מחאת הילדים המאומצים שרוצים לפתוח את השיח: "לא מדברים על זה פה"

לא נדיר למצוא את ליאת בל סומר (32) מדברת באולפן תוכנית הבוקר של ערוץ 10. כעיתונאית שעובדת שם, היא עושה זאת מדי שבוע כבר כמה חודשים. אלא שבשבוע שעבר החליטה לספר את סיפורה האישי, ולזה כבר היה צריך לקבל את אישור בית המשפט. "האישור לספר את הסיפור שלי עלה לי 548 שקלים", היא אומרת. "קיבלתי אותו ממש ערב לפני הראיון. אם אתה לא מבין את ההתנהלות, לא תדע בעצמך מה לעשות".

בל סומר נמסרה בגיל שנתיים לאימוץ לזוג הורים מראשון לציון, ומאז היא איתם. "אני יודעת שאני מאומצת מאז ומעולם", היא מספרת. "לי זה תמיד היה מאוד טבעי. אני זוכרת שאמא שלי תמיד סיפרה לי שהיא לקחה אותי לקבוצת משחק של הורים וילדים מאומצים ומהר מאוד הפסיקה כי הילדים יצאו משם עם שאלות כמו: מאיזו בטן יצאתי? מהבטן הזאת? מהבטן הזאת? לי היה תמיד ברור שאני כזאת".

רק דבר אחד לא יכלה בל סומר לעשות – לספר על עובדת אימוצה לאחרים. זאת בעקבות סעיף 34א' לחוק האימוץ שאוסר על המעורבים באימוץ לדבר על כך בפומבי. "המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, דינו מאסר שישה חודשים", כך נכתב בסעיף המכונה "איסור גילוי". האישור שקיבלה בל סומר מבית המשפט מיצב אותה כאדם השלישי בישראל בלבד שקיבל אישור רשמי לספר את סיפורו.

"לגדול עם החוק הזה גרם לתחושה שמישהו סותם לי את הפה", אומרת גם שירן בן דוד עוזרי, 36, שנשלחה לאימוץ כשהייתה ילדה וגם היא קיבלה אישור מבית המשפט לספר את סיפורה. "החוק הזה דורס כל זכות יסוד שלי לדבר על מי שאני. אם אני כמאומצת רוצה לזעוק, רוצה להקים תנועה, להקים עמותה, לקרוא למאומצים בפייסבוק וליצור מפגשים של מאומצים – את כל זה אי אפשר לעשות, כי יש סעיף מיושן בחוק שאוסר עלי לעשות על זה".

תיקון לחוק שתגיש היום ח"כ יפעת שאשא־ביטון (כולנו) אמור לשנות את המצב ולאפשר לבל סומר ומאומצים אחרים במצבה לחשוף את עובדת אימוצם.

“נחשפתי למצב הזה לפני שבועיים־שלושה", מספרת ח"כ שאשא־ביטון. "זהנשמע לי לא הגיוני. נראה לי קצת בעייתי שילד או משפחה שחיים בשלום עם נושא האימוץ לא יוכלו לדבר על זה".

במשרד הרווחה ובמשרד המשפטים הסבירו לח"כ שאשא־ביטון שהחוק נועד להגן על הצלעות האחרות בהליך האימוץ – ההורים הביולוגיים וההורים המאמצים – ולכן היא החליטה לכנס ועדה כדי להעמיק בנושא, שנערכה בשבוע שעבר. אלא שבשל החוק הכובל, הוועדה נערכה בדלתיים סגורות, בלי פרוטוקול ובלי תקשורת. "לפני הוועדה נפגשתי עם הילדים המאומצים ושמעתי סיפור מופרך לחלוטין", מספרת ח"כ שאשא־ביטון. "גיליתי שאסור להם לדבר על זה בכלל. פרק כל כך משמעותי בזהות שלהם צריך להישמר בסוד. ילד שרוצה למשל לעמוד מול הכיתה ולספר את סיפור חייו, נגיד בפרויקט שורשים, לא יכול לספר שהוא מאומץ. יש פה השתקה לא פרופורציונלית ולא ברורה".

החוק תקף גם לגבי הורים מאמצים שאינם מתגוררים בישראל, מה שמקטין דרמטית את סיכויי הפגיעה בהם. "כל כמה שניסינו לחפור ולהבין על מי החוק בא להגן, לא הצלחנו", אומרת ח"כ שאשא־ביטון. "החוק לא מגן על ההורים המאמצים, על ההורים הביולוגיים או על הילדים. הוא בא להגן רק על המערכות".

"לא מעניינים אף אחד"

סעיף 34א' לחוק האימוץ התווסף בשנת 81'. עד אז היה החוק מסביר פנים הרבה יותר. "אם רצית לקבל פרטים על מי אתה ומאיפה אתה, יכולת בקלות", אומרת ח"כ שאשא־ביטון. "פתאום בתחילת שנות ה־80 כיווצו את החוק. לא יכולת לקבל מידע רפואי, גם אם זה מידע קריטי. כך למשל, אם גילית שאתה חולה במחלה מסוימת והרופאים שאלו אם זה משהו גנטי, עם החוק המתוקן ילד מאומץ לא יכול היה לדעת".

בן דוד עוזרי נתקלה בנוקשותו של החוק כאשר ביקשה לפתוח את תיק האימוץ שלה, ושוב לפני כחמש שנים, כאשר החליטה לנהל מאבק למען זכויות מאומצים בוגרים. "יושבת מולך פקידת סעד עם תיק האימוץ ומחליטה בלעדית מה אתה יכול לפרסם ומה לא", היא נזכרת. "כל השליטה בנהלים עוברת להורים הביולוגיים. אם אתה רוצה מידע יותר ממה שיש בתיק וממה שהפקידה מוכנה להגיד לך, תצטרך להיפגש איתם, וזה כמובן רק אם הם מסכימים. אז לא מגיע אליך מידע גנטי, לא כלום. רק הפרטים שיש בתיק. מוסרים לך את העדה שלך אם כתוב שם, או שם פרטי ונסיבות האימוץ, אבל לא יותר מזה".

בל סומר עברה חוויה דומה. "פתחתי את תיק האימוץ שלי לראשונה בגיל 26, ולא נתנו לי פרטים נכונים", היא נזכרת. "הגעתי עד ללוס אנג'לס כדי לפגוש מישהו, שרק שם התברר שהוא בכלל לא אחי. הייתי בטוחה שהוא אחי, אבל אמא שלו הכחישה. היא אמרה לו: 'חוץ ממך ומאחיך לא ילדתי שום ילדה'. משהו שם הרגיש לי לא טוב בבטן". ארבע שנים הסתובבה בל סומר עם המועקה הקשה, עד שבגיל 30 אזרה אומץ ופתחה שוב את תיק האימוץ. הפעם קיבלה פרטים נכונים על משפחתה. "גיליתי פתאום שיש לי ארבעה אחים, ושכל מה שאמרו לי היה שטויות. אין לך שום שליטה על המידע על החיים שלך. אתה לא מקבל את התיק לעיון. מכניסים אותך לאיזה חדר עם עובדת סוציאלית שמנסה להבין עד כמה אתה בריא בראש, ובסוף אתה מקבל איזה דף שהעובדת הסוציאלית מחליטה איזה פרטים לכלול בו".

אחרי שנים של השתקה, החליטו לאחרונה בל סומר, בן דוד עוזרי ומאומצים נוספים שנמאס להם. לכן הם פתחו במחאה, שכוללת בין היתר פרסום פוסטים בפייסבוק, בשמם המלא ועם תמונתם, שבה הם מחזיקים קלסר גדול עם הכיתוב: "תיק אימוץ". מסביב לגופם כרוכה שרשרת ברזל כבדה. בעצם חשיפת זהותנו כמאומצים, הם מבהירים בפוסט, אנו נחשבים עבריינים לכל דבר. "תחשוב על ילד מסכן בכיתה ב' שעומד ומספר את הסיפור שלו", אומרת בן דוד עוזרי. "הוא בעצם עבריין בעל כורחו".

הוועדה שהתכנסה בשבוע שעבר במטרה לשנות את המצב הייתה סוערת וכללה את נציגי משרד המשפטים, הרווחה, לשכת עורכי הדין וארגונים נוספים, ומולם המאומצים ומשפחותיהם, הביולוגיות והמאמצות. "הוסכם שהסעיף הזה לא רלוונטי למציאות שבה אנחנו חיים היום", אומרת ח"כ שאשא־ביטון. "משרד הרווחה אמר, ובצדק, שצריך לסווג את מקרי הקצה שבהם המאומץ יוכל להיפגע – למשל מקרה שבו ההורה הביולוגי ירצה לחפש אותו, אבל כולם הסכימו שבסעיף הזה אנחנו כופים על המאומצים את הבושה. הם יכולים לחיות בשלום עם זה שהם מאומצים, ואנחנו כחברה יוצרים פה איזה טאבו נגדם. אתה מבין את האבסורד? איזה מסר אנחנו מעבירים להם? שאימוץ זה לא בסדר? שהם ילדים חריגים?".

"מאומצים חושבים שהם לבד בעולם כי לא מדברים על זה פה", אומרת בן דוד עוזרי. "גם התקשורת כמעט לא נוגעת בנושא הזה. מתי ראית איזה פרק בסדרת ילדים או אחרת על אימוץ? כמה מדברים עם אימוץ בארץ בכלל? כשאני גדלתי חשבתי שאנחנו לא מעניינים אף אחד".

לדבריה, בדיקה מקיפה שהיא וחבריה ערכו גילתה שאין בעולם הגבלה כזאת על מאומצים ובני משפחותיהם. אפילו להפך. "לא מצאנו אפילו מדינה אחת שיש לה חוק כזה", היא אומרת. "לכן הוועדה הייתה אירוע מכונן עבור קהילת האימוץ. כל הנוכחים צידדו בנו. נציגת משרד המשפטים ניסתה להגן על החוק, וזה לא הלך לה, כי כולם היו נגד. רק חבל שהקהילה של המאומצים לא ראתה את זה, כי הוועדה התנהלה בדלתיים סגורות".

"זה הרתיח אותנו מאוד", אומרת בל סומר. "הוועדה לא שידרה ולא היה פרוטוקול. אם אתה קצת מבין כנסת, אז אתה יודע איך מתנהלות ועדות. לצורך השוואה, חברי קהילת הלהט"בים יודעים שיש ארגונים שמכבדים אותם. לנו כמאומצים אין אפשרות לארגן דבר כזה".

לצאת אל האור

הביקורת על החוק נובעת, בין היתר, מתחושתם של המאומצים שיישומו יוצר מציאות של איפה ואיפה. "הכי גרוע בכל זה, זה שיש לך הנחת סלב", אומרת בן דוד עוזרי. "אם אתה שי גולדן, ריקי גל או פנינה רוזנבלום, אז אתה מתראיין חופשי בתקשורת על היותך מאומץ או הורה מאמץ, ואין עם זה שום בעיה. אבל אם אתה שירן או רבקה או ציפי ואתה רוצה להתראיין, אומרים לך: מה פתאום, יש לך אישור מיוחד? ואז הכתבה נגנזת".

למחאה נפתחה בינתיים גם קבוצה רשמית בפייסבוק ששמה "מאומצים", ובה מובילי המאבק קוראים לכל מי ששמר עד כה בסוד את היותו מאומץ - לצאת אל האור. התכנסות אחת של חברי הקבוצה התקיימה בערב יום שני השבוע, כדי לתכנן את המשך הצעדים הפומביים, למרות החוק. צעד פומבי כזה יהיה בעוד כחודש, בצעדת הגלבוע. "אנחנו הולכים בפעם הראשונה לצעוד בגלוי", בן דוד עוזרי אומרת. "למעט בל סומר ואני, כל מי שיצעד שם יהיה עבריין".