על אדן החלון בחדרו של ח"כ חיים ילין במשכן הכנסת מוצב זנב של טיל קסאם, אחד מהאלפים שנורו לעבר יישובי עוטף עזה במהלך מבצע צוק איתן. על הכוננית הסמוכה מונח מנוע של טיל קטיושה 107 מ"מ מתוצרת איראן, שאף הוא שוגר לשטח ישראל.

שנתיים מאז מבצע צוק איתן וכשנה מאז נבחר לכנסת מטעם סיעת יש עתיד, נושא ביטחונם ועתידם של תושבי עוטף עזה, ובמרכזו איום המנהרות, אינו מרפה ממנו. "ביום השבעתי הגעתי לכנסת עם הקסאם, והצהרתי שאציב אותו בחדרי כדי שיזכיר לי תמיד מאיפה אני בא ואת מי אני מייצג", הוא אומר רגע לפני צאתו לעצרת הזיכרון הממלכתית ל־67 החיילים שנפלו במהלך המבצע. 

בתקופת צוק איתן כיהן ילין כראש המועצה האזורית אשכול, והפך למרואיין מבוקש ולדמות מוכרת בכל בית בישראל. מאז הספיק לעזוב את התפקיד, שאותו מילא במשך שמונה שנים ברצף, וגם את קיבוץ בארי, שם התגורר במשך שנים ארוכות. רק את האזור לא עזב, לא בגופו (הוא מתגורר כתושב חוץ בנחל עוז) ולא בנפשו.

מה הזיכרון החזק ביותר שלך מימי צוק איתן?

"כשהתבררה לנו המשמעות החמורה של המנהרות, לחצתי בכל דרך אפשרית על ראש הממשלה ועל הממשלה כולה לחסל את האיום אחת ולתמיד. ואז, באחד הימים הראשונים ללחימה, ראיתי את אור, הבן שלי, נכנס בג'יפ לקיבוץ עין השלושה כדי להסתער על מחבלים שהגיחו ממנהרה. הוא ראה אותי ואני ראיתי אותו, ובאותו רגע חדרה בי ההכרה שאני בעצם זה ששלח את בנו פנימה, להילחם. זה היה אירוע מכונן מבחינתי. הרגע השני היה שמונה ימים לאחר מכן, כשאור נפצע. זה היה עבורי רגע של עצב שמהול בשמחה: עצב על הפציעה ושמחה על כך שהוא נשאר בחיים".

מנהרת טרור ברצועת עזה. בנו של ילין עדיין סובל מפציעה בקרב. צילום: דובר צה"ל

מה שלומו בימים אלו?

"אור השתחרר בינתיים מהצבא ועדיין סובל מהפציעה. הוא ספג שני כדורים. אחד נשאר ברגל, אבל דווקא זה שיצא גרם לסיבוכים. עד היום הוא לא קיבל אחוזי נכות".

שנתיים אחרי, אתה יכול להכריז על צוק איתן כהצלחה? 

"לא, אין ולא הייתה שם הצלחה. אי אפשר לדבר במושגים צבאיים בלבד. אם הלחימה הייתה מביאה למצב שבו החמאס באמת מורתע לחלוטין ומותש, והיינו מגיעים להסכמה לשקט לטווח ארוך, אז הייתי אומר לך שיש הצלחה מדינית למהלך הצבאי. העובדה שאנו עומדים מול אותה כמות של נשק ואותה כמות מנהרות, כאילו חזרנו שנתיים לאחור מינוס 67 חיילים ושישה אזרחים שנהרגו".

אז הקורבנות היו לחינם?

"כן, חד־משמעית. היינו צריכים ללחוץ על חמאס ולהביא אותו להודנה לטווח ארוך, ובתמורה לכך היינו בונים להם נמל, לא בתוך עזה אלא על אי בעומק הים. כן, זאת אותה תוכנית של ישראל כץ, שצריך למנף אותה ולא רק לדבר עליה. לא מדובר רק בישראל מול חמאס, אלא מול סעודיה, מצרים, ירדן ומדינות המפרץ. העולם כולו צריך לתת כתף לפרויקט שייתן פתרון לטווח ארוך לרצועת עזה, גם אם החמאס יתנגד. לא היינו צריכים להפסיק את המבצע ולצאת מהרצועה בלי להגיע להסכם כזה".

היה בכלל עם מי לדבר בצד השני?

"איך גלעד שליט שוחרר, עם מי עשינו את העסקה? כשיש אינטרסים כולם מדברים. היה פה אינטרס ופקששנו אותו, וכנראה נצטרך ללכת לסבב נוסף של לחימה כדי להגיע להודנה לטווח ארוך". 

או כדי למוטט את חמאס, כפי שמצהיר ליברמן.

"נכון, הוא אמר את זה, אבל בסופו של דבר נשאלת השאלה מי יבוא במקום חמאס? האם לליברמן יש מישהו אחר שיכול לקבל אחריות על הרצועה ושאיתו אפשר לעשות הודנה?".

כשל וציניות בפוליטיקה

השבוע דחה ראש הממשלה את דרישת המשפחות השכולות להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי צוק איתן, ובמקביל לטענות אמר שהקבינט דן באיום המנהרות לפני המבצע. בתגובה לכך אמר בנט: "מי שלא מוכן ללמוד משגיאות העבר נידון לחזור עליהן בעתיד". חילופי הדברים הללו מקוממים את ילין. "במה הוויכוח הזה מקדם את נושא חיסול המנהרות הקיימות שנכנסות לתוך ישראל? במה הוא תורם לחוסן של תושבי עוטף עזה?", הוא קובל. "הפוליטיקה שמתנגחת והירי בתוך הנגמ"ש לא תורמים למדינת ישראל". 

אז נתניהו ידע או לא ידע על איום המנהרות? 

"למדתי בכנסת שאף אחד לא משקר, ושלכל אחד יש האמת שלו. תשמע את האמת שלי: עוד לפני עמוד ענן ידענו על המנהרות וגילינו ארבע מהן במועצה האזורית אשכול. הסיפור האמיתי הוא שלא הייתה תורת לחימה נגד איום המנהרות: לא איך לפגוע במי שיוצא מבטן האדמה ולא איך להשמיד את המנהרות. כבר ב־1997 ידענו שיש מנהרות, אבל לא ידענו מה מספרן. יצאנו למערכה בצוק איתן בלי לדעת איך להשמיד אותן, וזה מחדל גדול. אם בעמוד ענן הייתי משמיד את המנהרות, לא היינו צריכים את צוק איתן.

"בצבא לימדו אותנו שאם נתת פקודה, תוודא ביצוע. אני יודע שנתניהו נתן הוראה לחפש פתרון נגד מנהרות. הוא זרק את זה לאוויר עוד לפני עמוד ענן, אך ההוראה לא גובתה בתקציבים. איך אני בתור ראש מועצה ידעתי את זה? כי כמו ראשי המועצות אחרים באזור קיבלתי בדואר האלקטרוני דיווחים על ההצעות לגילוי המנהרות, אך אמרו שאין גיבוי תקציבי לכך".

יש היום מנהרות שחודרות לשטחנו שאנו לא יודעים עליהם?

"חד־משמעית".

שר הביטחון אביגדור ליברמן. "יש לו מישהו שיחליף את החמאס?". צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

איך אתה מצליח לישון בלילה עם הידיעה הזאת?

"איך חיים עם איום כזה 24 שעות ביממה? זאת באמת התמודדות לא פשוטה. יש שיטה נגד חדירות, ומערכת שפועלת בחלק מהמקומות. בקטע הזה אני סומך על ההגנה של צה"ל ובשאר הזמן אתה פשוט מדחיק את זה".

השבוע שאלת בכנסת את ליברמן מתי תתחיל בניית המכשול התת־קרקעי להגנה מפני מנהרות, והוא ענה, בין היתר, שחסר כסף כדי להשלים את הבנייה. 

"זה מצביע על כשל וציניות בפוליטיקה הישראלית. בזמנו אמרו לנו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר שהמכשול ייבנה ושכסף לא יעצור את הפרויקט. כיום שר הביטחון אומר שמחסור בכסף יעצור את הפרויקט. מה שמצער אותי זה שאנשים לא מתכוונים למה שהם אומרים.

"הגיע הזמן לפרסם את דוח המבקר על המבצע. חייבים מנהיגות שתחשוף את כל הכשלים של אותה מלחמה, על מנת שנוכל להתכונן ולהשתפר לקראת הסבב הבא".

מדוע לדעתך הדוח לא מתפרסם? 

"להערכתי הדוח יתפרסם בסביבות נובמבר. אני חושב שיש שם הרבה דברים לא נעימים לראש הממשלה ולשר הביטחון לשעבר, ולכן הם דוחים את הפרסום. אם היו בדוח אמירות שמהללות אותם הוא כבר היה מתפרסם. אני מזהה בימים האחרונים בפעם הראשונה לחץ של ראש הממשלה: השבוע הוא ישב במשך שעתיים בביקורת המדינה ואחר כך במשך שלוש שעות נועד עם כתבים צבאיים. הוא התעסק במשך יום שלם בדברים שכנראה מלחיצים אותו". 

למה אתה לא תומך בדרישת ההורים השכולים להקים ועדת חקירה?

"ועדת חקירה היא המוצא האחרון. אם מדינת ישראל לא תזדרז להוציא את הדוח של מבקר המדינה, לא יהיה מנוס מהקמת ועדת חקירה. אני מזדהה עם כל המשפחות, הייתי ביותר מדי אזכרות ואני חייב להם חוב מוסרי עמוק, כי בזכות אותם ילדים שהלכו אנחנו ממשיכים לקיים שגרה אל מול איום הטרור".

אני מבין שאתה תומך בחידוש הסיכולים הממוקדים, אם יימשכו הטפטופים של ירי רקטות לעבר ישראל.

"אנחנו יודעים במדויק מה עוצר את הירי. אומרים לי שאם נעבור לחיסול ממוקד נספוג ירי. טוב, אנו מוכנים לספוג, אבל מתוך ידיעה שהלחימה תסתיים בהודנה ממושכת. יש להם נקודת תורפה: הפסקת האש של צוק איתן הגיעה לאחר שהתחילו להוריד מגדלי מגורים של האליטות של חמאס. הם צריכים לדעת שאם יירו על חפים מפשע הם יחטפו".

"אנחנו נקים את הממשלה" 

 

 השבוע זכה ילין לפרגון לא טריוויאלי. בציוץ בטוויטר של ח"כ יהודה גליק (ליכוד), שכתב "הפרגון החודשי שלי הולך לחיים ילין, ח"כ חרוץ ברמות בלתי רגילות. משתתף בדיוני הוועדות ומגיע לכל דיוני המליאה. שואל לעניין, מאיר פנים לכל, אכפתי במיוחד לנושאים הקשורים לפריפריה ובעיקר לעוטף עזה, ופועל בכל ערוץ אפשרי בתחום".

"לא חשבתי אף פעם שאגיע לכנסת ולפוליטיקה הארצית", הוא אומר, "הרי ראש מועצה הוא עדיין פוליטיקאי מקומי. הבנתי שאני רוצה להצטרף לכנסת לאחר שיאיר לפיד, שהיה מגיע אלי לעוטף עזה כמעט כל יום, אמר שהמקום היחיד שבו ניתן לשנות את המציאות הוא הכנסת ולא השלטון המקומי". 

לפיד לא היה המחזר היחיד של ילין. "גם יצחק הרצוג בא אלי הביתה והציע לי להצטרף למפלגת העבודה", הוא מגלה. "אמרתי לו שהייתי במקור איש עבודה במשך 25 שנה, והסברתי לו שבחמש השנים האחרונות אני לא חלק מהמפלגה. היא איבדה כיוון, ולכן לא אצטרף אליו".

לפיד צדק? באמת הגעת למקום שבו משנים את המציאות? 

"בהחלט. מכאן אפשר לשנות ולהזיז דברים. אומנם באופוזיציה קשה יותר, אבל זה בית הספר הטוב ביותר להבין את המשחק הפוליטי, לדעת איך זה עובד ולהיות בשלים להגיע לשלטון. אני לא מאמין בקיצורי דרך. יש עתיד עשו את מה שצריך לעשות וכיום אנחנו נמצאים באופוזיציה. אני מעריך שבבחירות הבאות אנחנו נקים את הממשלה, ולפיד יהיה האלטרנטיבה הטובה ביותר לראש ממשלה".

יאיר לפיד. "מסכים שצריך לחבק את כולם". צילום: פלאש 90, אורי לנץ

לפיד חישב מסלול מחדש. הוא סימן מטרה ופונה לקהל נוסף: חרדים, מתנחלים, דתיים. לשם כך הוא מוכן להתפשר על חלק מעמדותיו. אתה מסכים עם הגישה הזאת?

"אני תומך ומסכים. אם אתה רוצה להיות ראש ממשלה, אתה צריך להיות אבא של כולם. יש עתיד הייתה מפלגת נישה, אבל ברגע שלפיד קיבל החלטה אסטרטגית להיות ראש ממשלה, הוא צריך לחבק את כולם. אין דרך אחרת. אתה לא יכול להיות אבא של כולם כשאתה אומר שאחד הילדים שלך לא מקובל עליך". 
 

אתה מתנגד להקמת גוש של מרכז־שמאל עם יש עתיד, העבודה, מרצ וכולנו?

 "ישראל לא בשלה לגושים, לא מימין ולא משמאל. עדיין האגו משחק תפקיד מרכזי. תראה מה קרה לחיבור בין הליכוד לישראל ביתנו. אני לא מאמין בגושים כאלה, אבל מאמין בתפיסות עולם שיכולות להתחבר לאחר הבחירות. זאת המהות של הרכבת הממשלה".

כקיבוצניק שהגיע לעיר הגדולה, מה גילית בכנסת על הפוליטיקה שלא ידעת?

"לא ידעתי שזה ככה, שזה עד כדי כך. נשארתי מאוד תמים ומאמין באנשים, ואת זה אני לא מוכן לשנות. אני חוטף סטירות, אבל הבנתי שלכל אחד יש האמת שלו. אני יכול לומר שעדיין לא גיליתי מהי הכנסת האמיתית: זו שב"פרסה", המבואה שמאחורי אולם המליאה, שם כולם סחבקים ומסתובבים ביחד, או זאת שבאולם המליאה, שבה אחד אוכל את השני. אנחנו צריכים להוביל מהלך שהכנסת תעשה פרסה". 

איך אתה מגדיר את עצמך מבחינה פוליטית? 

"אני רואה את עצמי כאחד מאחרוני המפא"יניקים. גדלתי על ברכי אחדות העבודה, ובשבילי קרקע והתיישבות זה הביטחון של מדינת ישראל. אני מבקר הרבה ביהודה ושומרון ובעצמי חי ביישוב ספר על הגבול. אותי חינכו שצריך להילחם עד התלם האחרון, צריך להכות בטרור בכל הכוח, אבל יחד עם זאת צריך גם לתת אופק מדיני".