבע במכרז. למכרז צורפה רשימת תושבים המתגוררים בשכונה וזכאים לקבלת פיצוי.

רשימה זו נערכה על ידי מנהל מקרקעי ישראל טרם פרסום המכרז. בנוסף נקבעו במכרז קריטריונים לזכאות לפיצוי, ותושב העונה על קריטריונים אלה זכאי לקבלת הפיצוי, אף אם שמו אינו מופיע בסקר הפינויים האמור. הקריטריונים קובעים כי תושב שהתגורר דרך קבע בשכונה על פי אישור משרד הפנים החל משנת 1986 ואין לו דירה אחרת בבעלותו או בחכירה לדורות, יהיה זכאי לקבלת הפיצוי הקבוע במכרז.
 

"לצער החברות, בסמוך לאחר פרסום המכרז הראשון ראו גורמים שונים בנכונות המנהל להעניק פיצוי נדיב כאמור, כהזדמנות לגרוף הון בדרך לא ראויה ולא חוקית", טוען אשכנזי. "תושבים אלה פלשו לשכונה במהלך התקופה האמורה ואינם זכאים לקבלת הפיצוי הקבוע במכרז. אך ולמרות האמור, מסרבים התושבים לפנות את השטחים שבהם הם מחזיקים שלא כדין, ובכך מאלצים את החברות לנהל הליכי פינוי יקרים וארוכים בבתי המשפט".
 

אל מול טענות החברות, תושבי שכונת הארגזים אינם מתכוונים לוותר עד שישיגו, לדבריהם, פיצוי הולם לכל המשפחות שהתגוררו במקום בזמן הסקר ב־1999, ולא לפי הרשימה שהוגשה במכרז. "אנחנו לא פולשים", אומרות כהן וקבס. "באנו לכאן בעידוד המדינה, גידלנו כאן ילדים, נכדים. אנשים חושבים ששכונת הארגזים זה לא רמה , אבל זה לא נכון. עם כל הבעיות, והביוב והכל, יצאו מכאן אנשי חינוך, מורות, אנשי צבא, סטודנטים מצטיינים ואפילו טייסים. לא ייתכן שב־2015 אנחנו שקופים, והסיפור הזה ממשיך להתגלגל במקום שיימצא פתרון הוגן לכולם. אנחנו לא מעניינים אף אחד".
 

"פתרון מן היסוד"

ממנהל מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "ב־1998 זכה חכשורי במכרז פומבי של מנהל מקרקעי ישראל/ עיריית תל אביב ומבני תעשייה לפינוי־בינוי שכונת הארגזים. חכשורי זכה לפי כללי המכרז שהיו נהוגים באותה עת למכרזים מסוג זה. לחוברת המכרז צורפה רשימה שמית מנחה של כ־200 זכאים, ועוד הנחיה לפיצוי זכאים נוספים על פי קריטריונים שנקבעו.

בזמנו נקבע שמי שהתגורר כעשר שנים במקום ולא הייתה ברשותו דירה יוכל להיחשב כזכאי.

"מדובר במכרז מורכב ביותר שהתגלו קשיים רבים במהלך מימושו. הנהלת המנהל דנה מעת לעת בהארכות מועד לסיום הפרויקט בשל מורכבותו הרבה. אותם אלו שמתגוררים במקום אך אינם זכאים נחשבים לפולשים ויפונו בהתאם לפסיקת בית המשפט. עד כה פונו ופוצו חלק גדול מתושבי השכונה, ובמקום נבנית שכונה גדולה בת מאות יחידות דיור".
 

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "ראש העירייה מסייר בשכונה על בסיס קבוע ובאופן תדיר. מדובר בקרקע השייכת לרשות מקרקעי ישראל, עליה חלה תוכנית מאושרת לפיתוח השכונה, והרשות אמונה על בירור הזכאויות ומציאת פתרונות מתאימים. עם זאת, עושה העירייה ככל יכולתה על מנת לסייע, ולאחרונה התקיימה פגישה של נציגי העירייה עם תושבי השכונה ונקבעה סדרה של פגישות עם היזמים והתושבים, על מנת לבחון את מערך הפינויים ואפשרויות העירייה לעזור.

העירייה מעוניינת בקידום תוכנית פינוי־בינוי והפיכת השכונה לנעימה למגורים, תוך יצירת פתרונות הולמים לכל מי שזכאי להם. במסגרת התוכניות העתידיות יותקנו תשתיות חדשות ומסודרות ויוסדרו שטחים ומבני ציבור בהתאם לנדרש. ללא קידומה לא ניתן יהיה להסדיר את הבעיות הקיימות הדורשות פתרון מן היסוד".