אז איפה אתם חוגגים את הנובי גוד? קבוצה של צעירים ישראלים דוברי רוסית פתחה בקמפיין שנועד להפוך את הנובי גוד, חג ראש השנה האזרחית, המצוין בליל 31 לדצמבר, לחג כל ישראלי שבו יוזמנו ישראלים דוברי עברית להתארח בבתיהם של עולים מברית המועצות לשעבר לארוחת חג מסורתית במתכונת הדלת הפתוחה של חגיגות המימונה.

לצורך זה נפתח דף פייסבוק מיוחד בשם "נובי גוד ישראלי", שנועד לשדך בין החוגגים לבין המבקשים להתארח במסיבות החג. במקביל מתנהל קמפיין הסברה שנועד להכיר לציבור הישראלי את משמעות החג, סמליו ומנהגיו והחשוב מכל - את ההבדל בינו לבין חג הסילבסטר הנוצרי.

עבור העולים מחבר העמים זוהי שמחה משפחתית מובהקת, חגיגת תחפושות שמחה לילדים וסיבה למסיבה. בערב המיוחד הזה בני משפחה וחברים מתכנסים לסעודת חג כיד המלך שכוללת מעדנים מסורתיים שמוגשים על הצלחות היפות ביותר ושותים שמפניה. החגיגה כוללת אלמנטים של נשף מסכות ביתי: הילדים מתחפשים לחיות וליצורים מהאגדות המסורתיות, כמו פיות, דרקונים ודובים, והמבוגרים מתחפשים לשתי הדמויות המרכזיות של החג - דד מורוז, סבא כפור שהוא התחליף הרוסי לסנטה קלאוס, שאף הוא מחלק מתנות לילדים, ונכדתו סנגורוצ'קה, שלגנית.

נובי גוד בישראל. צילום: פייסבוק


סלון הבית מתקשט לכבוד האירוע כשבמרכזו ניצב יולקה, עץ האשוח המסורתי. הוא עמוס סרטים צבעוניים, כדורי זכוכית ומתכת מצוירים או צבועים, בובות המסמלות את החג וסוכריות. סביבו נכרכות שלל נורות צבעוניות ובראש העץ – מגן דוד בצבע אדום.

ועדיין, למרות קרבתו לחג המולד ולמרות הקישוטים הלקוחים מהמסורת הנוצרית, החוגגים מדגישים שאין לנובי גוד משמעות דתית. בכך הם ממשיכים בעצם מסורת של חג עממי חילוני שאינו קומוניסטי, שנקבעה בברית המועצות האתאיסטית של תחילת המאה הקודמת. ואף על פי שהציבור בישראל מזהה את חגיגת השנה האזרחית החדשה עם סילבסטר, הקדוש הנוצרי, עולי מדינות חבר העמים מעולם לא השתמשו בשם זה ורק מעטים מהם שמעו עליו קודם עלייתם ארצה.

הצאר פטר הגדול, שהחליף בשנת 1700 את לוח השנה לגרגוריאני, היה זה שקבע את ה־1 בינואר כיום הראשון של השנה האזרחית, וציווה על אזרחי מוסקבה להתייחס אליו כיום חג. עם עליית המשטר הקומוניסטי ב־1917, אסר השלטון על קיום פולחן דת, כולל חגיגות השנה החדשה. רק ב־1936 התרצו השלטונות הסובייטיים ואישרו את קיום הנובי גוד במתכונת חילונית – החג הלא קומוניסטי היחיד בשנה.

"אוכל רוסי מסבתוש"

מאחורי יוזמת "נובי גוד ישראלי" עומדים אלקס ריף, ילידת אוקראינה בת 29, וברי רוזנברג, יליד לטביה בן 33. שניהם עלו לארץ כילדים, וכעת החליטו לנסות לחשוף את הציבור הישראלי לתרבות שעליה גדלו. "עד היום חלק גדול מהישראלים לא יודעים מה זה נובי גוד, ושאין לו קשר לסילבסטר או לחג המולד הנוצרי", אומרת ריף. "אני ודוברי רוסית רבים לא רוצים להחביא יותר את התרבות שעליה גדלנו, בעיקר כי אנחנו מרגישים שזה פספוס אדיר לתרבות הישראלית המגוונת של היום.

"חגיגות נובי גוד בארץ מאפשרות לציבור בישראל להיחשף למעט מחייהם של יוצאי ברית המועצות ולחוויות העלייה וההשתלבות בארץ. באמצעות היוזמה הזאת אנחנו רוצים להכיר לחברינו שלא דוברים רוסית את התרבות הענפה והטעמים המגוונים שיש לנו להציע לפולקלור הישראלי".

רוזנברג מספר כי הרעיון ליוזמה ניטע אצלו לפני כשלוש שנים, או אז החליט לוותר על סעודת החג המשפחתית והחליט לערוך אירוע עם חברים שאינם דוברי רוסית. "היה לנו אחלה ערב של אוכל וחגיגה", הוא משתף. "שנה אחר כך כבר הגיעו 25 חברים, רובם צברים. השקענו בתוכנית אמנותית, עשינו סדנאות של פתיתי שלג מנייר, חילקנו מתנות ובישלנו מנות רוסיות מסורתיות. זו הייתה הצלחה מסחררת. אז הבנתי שצריך לפתוח את החג לכמה שיותר ישראלים ואז גם פגשתי את אלקס, שהפכה לשותפה לרעיון".

ריף פגשה את רוזנברג, כמה אופייני, בערב של מוזיקה סובייטית מתורגמת. היא, שכותבת שירים וסיפורים על חוויות ההגירה שלה ומארגנת ערבי תרבות רוסית לדוברי עברית, התחברה לרעיון. "חשבנו איך לעשות דברים ביחד והחלטנו שעכשיו נלך על פרויקט חגיגת השנה החדשה", היא מספרת. "הרעיון נבנה לאט־לאט והוא בעצם בא לפתוח דלתות, לשבור מחיצות וסטיגמות לגבי העלייה הרוסית ותרבותה. רצינו שאנשים בארץ יכירו את הנובי גוד, שהוא חג חילוני כל כך יפה, משפחתי ואינטימי".

"גם ביאליק וגם אחד העם חגגו נובי גוד" צילום: אינג אימג'




החברים הקרובים של השניים התגייסו לעזור. אחת עיצבה את אתר האינטרנט, אחר מנהל את דף הפייסבוק, שכבר יש בו אלף לייקים והיד עוד נטויה. לאירוע נרשמו לא מעט משפחות שמעוניינות לפתוח את בתיהן ולארח וגם ישראלים רבים שלהוטים להכיר את המסורת של החג.

כך,למשל מצאנו בדף הפייסבוק של "נובי גוד ישראלי" הודעה מבלה שמציעה לארח ארוחת נובי גוד בבאר שבע, סבינה תשמח לארח שני אורחים ויש בונוס: בישולי סבתא. מרינה מציעה לארח קבוצה גדולה באזור המרכז, ובאשדוד אלכס מוכן לארח עד שמונה אנשים ומציע "אוכל רוסי מסבתוש". ריטה ובני משפחתה פותחים את סלונם בראשון לציון כשהעדיפות היא לאנשים עם ילד/ה כדי שלבתה בת ה־3 יהיה עם מי לבלות. אלקס ריף עצמה מארחת שלושה אנשים בנתניה ומבטיחה: "יהיה משפחתי".

מהצד הישראלי אור, שדווקא כן קרא צ'כוב, מחפש להתארח בתל אביב, חבורה של מפקדות ומפקדים בסמינרי הגיור בנתיב מחפשים מקום אירוח וגיא וענת, נשואים טריים, מחפשים עם מי לחגוג בירושלים. "כבר יצא לנו לטעום נובי גוד ואנו רוצים לשחזר את ההצלחה", הם כותבים.

"הרעיון שלנו הוא לא רק לקרב את ילידי הארץ דוברי עברית לחג, אלא גם את ילדי העולים, אלה שמכונים אצלנו דור 1.5", אומרת ריף. "אנחנו רוצים לפתוח צוהר לתרבות ולהיסטוריה שהיא חלק מהשורשים שלנו. להזכיר למי ששכח וללמד את מי שלא מכיר".

באתר האינטרנט של האירוע, לטובת מי שאף פעם לא היה שותף לחגיגה, מובהר סדר האירועים שמרכיב את הנובי גוד: בשעה 23:00, אז נכנסת השנה האזרחית החדשה במוסקבה, מרימים כוסית ונושאים ברכה "טואוסט", ועוד אחת כשהשעון המקומי מורה חצות.

"חג של גויים"

כשהעולים ממרוקו חוגגים את המימונה, העולים מאתיופיה חוגגים את הסיגד והעולים מארצות הברית עדיין מציינים את חג ההודיה, כך העולים מחבר העמים משמרים את החג שאיתו הגיעו מארץ הולדתם. "נובי גוד הוא לא סתם סיבה למסיבה. עבורנו, יהודי ברית המועצות לשעבר, זה החג הכי אהוב לצד יום הניצחון על גרמניה הנאצית ואותו חגגנו עם כל העם הסובייטי", אומרת מינה גפן, מומחית לשפה ולתרבות רוסית. "כל מה שקשור לשורשים שלנו, ואני לא מדברת על היהדות, הם הדבר הכי חשוב לעולה חדש. אם יש משהו שמחזק את המשפחה, את הקשרים, את הזיכרונות הטובים, חשוב להמשיך ולשמר אותו".

לא כל ילדיה של גפן שומרים על המסורת החגיגית, אבל אותה זה לא מטריד. "חשוב לי יותר שנשמור על החגים היהודיים. זה לא משהו שהקפדנו עליו ברוסיה, שם היינו מנותקים מזה. הפכתי ליהודייה אמיתית רק כשהגעתי לארץ", היא מודה. "נובי גוד הוא חג מלא קסם, חלומות, פנטזיות ותקוות לעתיד טוב יותר. אני מקווה שרבים בארץ יאמצו אותו ויחגגו אותו ביחד איתנו".

אלא שלא כולם מקבלים באהבה את היוזמה החדשה. חוגים חרדיים ודתיים יוצאים נגד מכירת עצי אשוח ושאר סממני החג, וטוענים כי דובר ב"מנהג גויים" ובהתבוללות. באשדוד היו שקראו להחרים חנויות המוכרות קישוטים לחג, ובאשקלון אמר יעקב אביטן, חבר מועצת העיר, "אם המטרה היא למכור את העץ לצרכים פולחניים, לעבודה זרה, אני כמובן מתנגד ורואה בכך איסור חמור ביותר. אבל אם זה, כפי שהם טוענים, רק לצורכי קישוט, אין לי בעיה איתם".

מי שהתגייסה למאבק למען ההכרה בנובי גוד כחג ישראלי לכל דבר היא ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) שפתחה קמפיין משלה, שבמסגרתו יצטלמו חברי כנסת עם השלט "גם אני חוגג נובי גוד". היא אף הודיעה כי תציב בלשכת בכנסת את היולקה, עץ האשוח.

"מה שמפריע לי הוא שאף על פי שחלפו 25 שנים מאז תחילת העלייה הגדולה מברית המועצות, התרבות והמנהגים של אותם עולים אינם מתקבלים על ידי החברה והמדינה", אומרת סבטלובה. "אנחנו אזרחים נאמנים. עובדים, לומדים, משרתים ומשלמים מסים, אך המדינה מתעלמת מהערכים התרבותיים שאותם הבאנו מארץ מוצאנו. ערכים שבונים אותנו כאחד מ־12 השבטים המודרניים של ישראל. על נבחרי הציבור להסביר שתרבות היא נכס ולא נטל. התרבות של כל החלקים המרכיבים את פאזל הישראליות הם מבורכים, עלינו לשמר ולטפח אותם ולא חלילה לפגוע ולהתעמר בהם. בכל מקרה אין לאף אחד זכות לאסור על מישהו לא לחגוג את חגו כי מפריע לו העץ, הריח או כל דבר אחר".

אלקס ריף נעלבת כשהיא שומעת את הדיבורים על כך שמדובר ב"חג של גויים" ובתרבות זרה. "זה מפריע לנו ופוגע בנו אישית", היא מודה. "הרי גם ביאליק וגם אחד העם חגגו נובי גוד. בחרנו להתעסק דווקא בחג הזה כי הרבה פעמים השיח הוא כלי לנגח את הקהילה הדוברת הרוסית ולמתג אותה כעלייה של לא יהודים. אנחנו מנסים לבוא ממקום חיובי ולעסוק במפעל של שימור תרבות".

אגב, מי שיבחר לחגוג את הנובי גוד עד אור הבוקר, ישמח בוודאי לדעת כי בכנסת ה־19 העביר ח"כ זאב אלקין (הליכוד) תיקון הקובע כי החג הוא יום בחירה. מי שחוגג אותו יכול לקחת ביום למחרת, שהשנה יוצא ביום שישי, חופש מהעבודה. ושתהיה לכולנו "סנובים גודם", שנה אזרחית טובה.