אלפים ליוו היום (ראשון) את אלון בקל, שנרצח בפיגוע ביום שישי בפאב הסמטא בדיזנגוף בתל אביב ואת שמעון (שימי) רוימי, שנרצח גם הוא בפיגוע.

 רבים מחבריו לצבא וללימודים, בני משפחה, ומאות רבות של תושבי כרמיאל הגיעו להיפרד מאלון בקל ז"ל, שסחף אחריו את הרשת לאחר שבמהלך סוף השבוע פורסמו סטטוסים שלו ודברים שכתב בעבר על אהבת הארץ, גולני, הפאב שבו עבד, הפועל ירושלים ועוד.



"אלון, אתה בן יקר ואהוב, איך אפשר להיפרד מבן כמוך, שעוד לא מלאו לו 27, איך אבא יכול לכתוב עליך הספד", ספד לו בכאב אביו, דוד. "אמרת לי תמיד שנשיג את המטרה ואז נחפש ביחד מטרה חדשה, אני לא יכול לספר פה לכולם איזו נתינה היתה לך, כמה עזרת לניצולי שואה. ניבאו לך עתיד ורוד, אמרו שתגיע רחוק, כינו אותך מצליחן. גם במכללה אמרו שאתה מצליחן". האב דוד הוסיף ואמר: "אהבת את המדינה, היית מלך ולא סתם קראתי לך אלון התותח". אמו ניצה הוסיפה: "היה לנו ילד ואיננו עוד. אלון נסיך שלי, אהוב שלי, תמיד אני נושאת איתי משא כבד, אבל את הכאב הקשה הזה אני כנראה לא אצליח לשאת לעולם". 

הוריו של אלון בהלוויה, היום בכרמיאל. צילום: ערן גילברד

במהלך קריאת ההספדים נשמר שקט מופתי. האח אבי אמר בין היתר: "קראת לי 'ביג בראדר', אח גדול. אני לא קולט, זה לא נתפס שהגעת אל הסוף. המטרות שהצבת לעצמך לא היו בינוניות. אלא גבוהות. הן הושגו ברובן אבל לא כולן. תמיד ידעת בדיוק מה אתה רוצה. כשהייתה לך מטרה היא הושגה. למדת וחקרת כל נושא, היית איש ערכי. היית מותג וידעת להתקרב לאנשים, לגעת בהם, לעשות שמח. להפעיל ולתפעל את כולם. אין הרבה אנשים בעולם שאפשר להגיד עליהן בביטחון שהם אגדה. אתה אחד מהם. אגדה היית בחייך. היית קודקוד בחבורות שלמות של אנשים. אבל כל זה לא עוזר לנו עכשיו. אנחנו שבורים. ואתה חסר. לפחות בסוף הדרך היית מאושר". 

"כמה שהיית יפה מבחוץ - היית פי מיליון יפה מבפנים"

בת זוגו של אלון, ליאור שחרור, ספדה לו בדמעות: "אלוני שלי", הספידה, "אהוב שלי, איך כותבים לאדם שהיה החבר הכי טוב שלי, שיודע איך ומה אני מרגישה. אז אלון, אני לא נפרדת ממך, אתה איתי לכל אורך הדרך. פחדתי עלייך בצוק איתן, לא רציתי שתלך למילואים. מי האמין שאאבד אותך בפאב באמצע תל אביב. אלון תמיד חיפש לעזור לנזקקים. הוא היה אוסף בקבוקי מים בשקית ומחפש נזקק לתת לו כשי שייהנה מהפיקדון. כמה שהיית יפה מבחוץ היית פי מיליון יפה מבפנים. לב של זהב, גוש של אור". 

ארונו של אלון בקל ז"ל. צילום: ערןגילברד

בת זוגו של אלון הוסיפה בכאב: "אני כואבת שיש כאלה שלא יזכו להכירך, כשחברים שאלו אותי עליך, אמרתי לא שלא יכול להיות שאתה איתי, כי אתה טוב מדי. אלון, אני כועסת עליך, בהודעה אחרונה כתבת לי שתהיה איתי לעולמים. לא רציתי לעולמים, רציתי לעולם אחד. אנחנו לא נפרדים, אני מבטיחה לך. ההספד הפרטי שלי, שרק אתה שומע, ימשיך להתנגן. אתה המלאך ששומר עליי ואני לא נפרדת ממך". 

האחות, בר לבב-בקל, ספדה לאחיה: "אגדה שלי, היינו שלושה אחים וכולם שואלים - אתם לא רבים? אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך, לא ידענו למה אנחנו צריכים לריב, לא הבנו. היינו משפחה הכי מאושרת בעולם, אז למה זה נפל עלינו. אני עובדת בעבודה שאתה סידרת לי. אמשיך לעשות את כל הדברים שתכננו יחד". 

"אלוהים לקח את הטוב מכל, אנחנו מסרבים להיפרד" 



באופקים, כ-2,000 איש השתתפו היום בהלווייתו של שמעון (שימי) רוימי, שנרצח גם הוא ביום שישי בפיגוע ברחוב דיזנגוף, לשם הגיע כדי לחגוג יום הולדת לאחד מחבריו.


  הלוויתו של שימי, היום באופקים. צילום: יאסר עוקבי 


ראש העיר אופקים, איציק דנינו, פנה במהלך ההספד לבני משפחתו, ואמר: ״איריס ומכלוף, גידלתם ילד לתפארת עם ישראל. אח אוהב לנטלי, שיר, ועומרי. חבר וידיד לחבריו, נאמן ומגן כלוחם בחטיבת גבעתי לעמו .בדרכך שמעון, עשית הכול, בחיוך, בצנעה, ובלב אוהב. שמעון בסופו של שבוע, עשה דרכו לתל אביב לפגוש את חבריו ולחגוג איתם יום הולדת. כל כך מתאים לשמעון, עם הלב הגדול והאוהב, לשמח את חברו ולחגוג אתו שנת חיים שחלפה, בתקווה לבאות אחריהן״.

ראש העיר המשיך בהספדו ואמר: ״מי שמתכנן רצח כה מסודר, מוותר על הזדמנויות רבות בדרך, חומק מזירת הטרור, ויודע לזהות שהוא רוצח יהודים. האיש שפוי לחלוטין. הרוצח מערערה, לא מעורער בנפשו. במהלך ההספד פנה ראש העיר דנינו בקריאה נועזת לממשלה ואמר: ״עשו מה שצריך בכדי לעצור את מסע ההרג ברחובותינו. 
 
ראש העיר פנה לנציג הממשלה בהלווייה, השר אופיר אקוניס, וקרא לו "קח אתך לשולחן הממשלה את זעקת הכאב, ועשו את מה שצריך בכדי לעצור את מסע ההרג ברחובותינו".
 
דודתו מור פרץ ספדה מעל קברו הטרי: במקום לחגוג את יום הולדתך, אנו קוברים אותך. זוהי לא דרך החיים, שהורים קוברים את בנם. עכשיו אנחנו מבינים את המושג בטרם עת. השם יקום דמך שימי. מתת מות קדושים. הפכת להיות הילד של כולם. גשם הזלעפות שהיה בימים האחרונים הראה כמה השמיים בוכים על לכתך. מעולם לא עשית רע לאיש, מלאך, יפה נפש ויפה תואר. אלוהים לקח את הטוב מכל.
 
הדודה סיפרה על השתתפותו במלחמות: עברת את עזה, עברת מלחמה, אבל לא יכולת לכדור אחד של שנאה, אותו כדור שפילח את ליבך פילח את לבבות כולנו. האם זאת הארץ המובטחת, אלוהים? השארת אחרייך בור ופצע שלעולם לא יתאחה. אנחנו מסרבים להיפרד. קיבלנו אותך במתנה לתקופה קצרה מדי, פחות מ-31 שנים. תנוח על משכבך בשלום, נשמה טהורה שלנו".

"היינו חמישייה שעכשיו הם רביעייה״


חברו הטוב שראל אביטן, אמר בהלוויה: "שמעון, מי קורא לך ככה בכלל? אף פעם לא כתבנו הספד. תמיד תהינו איך עושים את זה, ואתה עם הלב הגדול שלך הדרכת אותנו. עכשיו אנחנו יודעים. אי אפשר להפריד אותנו. היינו חמישה חברים הכי טובים שאי אפשר להפריד ביניהם".

הוא הוסיף בכאב: "עוד 25 ימים היית אמור לחגוג יום הולדת 31. על היד שלך היה מקועקע המשפט ׳לחיות את היום׳. לחיות את הרגע היה המוטו שלך, ובמותך ציווית אותנו לחיות. סליחה שלא הצלחנו להציל אותך, אבל אנחנו מבטיחים שלא נשכח. אנחנו כבר 30 שנה משפחה. מבטיחים להנציח ולזכור, החמישייה שעכשיו הם רביעייה.
 


את זה המשא, לא יכולה לשאת...היוםמטמינים את האוצר היקר ביותר שלי

Posted by ‎ניצה בקל‎ on Saturday, January 2, 201