המאבק של אמילי גרינצווייג (31) ועדי סדקה (32), למען סובלנות כלפי להט"בים במועצה המקומית קריית טבעון, במחוז חיפה, החל ביולי האחרון, עם התבטאויותיהם המדאיגות של שני רבנים לפני מצעד הגאווה בירושלים. כזכור, ראש המכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שבעלי, הרב יגאל לוינשטיין, קרא אז ללהט"בים "סוטים" בכנס שנאם בו, ורב העיר רמת גן, יעקב אריאל, אמר בכנס אחר כי "הם נכים שסובלים מבעיה אמיתית שאותה יש לפתור באמצעות טיפולים נפשיים ותרופתיים".

אמירות אלו גררו ביקורת חריפה, כולל דרישה להעביר את לוינשטיין ואריאל מתפקידם הציבורי. בתגובה לביקורת, כ-300 רבנים חתמו אז על מכתב תמיכה ברב לוינשטיין ובו הם קבעו בפירוש כי "אין מקום למתן לגיטימציה לתופעות ולהתנהגויות הבאות להעלות על נס אורח חיים המנוגד למוסר האנושי ולדרכה של תורה". בהמשך המכתב טענו הרבנים כי הם כואבים את צערם של חברי הקהילה הגאה כאנשים פרטיים ורוצים להקל עליהם ולסייע להם, אך כאשר רבנים נדרשים לבירור דתי-עקרוני בנושא זה - אין מקום לפשרות. "עם ישראל כולו חש את הבריאות הטבעית שבהקמת המשפחה בישראל, אנו מודעים היטב לכובד האחריות המוטלת על כתפי הרבנים, ודווקא בשל כך דברים אלה נכונים גם כאשר מדובר בסוגיות קשות", נכתב עוד במכתב. הרבנים סיכמו בהצהרה כי ימשיכו להביע את דעתם ההלכתית בכל סוגיה שיידרשו לה, ללא חשש ומתוך אחריות ציבורית. ברבנים שחתמו על המכתב היה גם הרב הראשי לקריית טבעון, הרב עמרם מיכאל בית-אל.

מצעד הגאווה בירושלים, צילום: מרים אלסטר, פלאש 90מצעד הגאווה בירושלים, צילום: מרים אלסטר, פלאש 90




כ-25 אלף בני אדם יצאו לרחובות במצעד הגאווה הגדול ביותר שהתקיים אי פעם בעיר הבירה, אבל הסערה שעוררו דברי הרבנים שככה ברוב חלקי הארץ. רק בקריית טבעון החליטו גרינצווייג וסדקה שלא לעבור לסדר היום בעקבות תמיכתו של רב היישוב בדבריו של הרב לוינשטיין. "לא ציפיתי לראות את הרב של טבעון חתום על המכתב", אומרת סדקה כעת ל"מעריב המגזין". "הקהילה הדתית בטבעון ברובה פלורליסטית מאוד, ולכן זה הפתיע אותי מאוד באופן אישי. הוא רב יישוב שחותם כנציג יישובי על עצומה שטוענת שהקהילה הגאה היא סוטה, שאורח חייה סותר את המוסר האנושי. כך שמה שהוא בעצם עושה זה לקרוא לחלק מאוכלוסייה, שגם אותה הוא מייצג, לא לגיטימית. ובמהלך הזה הוא הפך עצמו ללא לגיטימי".




הרוב תומך




גרינצווייג, תושבת תל אביב, אנליסטית הונאות ומתנדבת בארגוני להט"ב, וסדקה, תושבת חיפה, קולנוענית וחברה בארגון הקשת החיפאית, גדלו שתיהן בקריית טבעון. בעקבות תמיכתו של רב היישוב בהתבטאויות נגד הקהילה הגאה, הן פנו לחברי המועצה, ואלה פנו בתורם לראש המועצה דוד אריאלי בדרישה שיתנער מדברי הרב. כשזו לא נענתה, פרסמו חמישה מהם עצומה של תושבי היישוב שזכתה לכ-800 חתימות, מתוך כ-4,000 בתי אב ביישוב. "אנו מוחים על כך שהרב הראשי של קריית טבעון, עמרם מיכאל בית־אל, האמור לייצג את כל תושבי טבעון ולשרת אותם, חתם על מסמך הרבנים התומך בדבריו המקוממים של הרב לוינשטיין", נכתב בעצומה. "אנו מתכחשים לקביעתו של הרב הראשי של קריית טבעון כי הוא מייצג את 'המוסר האנושי' ואותנו בשעה שהוא חותם על גילוי הדעת בתמיכה ברב לוינשטיין. הקהילה הגאה היא חלק מהותי ברקמה האנושית של כל אדם ושל תושבי קריית טבעון. כל תושב על זהותו, אמונתו, צבע עורו, מוצאו ומגדרו. אנו דורשים שבקריית טבעון תהיה אפס סובלנות לאלימות ולשנאת האחר. עמדת הרב בית-אל עומדת בניגוד לערכי קריית טבעון המבוססים על ערכי השוויון, הדמוקרטיה והסובלנות".

"המאבק שלנו לא היה מול הרב בלבד", אומרת סדקה כעת. "העיקר היה מול המועצה, שהתפקיד שלה כמייצגת של טבעון היה להגיד בצורה חד-משמעית - אנחנו המייצגים ואנחנו תומכים ומחבקים, ואתה לא מייצג אותנו".

לאחר החתמת העצומה פנו יוזמיה לראש המועצה אריאלי בדרישה לפרסם הסתייגות מדברי הרב, לנהל איתו שיחת הבהרה, לאפשר לארגוני הלהט"ב לקיים הסברה בבתי הספר בקריית טבעון וגם לתלות למשך יום אחד דגל גאווה על בניין המועצה לרגל שבוע הגאווה שצוין אז. ראש המועצה לא נענה לדרישות, וכתוצאה מכך הדיון בציבורי בטבעון התלהט. בשיאו אף הופצו ביישוב כרזות של ארגון להב"ה, המגדיר עצמו ארגון למניעת התבוללות בארץ הקודש, שבהן נכתב כי "טבעון היא לא סדום".

הכרזות שהפיץ ארגון "להב"ה"הכרזות שהפיץ ארגון "להב"ה"




"יש נוכחות מצומצמת ורעשנית של להב"ה בכל מקום, גם בטבעון", מספרת גרינצווייג כעת. "משום מה, תליית הדגלים שלנו והתמיכה הרחבה מאוד שקיבלנו מהציבור - עוררו תגובה כזו. גם אם זה זניח, צריך לשים לב לזה. הכרזות האלו, פרץ ההומופוביה והשנאה חסר הבושה הזה בהחלט היו מפתיעים ומטרידים".

בתגובת נגד לפעילות של להב"ה תלו גרינצווייג וסדקה דגל גאווה בכניסה ליישוב. "בשעות הצהריים של אותו יום בתחילת אוגוסט, אחרי שתלינו את הדגל, החל בפייסבוק מבול ניבולי פה ואלימות כלפינו באופן אישי, כלפי הקהילה הגאה וכלפי תושבי טבעון", מספרת גרינצווייג. "אומנם מדובר בקבוצה מצומצמת, אך ממוקדת מטרה. חלק מהמגיבים הם 'בריוני מקלדת', חלק אחר יצאו מביתם ותלשו את הדגל, והיה גם חלק נוסף, כאלו שכתבו לנו אמירות מאיימות, אלימות ומסיתות במיוחד. על אלו האחרונים הוגשו תלונות במשטרה. היא פתחה בחקירה ומטפלת בנושא. בלילה, כמעט בסתר, תלינו דגל חדש. לגבי החששות, לא היינו מוטרדות מאוד, כי אנחנו יודעות שהרוב בטבעון תומך בנו בפועל".




עשבים שוטים





גרינצווייג וסדקה מעידות כי המאבק הזה חשוב להן אף שהן לא מתגוררות כיום בקריית טבעון. "טבעון היא חלק גדול מאוד במי שאני ובהגדרה שלי, זה הבית שלנו, זה הבית שלי", אומרת גרינצווייג. "המשפחות שלנו שם, החברים שלנו. אין לי יכולת להסביר עד כמה לראות את הדגל הזה מתנוסס ביישוב שבו גדלתי - שימח אותי והקפיץ לי את הלב. ביישוב שמחנך לרוב לצניעות, זו אולי הפעם הראשונה שבה הבנתי 'גאווה' מהי ולמה היא נדרשת. גם היו הרבה תגובות נהדרות, אם בהודעות פרטיות המודות לנו על המעשה, אם בהצהרות ושיתופים בפייסבוק ואם בכך שאנשים עצרו ליד הדגל ואמרו לנו: 'כמה שהדגל הזה יפה, כמה שהמטרה הזו חשובה'. ותודה, המון חזרות על התודה. כואב לראות תהליכים כאלו קורים בכלל, ובטח בבית, וזהו מקור עצום לגאווה כשאת מבינה שהמקום שבאת ממנו, האנשים שבו והחינוך בו - הם באמת המקום שממנו את ממשיכה לפעול לפי הערכים שלך".

ראש המועצה פנה אליכן במהלך המאבק? ניסה להידבר איתכן?

"אחרי שהעלינו את העצומה ושלחנו לו אותה, הוא לא הגיב או התייחס. שלחנו למחלקת פניות הציבור, וקיבלנו תגובה שהרב הוא סמכות אוטונומית ואינו כפוף למועצה. כמובן אנחנו לא מסכימות עם זה, אבל אין לנו מה לעשות. אותנו מעניינים טבעון ונבחריה. והם, כנציגיו של היישוב, צריכים לחזק את התושבים שלהם. הופתענו שזו לא הייתה התגובה האוטומטית והמיידית. הרי מה התפקיד שלהם בעצם? אם לא תומכים בכוחות הטובים והמקבלים, אז מחלישים אותם וגם מחזקים את הכוחות האלימים. אי אפשר לעצום עיניים ולהגיד אחר כך שגדלו עשבים שוטים. עצימת העיניים מאפשרת לדברים האלו לקרות".

למרות הקשיים הצליחו בסופו של דבר מאמציהם של גרינצווייג וסדקה להניב פרי, כאשר אחרי חודש של מאבק, הסכים ראש המועצה להכניס בשנה הקרובה את ארגון הנוער הגאה איגי לבתי הספר ביישוב ולערוך הרצאות של ארגון חושן, מרכז החינוך לסובלנות של הקהילה הגאה בישראל, בכיתות י"א וי"ב. כמו כן, הוא אף אמר כי ישקול תליית דגל גאווה ביישוב בשנה הבאה.

מבחינתכן זה מספק?

"זה לא הסוף, כי ביישוב שבו ראש המועצה מפחד לתלות דגל גאווה - ילדים יפחדו לצאת מהארון. עד שייתלה דגל גאווה לפחות ביום הבינלאומי למאבק בלהט"בופוביה - לא סיימנו".




הרב בית-אל: "לא מסכים עם המילים הבוטות, תומך בזכותם של רבנים להתבטא




מהרב עמרם מיכאל בית-אל נמסר בתגובה: "במסגרת חופש הביטוי וחופש הדת, שאני רואה בהם אבני יסוד לחיים משותפים ובריאים במדינת ישראל ככלל, ובקריית טבעון הפלורליסטית בפרט, חתמתי על גילוי הדעת של רבני ישראל. חשוב להבהיר שבחתימתי איני מסכים למילים בוטות או לסגנון דיבור של רב כזה או אחר, אלא אך ורק על עצם זכותו וחובתו של רב בישראל להביע את דעתו ההלכתית והמוסרית הנאמנת לתורה ולחז"ל, ללא משוא פנים וללא התנצלות".

הרב עמרם מיכאל בית-אלהרב עמרם מיכאל בית-אל

"האהבה כלפי כל אדם בישראל והחובה לנהוג בכל אדם כבוד וסובלנות אינן יכולות לטשטש את הוויכוח האידיאולוגי הקיים בחברה הישראלית בנושאים שונים. זוהי מחלוקת שיש לנהלה בכבוד הדדי, בלי לפגוע איש ברעהו, לא פגיעה גופנית ואפילו לא פגיעה מילולית".

מדוברות מועצת קריית טבעון נמסר בתגובה: "ראש המועצה לא היה מודע לחתימת הרב על מכתב התמיכה והנושא נודע בדיעבד. ראש המועצה דוד אריאלי דוגל בשוויון, באהבה ובקבלת כל אדם באשר הוא אדם, כמו גם קבלת קהילת הלהט"בים בקריית טבעון, והוא מדגיש כי אם הרב הראשי לקריית טבעון היה מתבטא כמו לוינשטיין, בדרך של הסתה ועלבונות, הוא היה מגנה את דבריו. אולם הרב עמרם מיכאל בית־אל הבהיר את עמדתו לפני ראש המועצה וכן מעל גבי העיתון, והדגיש כי הוא מסתייג ממילים בוטות ומתוקפנות. אי לכך ראש המועצה כיבד את החלטתו. כמו כן, נמסר כי לא ידוע לראש המועצה על התארגנות של להב”ה ביישוב וכי לא ידוע לו על פנייה של יוזמות העצומה אליו. בשנה הקרובה יוכנסו למערכת הלימודים בטבעון תכנים על גזענות, מגדר, זהות ונטייה מינית וכן יוחזרו סדנאות ארגון 'חושן' לתלמידי השכבות י"א־י"ב. במועדון הנוער תיפתח קבוצת 'ניר', על שם ניר כץ ז"ל, שנרצח בבר נוער לפני שבע שנים".

מהמשרד לשירותי דת, האחראי למינוי רבני ערים, נמסר בתגובה: "המשרד - ובראשו השר והמנכ"ל - אינו תומך בכל אמירה פוגענית נגד אף אדם באשר הוא. עם זאת, אנו מכירים בזכות הרבנים להביע דעת תורה בלא חשש, וכך לשמור על חופש הביטוי".