זה נותן להם להרגיש שהם שווים, מוכשרים ומוצלחים. אוטומטית זה משתקף במה שקורה בחייהם מחוץ לתוכנית - הקבוצה שלי הגיעה לכיתה י' כשאף אחד לא רצה אותם; ממוצע הציונים שלהם היה בין 20 ל-40, והיום הם יסיימו עם בגרות מלאה", מספרת אלה שלומקוביץ, מנחה ב"תוכנית 7" של המפעל החינוכי "לגעת באופק" מבית עמותת פתחון לב.
"תוכנית 7" היא תוכנית בת שבע שנים המיועדת לבני נוער מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. היא פועלת למעלה מ-12 שנה במסגרת שעות הלימודים הפורמליות של בתי הספר ובאישור משרד החינוך ומסייעת לבני הנוער לקבל תעודת בגרות מלאה ולהתגייס לצבא, תוך ליוויי אישי ותמיכה כלכלית במהלך שירותם הצבאי - וכן ליווי אישי במהלך השנה הראשונה באזרחות עד להשתלבות מוצלחת בחיים האזרחיים.
שלומקוביץ, שמדריכה בתוכנית בבית הספר עמל רמלה, עבדה בעבר עם נוער וחיפשה אתגר חדש: "חיפשתי תוכנית שאוכל לתת בה מכישורי ומיכולותי והגעתי ל'תוכנית 7'. זו חוויה מדהימה, משנת חיים", היא מספרת. "התוכנית מאפשרת לנו לתפוס את הילדים בדיוק כשהם בשלב השינוי. בגיל 25 היכולת לאסוף את עצמנו ולזוז למקום אחר, מקום מועצם וחזק, הוא כמעט אפסי. אנחנו תופסים את בני הנוער בזמן של פירוק והרכבה מחדש, כשעוד יש להם הזמן והמרחב להתפתח".
למה לדעתך התוכנית מצליחה?
"זו כיתת אם, ילדים שהם בכיתה אחת ועובדים יחד בכיתה. מבחינתם הם ממשיכים את זה גם כשאני לא נמצאת. אומנם מדובר בשעתיים בשבוע לכל קבוצה, אבל זה הרבה מעבר. משום שהתוכנית מתרחשת בבית הספר והקשר איתו עמוק, תכנים שלי זולגים אל התוכנית - ומנגד, דברים שקורים בכיתה מחלחלים גם הם אל התוכנית. למשל, המחנכת יצאה לחופשת לידה; הדבר היה טראומטי לילדים שרגילים שכל הזמן עוזבים אותם, ומה שהחזיק אותם הוא שאני שם. אם לא הייתי, סביר שהכיתה הייתה מתפרקת.
"כשנכנסתי אליהם בהתחלה הם היו במקום של 'עזבי אותנו', 'מה זה השטויות האלה'. נשמעו תהיות כמו 'למה צריך לתת למדינה?', ואילו היום הם מדברים על שירות קרבי - והבנות מדברות על שירות משמעותי. הם ילכו לצבא ורובם הגדול ילך לתפקידים משמעותיים. הם כבר מגיעים מעמדה אחרת לגמרי מהעמדה שיכלה להיות להם אם הם היו נושרים בכיתה י' או הולכים לתוכנית אחרת. כל נקודת ההתחלה שלהם בחיים הייתה אחרת. זה מדהים ומרגש".
גאווה של אמא
שי אוחיון, בן 17 מרמלה, משתתף בתוכנית זה שנתיים. "אני זוכר שאמרו לנו בהתחלה שאלה תהיה איתנו שבע שנים, גם אחרי הצבא. חשבתי שזה יהיה נחמד, אבל לא חשבתי שזה יצליח - ורק בהמשך הבנתי שהתוכנית עוזרת לילדים בדיוק כמוני, שלא הלך להם טוב בבית הספר. בהתחלה כל אחד הגיע לכיתה ממסגרת שונה, ממקום שונה - ולא חשבנו שנסתדר בכלל. רק אחר כך התחילו המפגשים עם אלה, אישה מדהימה שעושה את העבודה מהלב. בהתחלה זה היה מוזר, אף אחד לא היה רציני, ואפשר להגיד שאפילו זלזלנו קצת. אבל אחרי שהבנו מה התוכנית עושה, התחלנו לזרום עם זה. היום אנחנו גם לומדים ביחד וגם מבלים ביחד".
איך הגעת לתוכנית?
"הייתי ילד שלא כל כך למד, ולא רצו לקבל אותי ל'עמל'. אמא שלי נלחמה על זה - ובסוף, משום שהיו הרבה ילדים כמוני שלא קיבלו אותם, הקימו את הכיתה לכל הילדים שלא הצליחו להתקבל, שציוניהם לא היו גבוהים ושהתנהגותם הייתה לא טובה. דיברו איתנו לפני כיתה י' ושאלו אם אנחנו באמת רציניים, הם נתנו לי תקווה להאמין בעצמי. אמא שלי אמרה לי שאני לא ילד רגיל כי "כיתה 7" היא לא כיתה שיש בכל מקום. קיבלתי אותה במתנה. הרגשתי שזו הזדמנות שאני חייב לנצל".
איך עזרה לך התוכנית?
"אני מרגיש שאני ילד שונה. אמא אומרת שהשתניתי מקצה לקצה מבחינת הלימודים ושהיא לא צריכה להתחנן שאקום בכל בוקר או שהחדר יהיה מסודר. היא ממש גאה בי. פתאום היא מקבלת טלפונים טובים מהמורים. 'הילד היה טוב, הקשיב', הם אומרים - דברים שלאמא כיף לשמוע, וגם לי".
הצמתים החשובים
לאורך השנים עלה באופן עקבי מספר הכיתות בתוכנית, והשנה הן יוכפלו - 17 כיתות חדשות ייפתחו וסך הכיתות ברחבי הארץ יעמוד על 31. לפי נתונים שנאספו במהלך השנה האחרונה, 93.7% מבוגרי התוכנית מתגייסים לשירות צבאי או לאומי, 93% זכאים לבגרות ו-91.3% מהמשתתפים היו מעוניינים להמשיך את התוכנית. עוד עולה כי 79.6% נחשפו לתכנים שלא הכירו ו־69.9% מהמשתתפים מאמינים כי התוכנית השפיעה לטובה על הישגיהם בלימודים.
ניסים ציוני, מנכ"ל פתחון לב, מספר כי הרעיון של התוכנית החל למעשה במרכזי הסיוע של העמותה, שם ראה משפחות חד-הוריות, רובן בהרכב של אמא וילדים - והאב מחוץ לתמונה. ציוני החליט לסייע לנשים בקורסי העצמה והעשרה כדי שיצאו לעצמאות כלכלית. מאחר שסדנאות הנשים הצליחו, החליט להעביר תכנים דומים לבני הנוער. בתחילה במסגרת תוכנית של שלושה חודשים ובהמשך - של חצי שנה. כשהבין עם הצוות החינוכי העומד מאחורי המיזם כי הביקוש להרחבת התוכנית רק הולך וגובר, החליטו לבנות תוכנית מקיפה בת שבע שנים.
"חשבתי איך אני יכול לכסות את הצמתים החשובים בחייהם של בני הנוער וכשדיברתי על זה אז, לפני 12 שנה, הסתכלו בי כאילו אני הזוי. אבל הלכתי עם האמונה, ואיתי היו אנשים נוספים שחלקו בחלומות אלה", נזכר ציוני. "כתבנו את התכנים בשיתוף אוניברסיטת תל אביב ויצאנו לדרך. מטרת התוכנית: בני הנוער יהפכו להיות אזרחים מועילים לעצמם ולחברה הישראלית, במקום שייפלטו ממערכת החינוך ויסתבכו עם המשטרה ובתי הכלא".