אחת מנשותיו לשעבר של גואל רצון, מעיין סמדר, אמרה: "איזה סממנים יש לכתות, שהשליטה המנטאלית הופכת אותם (המאמינים) לחומר ביד היוצר, קרי שכל הפעולות שהם עושים בעצם לא אחוזות ברצונם האישי? כל העבירות שמתקיימות במערכת סגורה לא מתקיימות באמת בבגירות. אני הייתי בת 17, חלק מהנשים היו צעירות, למדנו ב'אורט שפיים', היינו תיכוניסטיות, וכך יתר הבנות. אני לא מאמינה שהיצור הזה... אני לקחתי חלק בתוך המשפחה הרחבה הזאת. אני מזועזעת מעצמי, אבל זה בסדר, הייתי עיוורת".
"שכבנו איתו, וגואל לא קיים יחסי מין אלא בשנה או שנתיים הראשונות, לאחר מכן הוא התעלל בנו מינית, הוא סיפק את תאוותיו וגחמותיו בצורה כזו שהיינו יוצאות עם דמעות מהחדר", הדגישה סמדר. "היינו מדממות מהעיניים מרוב הבושה וההשפלה שחווינו. שש שנים אני הולכת עם לב דואב על כל מה שהוא עשה כי רק ביליתי שם 12 שנה? לא. זה 12 שנה של גיהינום שאני לא מאחלת אותו לאף אחד. אני מצולקת מכל הכיוונים, כי מישהו החליט שהוא יפקיע את חירותי, את הרצונות שלי העתיד שלי, ולראייה, ביום שהשתחררנו, שהמדינה עשתה מעשה והשתמשה בחוק העבדות לשחרורינו, התחלתי לבנות את העתיד שלי. אני היום מתמחה במשפטים. לאט לאט הרכבת מתחילה לנסוע קדימה".
"יש עניין להעמיד את החוק על רגליו האחוריות", המשיכה סמדר, "כשמישהו בעל סמכות רוחנית עושה שימוש לקוי בסמכות שלו, זה לבוא ולהגיד שכל הדברים האלה בדרך כלל נסתרים בתוך הבועה, הם לא נותנים לזה להגיע לרשויות, ואז נעשה חטא על פשע. אני מאמינה שיש עוד כתות כאלה במדינה, ואחרי הטעות שגואל עשה ויצא בתקשורת עם מחזה שכאילו לכאורה כולם אוהבים וסרים למרותו, כי האהבה עומדת לנגד עיניהם, כולם הבינו שכדאי לקבור את הסיפורים האלה עמוק באדמה".
השתתף בהכנת הכתבה: אסף נבו
התרעות פיקוד העורף