"יש לי דז'ה וו מסיפורי הארכיון האלה", הפטיר בייאוש יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), בישיבה שנערכה בחודש נובמבר האחרון ועסקה בשימור ארכיון רשות השידור וקול ישראל. והנה לא חלפו ארבעה חודשים, ושוב סיפורי הארכיון מרימים את הראש. הפעם שב ארכיון רשות השידור לכותרות בזכות פוסט בפייסבוק שחשף את מצבו הקשה של מה שכבר הוגדר נכס מורשת לאומי. "ארכיון רשות השידור עומד בפני כליה", כתבה המפיקה והתחקירנית יפה גנור בפוסט שהעלתה לאחרונה. "החומרים מעולם לא עברו דיגיטציה. מעולם לא נוקו. הציוד הולך ומתבלה. רוב עובדי הסרטייה פוטרו. כמעט לא ניתן להשיג מועדי צפייה. עתידו של אוצר לאומי זה לוט בערפל. אם לא יימצא פתרון לאלתר, יהיה זה בבחינת אסון לתעשיית הקולנוע הדוקומנטרי".

כדי להבין על מה המהומה צריך לחזור לימים שבהם ערוץ השידור הישראלי היחיד היה הערוץ הראשון. במשך יותר מ־20 שנה – ממצעד יום העצמאות בשנת 1968 ועד עליית חברת החדשות של ערוץ 2 לאוויר ב־1993 – הוא שלט ללא עוררין. ככזה, כל החומרים ההיסטוריים שליוו את השנים הללו, וגם חומרים קודמים - בסך הכל למעלה מ־30 אלף שעות - נמצאים בין כתליו, בהם חומרי התיעוד של מלחמת יום כיפור, המהפך ב־1977, הסכמי קמפ דיוויד, יום האדמה ועוד.

מעבר להיותו המקום שבו שוכנת פיסה מהעבר הלאומי, הארכיון הממוקם בירושלים הוא המקום שאליו מגיעים היוצרים של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה מהארץ ומהעולם כדי למצוא חומרים שישתלבו בסרטים שלהם. גנור הייתה אחת מהם, והיא לא האמינה למה שראתה. "עבדתי על הפקה פרטית עם גלעד טוקטלי, הבמאי הראשי של 'עובדה', וכשביקשתי לקבוע מועד שבו אגיע לצפות בחומרים נתנו לי מועד לעוד שלושה חודשים, כי אין להם כוח אדם שיוכל לטפל בכולם", היא מספרת כעת. "כשהגעתי לארכיון לא האמנתי: הרצפה הייתה מכוסה במאות קלטות. כששאלתי את העובדת במה מדובר, היא אמרה לי שכל אלו פרויקטים שעדיין לא נגעו בהם כי אין להם זמן" .

לדברי גנור, גם החומרים שכבר נמצאו לא היו נגישים לצפייה: "80% מהם הוגדרו כלא נגישים כי הם צולמו על פילם ולא מתאימים לטכנולוגיה החדשה. רק 20% היו בקלטות בטא שעוד אפשר היה איכשהו לעבוד איתן, אבל גם החומרים האלו כבר דהו והתבלו".

יפה גנור. צילום: מתוך פייסבוק


עד שתפרוץ שרפה

השידורים המוקלטים מאוחסנים בארכיון באמצעים טכנולוגיים מיושנים, ועל מנת לשמר אותם ולאפשר שימוש בהם באמצעים טכנולוגיים מתקדמים יש להמירם לפורמט דיגיטלי בתהליך שנקרא דיגיטציה, ושעלותו מוערכת בעשרות מיליוני שקלים. הנושא הזה עלה פעמים רבות בעשור האחרון, אולם מסיבות שאינן ברורות לא יצא לפועל. ב־2014 נדרש לעניין מבקר המדינה, שלא חסך במילים חריפות על העיכוב בתהליך ההמרה. "מחלוקות פנימיות בתוך הרשות ואי קידום הנושא על ידי קברניטיה תרמו לעיכוב ולהזנחה בטיפול בארכיונים שנים רבות", כתב. "על הנהלת הרשות לפעול בנחישות ובמרץ להשלמת פרויקט הדיגיטציה ברדיו ובטלוויזיה ולהיערך להשלמת ההמרה של הסרטים... כל דחייה נוספת של השלמת הפרויקט עלולה לגרום לאובדנם של החומרים ולעכב את הנגשת חומרי הארכיון לציבור הרחב".

גם אם הרשות עצמה לא יכלה להידרש לנושא, הרי שהיה גוף חיצוני שביקש לסייע. ב־2008 הציעה אוניברסיטת הרווארד לממן את ההמרה של החומרים שהיא תבחר מארכיוני הרשות, ובתמורה תקבל עותקים של חומרים אלה לצורכי מחקר ולימוד, בדומה לארכיון הסרטים היהודיים שאת מרבית מימון הדיגיטציה שלו העביר הבמאי סטיבן ספילברג. ההסכם נחתם, אולם לא יצא לפועל.

בשנת 2011 החליטה הממשלה להכריז על הארכיון ועל המוצגים המוחזקים בו כאתר מורשת לאומית ולכלול את הארכיון ברשימת האתרים שייהנו מפרויקט "שיקום והעצמת תשתיות מורשת לאומית". כחלק מההחלטה הזו העביר האוצר שלושה מיליון שקלים לרשות לצורך תהליך המרת החומרים לדיגיטליים. אולם דבר לא קרה.

בינתיים הוביל האחסון הלקוי של הסרטים בסרטייה לבלאי מואץ שלהם. "החומרים השמורים בארכיונים של הרשות נתונים בסכנת כליה בשל היעדר התנאים הנדרשים לאחסון נאות, בשל עייפות החומר של הפורמטים השונים ובשל שחיקה של הסרטים מהשימוש התכוף בהם", כתב המבקר. "בנוסף, ארכיוני הרשות אינם עומדים בדרישות הבטיחות למניעת שרפות, ואין בהם מערכות לגילוי אש ואף לא מערכות לכיבוי אש".

חלפו השנים, והסערות שידעה רשות השידור השאירו את הארכיון מאחור. אומנם חוק השידור הציבורי החדש שנחקק בספטמבר 2015 מבטיח את מעברו של הארכיון מהרשות הנכחדת אל תאגיד השידור הציבורי החדש החל מיום הקמתו. אולם הסחבת והבירוקרטיה דחו את יום ההקמה פעם אחר פעם - כעת המועד הוא אוקטובר הקרוב - והארכיון נותר כשהיה.

בנובמבר האחרון הרימו איגודי היוצרים קול זעקה ופנו אל בעלי ההשפעה להציל את הארכיון. "הדברים לא היו מהווים בעיה לו רשות השידור (בפירוק) הייתה מוסיפה לעסוק בתהליכי הדיגיטציה ושימור הארכיון", כתבו. "אך תהליך זה לא רק שנפסק, אלא שרבים מעובדיו של הארכיון, אשר עשו כמיטב יכולתם על מנת לשמור עליו, פרשו במסגרת תהליך הפירוק, והארכיון נותר ללא כוח אדם מספיק על מנת לקיים את פעילותו השוטפת ו/או לקדם את תהליכי השימור וההצלה של החומרים".

ב־27 בינואר יצא לדרך מכרז של תאגיד השידור הציבורי החדש לדיגיטציה של ארכיון הטלוויזיה הישראלית, והמועד המעודכן להגשת הצעות נדחה לחודש מאי. "אפשר להגיד שאנחנו במצב של אופטימיות זהירה, והתהליך כבר זז בעקבות הפנייה שלנו", אומרת חגית רייכל, הממונה על קידום היצירה המקורית באיגוד במאי הקולנוע והטלוויזיה. "ועדיין, גם אם ייפתח באוקטובר התאגיד החדש, אני לא בטוחה שנוכל לקבל שירות בזמן מאחר שיש שם בעיה חמורה של כוח אדם. זה מעכב את העבודה של היוצרים. מדובר במצב נורא שהוא רק חלק מהמצב האיום שבו נמצאת רשות השידור כיום".

"בכייה לדורות"

אף שהרשות מוגדרת כגוף ללא מטרות רווח, הארכיון הוא גוף שהעניק שירות ללקוחות והכניס כסף לרשות השידור. עד לפני שנתיים עלתה דקה של חומר גלם שנועדה לשידור מסחרי חד־פעמי 3,000־4,500 שקל, מה שמנע מיוצרים רבים להשתמש בהפקותיהם בחומרים ארכיוניים. בעקבות דרישת השר גלעד ארדן, הביא מפרק רשות השידור להוזלה משמעותית במחיר, וכיום עולה דקת שידור 1,000 שקל. "איפה הכסף שהרוויחו מהמכירות האלו?" שואלת כעת גנור. "למה לא השתמשו בו ובתקציב השנתי של רשות השידור, שעומד על 850 מיליון שקל בשנה, כדי להתחיל במימון תהליך הדיגיטציה?".

"הארכיון לא היה עסק מכניס", טוענת מצדה בילי סגל, מנהלת הארכיון. "לדברי אנשי הכספים, הוצאות אחזקתו גם כארכיון אנלוגי עלו על ההכנסות. ההנהלות השונות מעולם לא השלימו מהלכים וטענו שהתקציב לפרויקט צריך להיות חיצוני".

לפני הכל, סגל מבכה את מצבת כוח האדם המידלדלת שלה. לאחר גל פיטורים ועזיבות, מתשעה עובדים נותרו במקום רק שלושה. "גם אם האוצר ייתן כסף לתאגיד החדש לטובת הדיגיטציה, עדיין אין לי כוח אדם מיומן", היא קובלת. "כל מה שלימדתי במשך שנים הלך עם העובדים שפוטרו, וייקח הרבה זמן להכשיר עובדים חדשים. אומנם אישרו לי לשכור עובדים חדשים, אבל מחברת כוח אדם, כאלה שצריך לפטר אחרי תשעה חודשים. הארכיון צריך לקבל כוח אדם איכותי ולהכשיר אותו לכל הסוגיות המורכבות שיצוצו במהלך פרויקט הדיגיטציה. בכל מדינה מתוקנת שומרים מכל משמר על עובדים עם ידע כה רב, ורק אצלנו הוחלט שהדנ"א של העובדים פגום ושיש להשליכם. עכשיו גם העובדת שעוסקת בשירות לקוחות עוזבת כי נמאס לה מהמתח, מהייאוש ומההתנהגות של היוצרים כלפיה. אדם אחד לא יכול לעשות עבודה של שלושה אנשים, הפכנו חולים מזה".

היוצרים מבינים את הקושי של עובדי הארכיון, אבל הם מצדם מלינים על הפגיעה בהם. "זה יפגע בכל התעשייה הדוקומנטרית", אמר יוצר שמבקש להישאר בעילום שם. "מדובר במחדל". סגל מנסה לשמור על אופטימיות. "כבר היינו על ספה של דיגיטציה כמה פעמים", היא אומרת. "אני מקווה שזה יקרה ומשתדלת לא להתייאש, כי אם אני אלך, הכל יתמוטט". ואילו לגנור יש הצעה משלה על מנת להביא לפתרון המצב: "צריך להפריט את הארכיון, למצוא תורם שיתרום את הכסף ולעשות מזה עסק פרטי. מדובר באוצר לאומי, ואם הוא יאבד זו תהיה בכייה לדורות".

ממשרד האוצר לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.