הרוצח פטריק כהן נפרד מהחיים ביום רביעי שעבר, בגיל 53, כשהוא שוכב על מיטת בית חולים במחלקה לטיפול נמרץ ומחובר לצינורות ולמוניטור. כהן אומנם לא היה עבריין עטור תהילה ופרסום כמו יצחק אברג'ל, עמיר מולנר או שלום דומרני, אולם לפני כ־30 שנה הוא נחשב לאחד האסירים המסוכנים בישראל ונודע בכינויו המיתולוגי "השוחט", משום שנהג לחתוך את פניהם של סוהרים ושל חבריו לתא באמצעות סכיני מנתחים. את כלי הדקירה והחיתוך נהג להטמין באחד משלושת הכיסים העשויים מעור גמל, שנתפרו לפנים גרונו בשיטה ייחודית, בעודו בן 17 בלבד. בכיסים אלה נהג גם להבריח יהלומים מצרפת לישראל.

כיאה לאסיר אלים ולא צפוי, הפך כהן לבן חסותם של שני הרוצחים הידועים, הרצל אביטן ושמעיה אנג'ל, ובשנות ה־80 הטילו השלושה את אימתם על אסירי כלא רמלה. רק לאחר חודשים ארוכים שבהם שהו בתא אחד, החליטו הסוהרים להפריד ביניהם, משום שההתמודדות איתם בלבד הייתה כמו שמירה על אגף שלם של אסירים מסוכנים.

כהן ניסה להשתקם בעבר והחזיק מעמד ארבע שנים, שבמהלכן התנדב בעל"ם (עמותה לנוער בסיכון), אולם בשנת 2011 חזר לסורו. שנתיים אחר כך נתפס שוב לאחר שביצע שוד אלים של קשיש.

אומנם מרבית חייו התנהלו מאחורי הסורגים, אבל לכהן היה חשוב לסיים אותם כאדם חופשי. באופן פרדוקסלי, מי שמילאה את בקשתו הייתה נציבת שב"ס, רב גונדר עופרה קלינגר, שביוזמתה התכנסה ועדה מיוחדת ושחררה את כהן ממאסרו מסיבות הומניטריות.

העבריין שריצה בחייו 13 תקופות מאסר הפך לאדם חופשי, שעות ספורות לפני שנפטר. ביום שלישי שעבר, במהלך אשפוזו במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר (מר"ש), עבר כהן אירוע לב מלווה באי ספיקה נשימתית. בוצעה בו החייאה במקום, והוא הועבר בהכרה חלקית לבית החולים אסף הרופא. בין בני המשפחה שהתגודדו סביבו היה גם אחיו הבכור, ג'רר סילבן כהן.

"ראיתי אותו ארבע שעות לפני שהלך", מספר האח בקול שבור. "הפנים של פטריק היו נפוחות והיו לו אזיקים על יד ימין. שאלתי את הרופאה מה קורה איתו, והיא אמרה שהיה לו התקף לב. הבנתי שהוא עומד למות וכאב לי. קראתי לו 'פטריק, פטריק', אבל כלום. הוא היה במצב של מוות קליני. צמח". 

עצוב לך שלא הספקת להיפרד ממנו כמו שצריך?


"אני חושב שפטריק שמע אותי. ראיתי שהוא מנסה לפתוח עין אבל לא מצליח".



מה חשבת על החיים שלו?


"כמי שמתנדב במשמר האזרחי כבר הרבה שנים, כעסתי עליו המון. אמרתי לו כל הזמן 'מספיק! מספיק!', אבל הוא לא הפסיק. כל המשפחה הייתה בבלגן, ופעם אפילו ברחנו בגללו לשנה בצרפת. עכשיו זה זמן המחילה. פטריק מת וצריך לסלוח. בפנים אני בוכה עליו ועל החיים שלו".




"מסלול מהיר לעולם הפשע"



כמאמר הקלישאה, חייו הקצרים של פטריק כהן יכולים לפרנס כל סרט מתח הוליוודי. הוא נולד ב־1963 בשכונת בלוויל שבפריז לתוך חיים קשים. אביו נטש את המשפחה כשפטריק היה תינוק, והאם הצליחה בקושי לפרנס את שלושת ילדיה. כשהיה בן 9 עלה לישראל והמשפחה התיישבה ברמלה. כהן לא טרח להגיע לבית הספר אפילו פעם אחת והעדיף להסתובב ברחובות. את רעבונו הוא השביע בסחיבת לחמניות וחלב מהמכולת השכונתית. כילד נדמה היה לו שאמו מרוצה מהגניבות, והוא הרגיש שנולד להיות עבריין. בגיל 11 כבר הפך לכייס וסחב מנשים ומנוסעי אוטובוסים את ארנקיהם וכספם.



"אמא שלי סידרה לי מסלול מהיר לעולם הפשע", אמר בעבר לעיתון "מעריב". "הבאתי המון לירות, ובכל פעם שנגמר הכסף יצאתי למבצע כייסות חדש. רק ילד קטן, אבל עמוק בתוך הפשע".



בגיל 12 השתדרג כהן לפריצת בתים בעזרת אולר מתקפל שהחזיק בכיסו. אלא שלאחר מספר חודשים נתפס במהלך ניסיון לכייס אישה בתחנה המרכזית בתל אביב, ולראשונה הושם במעצר. באבו כביר הפך כהן לבן חסותם של עבריינים ותיקים ומנוסים. בגלל גילו הצעיר הוא הועבר למוסד מצפה ים בהרצליה, אולם ברח משם מדי יום. גם ממוסד גלעם שבצפון הארץ, שאליו הועבר, הוא ברח לאחר שכייס מאחד המדריכים את המפתחות.



בגיל 15 נתפס כהן עם רכוש גנוב ואקדח, ונשלח לראשונה למאסר בכלא לנוער. ההחלקה במדרון הייתה מהירה וללא מעצורים. אחרי שנה בבית הסוהר חזר כהן לרמלה עם שם של פורץ מיומן. הוא חדר לדירות וגנב רכוש ומזומנים, עד שהצליח לחסוך כ־100 אלף דולר. עם ה"חיסכון" הזה הוא טס לצרפת בגיל 17, בין היתר כדי להכיר את אביו. שם הוא פגש את אחד מדודיו ושינה את מעמדו מפושע רמלאי לעבריין צמרת. הדוד הוא שהציע לכהן לתפור את הכיסים בגרון. הניתוח יוצא הדופן נעשה במרפאה מוסווית בקזינו בניס. לאחר תקופת החלמה קצרה, הפך כהן לבלדר יהלומים שנע בין שדות התעופה בעולם בקלות.



בגיל 19 הוא נעצר שוב לאחר שבביתו נמצאו אקדח ורכוש רב שנגנבו בפריצות. במהלך מאסרו שלף כהן מגרונו סכין מנתחים וחתך את פניו של אחד הסוהרים. מאותו רגע הוא סומן כעבריין מסוכן והועבר לאגף האיקסים בכלא רמלה, שם חבר לאביטן ואנג'ל. כדי לבסס את מעמדו חתך כהן גם את פניהם של האסירים האחרים, רק כי הביטו בו או אמרו מילה שלא מצאה חן בעיניו.



"הייתי אז חזק בסמים", הודה בעבר. "שלושתנו עשינו המון בעיות ואפילו לקחנו שני סוהרים כבני ערובה. פעם פרצתי לקנטינה של הכלא וחילקתי לאסירים טרנזיסטורים שגנבנו. ככה שמענו על התוכנית שלהם לפרוץ לאגף וידענו איך להתגונן".



הישיבה בצינוק הפכה לחלק משגרת חייו של כהן ולמרות המהומות שהקים, התאהבה בו סוהרת מוערכת. השניים נישאו בעודו בכלא, אולם התגרשו לאחר חמש שנים.



בפסח 1986, כשהוא רק בן 23, יצא כהן לחופשה בת 72 שעות מהכלא. הוא לא בילה את הזמן היקר במנוחה או במפגש מרגש עם אמו ואחיו. כהן הגה תרגיל "כיפה אדומה", שבמהלכו הובא בתחבולה אסיר אחר בחופשה אל הפרדסים שחצצו בין בתי המגורים ברחובות לבין בית החולים קפלן. השניים הכירו זה את זה עוד בילדותם בשכונת גיורא ברמלה, וכהן האמין שחברו הוא שפרץ לביתו של אחיו וגנב משם מכשיר וידיאו. "אמרתי לו שכדאי לו להחזיר לי את כל הרכוש הגנוב", סיפר כהן ל"מעריב" על אותו לילה. "כשהגעתי אליו הביתה, הוא יצא אלי עם אקדח שלוף, אז תפסתי אותו והכנסתי אותו לרכב, וביקשתי משני השותפים שהיו איתי להביא שני סכיני מטבח. הייתי עצבני ודקרתי אותו מתוך עצבים. בהתחלה סכין בלב, אבל הלהב נשבר. לקחתי את הסכין השנייה ונעצתי אותה בבטן שלו. משכתי את היד למעלה ופתחתי לו את הבטן עד הצוואר". לבסוף רוצץ כהן את פניו וגולגולתו של חברו באבן גדולה - ובעקבות הרצח הזה הוא נידון למאסר עולם.




המהפך שכשל



השינוי בחייו של כהן החל במהלך שנות ה־90, כאשר יצר קשר עם הזמר בני אלבז. הוא הרגיש שזו הפעם הראשונה שמישהו מבין אותו, מקשיב לו, מכוון אותו לנתיבים אחרים. "בני נתן לי חום ואהבה של הורה והרגשתי שזה אמיתי", סיפר. "בנקודה הזו החל השיקום שלי. אחר כך הכרתי את אשתי, אורנה, והרגשתי שגם היא מאמינה בי".



לתקופת מה נראה היה שהמהפך בחייו הושלם. הוא נגמל מסמים, יצא לחופשות מכלא שאטה והעביר בבתי סוהר הרצאות על חייו המורכבים. במקביל ניסה את מזלו מול ועדות השחרורים, אולם כשל פעם אחר פעם. רק ב־2007 התרצתה הוועדה, כשמצבו הרפואי של כהן הכריע את הכף. הוא בדיוק החלים מניתוח להסרת גידול בראשו וסבל במקביל מסוכרת ומבעיות בפרקים. ב־13 בדצמבר אותה שנה, חמש שנים לפני המועד, הפך כהן לאדם חופשי.



פטריק כהן עם הזמר בני אלבז. צילום: ראובן קסטרו.פטריק כהן עם הזמר בני אלבז. צילום: ראובן קסטרו.



לאורך שנה ולאחר כמעט 30 שנה בכלא, ניסה פטריק כהן לשמור על ריחוק מעולם הפשע. הוא התגורר עם אורנה בשיכון הממשלתי בלוד וחיפש עבודה בנרות, אבל אף אחד לא רצה להעסיק אסיר ברישיון בעל חיבה לא מרוסנת לסכינים.



כהן חרק שיניים ונלחם יום־יום בדחף לפרוץ לבתים, בכמיהה לעשות כסף קל ומהיר, בתסכול מהמצב הכלכלי המכביד. בשנת 2008 הוא מעד כשהסכים לקחת על עצמו אשמה בעבירת תנועה שביצע קבלן שיפוצים שהעסיק אותו. המשטרה חשפה את התרמית, והפרקליטות דרשה לבטל את שחרורו של כהן. 



לתמונה נכנסה עו"ד אורית חיון, ששכנעה את ועדת השחרורים לא להחזירו לכלא לחמש שנים נוספות. היא דיברה על נישואיו היציבים, על מצבו הרפואי, על חוסר האונים שחש מול המעסיק שלו - והוועדה התרצתה.



במשך שלוש שנים נוספות הצליח כהן לשמור על שקט. הוא עבד במחלקת הירקות של אחת מרשתות המזון והתמכר לטירוף חדש, חיובי הרבה יותר. ב־2010, בעזרת עו"ד חיון ואלבז, הוא התנדב לעמותת על"ם ופעל בשורותיה במשך מספר חודשים. כהן ידע שקורות חייו המורכבים יובילו אותו אל תוככי לבם של הילדים במצוקה.



עו''ד אורית חיון. צילום: ז'אק כהן.עו''ד אורית חיון. צילום: ז'אק כהן.



"אני יודע מה זה להיות מכור לסמים קשים עד שאתה לא יודע איך קוראים לך", התבטא. "לילד במצוקה קל יותר להקשיב לדמות שהוא מזדהה עמה. גם אני קם כל בוקר ושואל את עצמי מדוע נולדתי".



אלא שכהן התקשה להישאר בעולם הנורמטיבי. ב־2011 נשפט לשנת מאסר בגין סחיטה באיומים של אדם שרצה להכין סרטי אינטרנט על חייו, וזמן קצר לאחר שחרורו נעצר שוב בעקבות שוד של קשיש בן 75 מרעננה. מכתב האישום שהוגש נגדו עלה כי הוא ואדם נוסף נכנסו לביתו של הקשיש, סתמו את פיו בסרט דביק ואזקו את רגליו. הם עזבו את הדירה רק לאחר שאספו כסף, תכשיטים ועשרה שעונים יקרי ערך. הקשיש הצליח להשתחרר מכבליו בקושי רב, חבול בפניו ומדמם, והזעיק את המשטרה. כהן נעצר ולאורך כל הדרך טען שאינו אשם. באמצעות עו"ד עמית פרנטי הוא דחה בתוקף עסקת טיעון מקילה שהוצעה לו, ובסיום הדיונים גזר עליו בית המשפט תשע שנות מאסר. לעונש זה התווספו חמש השנים שהיו תלויות נגדו משנת 2007, בשל הפרת תנאי שחרורו.



כהן חזר לבית הסוהר כאדם חולה. הוא שהה באגף 5 בכלא רימונים ובשנים האחרונות התנהל על כיסא גלגלים. ביולי השנה, בשל הידרדרות במצבו ובגלל אי ספיקה נשימתית, הועבר למרכז הרפואי של שב"ס, הסמוך לכלא איילון.



ביום שלישי שעבר, 16 באוגוסט, לקה בלבו. הרופאים ביצעו בו פעולות החייאה ולאחר מכן העבירו אותו בניידת טיפול נמרץ לבית החולים אסף הרופא. בשעה 20:30 התקבלה החלטה לשחררו, והסוהרים ששהו לצדו ניתקו את האזיקים מידיו ועזבו את בית החולים. קצת אחרי חצות הוא נפטר.



פטריק כהן. צילום: ראובן קסטרו. פטריק כהן. צילום: ראובן קסטרו.




"לא יצא לנו לדבר בתקופה האחרונה", אומר בעצב אחיו ג'רר סילבן כהן. "לפעמים הוא היה מתקשר ותמיד שואל למה אני לא בא לבקר. אבל לא היה לי לב לראות את האח שלי גמור ככה בכלא. היה לי קשה עם זה שפטריק כל כך הרבה זמן בפנים. מאז שנולד ועד עכשיו הוא עבר מבית סוהר לבית סוהר. נראה לי שפטריק הגיע לעולם כדי לעשות תיקון. זה משהו שכתוב מלמעלה. כל החיים שלו היו חושך. גם הלוויה שלו התקיימה בחושך".



הוא סיפר לך על העבירות שביצע?
"פטריק אמר שלקח על עצמו אשמה של אחרים. אני חושב שהוא פחד ממישהו. מאז שהיה ילד הוא הסתובב עם חבר'ה לא טובים. פטריק ניסה להשתקם בשביל אורנה, אבל לא הצליח".



את אותן תחושות חולק גם הזמר בני אלבז, המתגורר כיום בניו יורק. בעקבות שוד הקשיש החליט אלבז לנתק את הקשר עם כהן, והשיחות ביניהם לאורך השנים האחרונות היו ספורות. "אני זוכר שאחרי שפטריק השתחרר מהכלא לקחתי אותו לקבר של רבי שמעון בר יוחאי ואמרתי לו להצהיר שהוא מתחרט.



"הוא צעק ובכה, והאמנתי לו", משחזר אלבז, "במשך 13 שנים הייתי המשקם שלו, אבל לאחר שנכנסתי לתוכנית הריאליטי 'היכל התהילה' קיבלתי בשורה קשה לכבוד הזכייה שלי במקום הראשון. שמעתי שפטריק נעצר שוב. הוא ביקש לדבר איתי וסירבתי, אז הוא חתך את עצמו כדי שאגיע לבקר אותו בבית החולים. באתי, אבל סירבתי לחבק אותו. אמרתי לפטריק שיניח תפילין מדי יום ואיחלתי לו הצלחה. כשיצאתי הוא ביקש שאסלח לו. עניתי שרק השם יסלח לו. באמת אהבתי אותו והצטערתי לשמוע שנפטר".