שלשום יצאה ויקי קנפו, האישה והמחאה, לעוד צעדה מעוררת הדים, 13 שנה לאחר צעדת המחאה שלה נגד קיצוץ הקצבאות למשפחות חד־הוריות. הפעם המסע שלה החל במעונו הפרטי של ראש הממשלה בקיסריה וצפוי להסתיים בתוך תשעה ימים בבית ראש הממשלה הרשמי בירושלים. לא גשם ולא שמש, אולי רק המשטרה תוכל לעצור אותה.

“כשהממשלה תשב על התקציב בסוף השנה, אנחנו רוצים שייכנסו לשם גם הקצבאות”, הסבירה את מהות המאבק החדש. “רוצים שישוו אותן לשכר המינימום. לא ייתכן שקשישים, נכים וניצולי שואה יחיו מ־2,400 שקל בחודש. לא ייתכן שקשיש יבחר בין אוכל לתרופות וחימום. כחברה בריאה אנחנו לא יכולים יותר לשתוק. כשיצאתי בזמנו לדרך, הצלחתי לשנות. הוקמו ועדה, רשת ביטחון, ניתנו מענקי לימוד. אם בן אדם אחד יכול לשנות, אז עם שלם יכול לבנות כאן מדינה. המטרה של הצעדה היא לא לשרוף קלוריות, את זה כבר מיצינו. אנחנו רוצים להגיד לאנשים: ‘צאו לרחובות, תעמדו על זכויותיכם’".

קנפו הודיעה בעמוד הפייסבוק של המחאה, "ויקי קנפו יוצאת שוב לדרך", שהיא יוצאת בשעה שמונה וחצי בבוקר מגן המייסדים בחדרה. באותו זמן עמד בפתח הגן רק דודו כהן, דמות מוכרת משוק הכרמל בתל אביב, ולא מזמן אחד המתמודדים בתוכנית הריאליטי "המשימה: אמזונס". "אני מביע מחאה בשביל עצמי יותר מאשר כדי ליצור שינוי", הסביר. "בשביל שינוי צריך חכאן הפיכה. הרי אם יש סכנה אסטרטגית למדינה, היא נמצאת בעוני. עוד מעט לא תוכל להסתובב ככה עם אייפון 7. יש מיליון ילדים רעבים, 300 אלף מהם יהיו פושעים, אז מי ישתלט עליהם? במקום לדאוג לבעיה הזאת, קונים צוללות. בשביל מה, להילחם בדאע"ש, בחיזבאללה? אולי רוצים לכבוש את קובה”.

ויקי קנפו ממשיכה לצעוד. צילום: אריאל בשור

קנפו עצמה הגיעה בחצי שעה איחור. היא התנצלה ואמרה שהיא לא רגילה לפקקים. היא הגיעה ממצפה רמון, שם הולכים ברגל. לפחות סיפרה שאירחו אותה יפה. כל לילה יש לה מארחים אחרים, שתומכים במאבקה ובסיפורה האישי.

"אני רוצה להגיד לכם שיש אנשים נפלאים במדינה”, היא התרגשה מהמחווה. "כמה הצעות, בקשות, 'בואי לישון אצלנו', 'מה אתם צריכים, אוכל, כסף?'. אמרתי להם: ‘אל תביאו כלום, תצעדו איתי. אתם לא צריכים לעזור, זו המדינה שצריכה. צאו במחאה ותגידו לראש הממשלה: 'זה לא בסדר'".

אישה מבוגרת נעצרה ליד קנפו, לחצה את ידה ואמרה לה שראתה אותה אמש בטלוויזיה. “אני רוצה להצדיע לך”, אמרה הקשישה ועיניה נצצו. כשהאישה עזבה, היה אפשר להבחין בסערת רגשות גם אצל קנפו. “איזו חברה נהיינו?” נאנחה. “היא צריכה לבכות? אנחנו צריכים לבכות. אני יוצאת לדרך רק בגלל העיניים הדומעות האלה. כל יום אני מזדעזעת כשאני שומעת על קשישים שלא רוצים שהנכד שלהם יבוא לביקור בגלל שאין להם כסף לבמבה. מה היא מצדיעה? אני לא מלך העולם. הלוואי שהיא תצדיע אחר כך, כשאשיג את המטרה”.

ויקי קנפו. צילום: פלאש 90ויקי קנפו. צילום: פלאש 90

"מה זה 'לכו לעבוד'"

בשנת 2003 הפכה קנפו (59) סמל של מאבק חברתי, כאשר הובילה את מחאת האמהות החד־הוריות נגד קיצוץ הקצבאות שיזם בנימין נתניהו, אז שר האוצר, כחלק ממהלך כולל להפחתת ההוצאה הממשלתית. ב־2 ביולי באותה שנה יצאה קנפו בצעדת מחאה מביתה שבמצפה רמון למשרד האוצר שבירושלים. המסע, שאורכו היה 205 קילומטרים, נמשך שבוע, ובמהלכו הצטרפו אליה אמהות חד-הוריות נוספות. מאבקה זכה לסיקור רב של התקשורת הישראלית.

ראש הממשלה נתניהו עורר אצל קנפו את הרצון לצאת שוב לדרכים גם כעת, לאחר שצוטט לאחרונה כמי שאמר בשיחות עם עיתונאים על קנפו: “אם יש לה כוח לצעוד ממצפה רמון, שתלך לעבוד”.

אך קנפו מספרת שכבר שש שנים היא עובדת בבית מלון במצפה רמון. “אתה מרגיש לא בסדר, אז דיברת על מחאות והכנסת גם אותי?” היא זועמת. “אנשים לא יודעים כמה הוא ניסה לפרק את המאבק שלי. מה לא הפיצו עלי וכל הספינים עבדו. עד היום אנשים פוגשים אותי בעבודה ואומרים: ‘איזה יופי, סופסוף מצאת משרה’ או שואלים: ‘את עובדת?’”

הרגשת שראש הממשלה מזלזל בך?
“רוב העניים הם אנשים עובדים, אז מה זה ‘לכו לעבוד’? מי שלא יכול לעבוד הם קשישים שיצאו לפנסיה, נכים. העניים עובדים, והעבודה לא קידמה אותם לשום מקום”.

עד מהרה מצאה קנפו, פעילה בתנועת הפריפריות, שותפים חדשים שהחליטו להתגייס למאבק שלה. אחד מהם הוא אלי קובלון, חולה בתסמונת המעי הקצר, שרק לפני כמה חודשים ניצח במאבק ממושך בקופת חולים מאוחדת על קבלת תרופה שלא הייתה עד עכשיו בסל התרופות. “כשיצאתי למאבק, קנפו הייתה ההשראה”, מספר קובלון. “שלחתי לה הודעה בפייסבוק שאני לא יודע אם היא שמעה על המקרה שלי, אבל לי ברור שאני מתייצב לצדה. את המאבק שלי ניצחתי, אני מקבל את התרופה וזה נתן לי את המוטיבציה להתייצב היום. אני יודע שאם עושים דברים, אפשר לשנות. אז יש איזו אדישות או תחושה בעם שאין טעם, אבל אנחנו באים להראות שאם תצטרפו, ביחד נוכל”.

כשיצאו שלשום לדרך, הם היו פחות מעשרה. קנפו אמרה שהיא הייתה יכולה לעשות את המסלול לירושלים בארבעה ימים, אבל בגלל נכים ובעלי מוגבלויות שמצטרפים מדי פעם, הם ילכו בין עשרה ל-20 קילומטרים ביום. "אני אופטימית, ולכן יצאתי לדרך", הסבירה. "הרי משהו יקרה, ואם לא, אז אחזור הביתה. יגידו 'ויקי לא הצליחה' ולא 'כל העם נכשל". שום דבר לא ישבור אותי. אני יוצאת עכשיו במאבק למען החלש. אתה מצפה ש־200 אלף נכים יצעדו איתי? מיליון ילדים רעבים? אני מצפה מהאחרים שיצאו. זה יהיה עצוב אם העם הזה לא יקום וישנה את מצבו".

מישהו סופר אתכם?
"אם כל אחד יגיד ‘אני לא מאמין’, לא יקרה כלום. צריך להגיד לראש הממשלה שהעוני הולך וגדל, ואת זה לא אני המצאתי, אלא מחקרים. אנחנו בחרנו בך, ואתה בזכותנו למעלה. אני לא שמאל או ימין. לעוני אין עיניים ואין צבע, והוא פוגע בכולם. אני לא אומרת: ‘ראש הממשלה, לך הביתה’. תלך הביתה אם לא תשנה את השיטה. השיטה הנוכחית דורסנית".

ובסוף מי בוחר בליכוד?
“די, שמעתי את זה כבר הרבה פעמים. רק בזכות המזרחים והעניים ראש הממשלה נבחר? לקשישים סיפרו במשך שנים: ‘ביטחון, ביטחון’ עד שאמרו ‘אני לפחות חי, יש מי ששומר עלי’. עכשיו אנשים הבינו שביטחון כלכלי הוא צורך לקיומנו. אני מאמינה שבפעם הבאה ההפחדות כבר לא יעזרו”.

המחאה החברתית. צילום: אריק סולטןהמחאה החברתית. צילום: אריק סולטן

"רוצה שטח"

כשהצעדה החלה שלשום מקיסריה, החבורה נקלעה לגשם כבד. ואחרי זה הגיעו ניידות משטרה, שביקשו אישורים להתקהלות. "אמרנו: ‘אנחנו מספר קטן של אנשים, לא מהווים סיכון לאף אחד, אפילו לא לעצמנו, תנו לנו’”, קנפו סיפרה. "ממש במקרה רינו צרור העלה אותי לשידור ברדיו, זה עשה קצת רעש ונתנו לנו להמשיך. עברנו עוד כמה מטרים והופיעו שתי ניידות שהודיעו: ‘אתם לא צועדים יותר’. לא נענינו לבקשתם והמשכנו. לפחות קיבלנו ליווי משטרתי”.

קנפו עברה הרבה מאז הצעדה ההיא ב־2003, וכיום כבר יש לה נכדים. “אני הרבה יותר חזקה, מביעה עמדות”, היא מעידה על עצמה. “מתברגת למקומות שפעם הייתי אומרת: ‘אני, שם?’ אישה לוחמנית בעבודה ובמשפחה. זה לא שינה לי את חשבון הבנק, כמו שחלק מהאנשים חושב”.

למה לא הלכת לפוליטיקה?
"קיבלתי בזמנו הצעה משמעון פרס ז”ל להיות במקום ה־15 במפלגת העבודה. אני לא מתאימה לפוליטיקה, רוצה שטח. לא רוצה להיות אורן חזן הבא. אם ויקי קנפו תהיה חברת כנסת, עוד יגידו שאבא של אבא שלי היה סוחר סמים, ואני בכלל נערת ליווי. לא רוצה את זה. רוצה שקט לי ולילדים, ושאף אחד מהם לא ישלם את מחיר הטמטום של אחרים. אני יודעת שאני מסוגלת ולא פחות חכמה מכמה חברי כנסת, אבל לא תודה".

קנפו סיפרה שכבר קיבלה שיחות מחברי כנסת שביקשו להצטרף למחאה הנוכחית, אבל היא סירבה לעת עתה. “אמרתי להם שכרגע אני לא רוצה להזדהות פוליטית, ומי שבא שיאמין בדרך שצריך לשנות, ולא בשביל תמונה או גזירת קופון. להגיד בקול מלא וברור שוויקי צודקת גם בזמן ההצבעה על התקציב”.

החבורה המצומצמת, חלק עם דגלי ישראל, ובה גם את אלי בוסקילה, נציג הנכים, עשתה את דרכה לכיוון כביש החוף, התחנה הבאה אמורה להיות נתניה. אנשים בדרך שאלו מי הצועדים. קנפו עצמה ניצלה את ימי החופשה השנתיים כדי להשלים את המשימה. “כשיצאתי מהבית הרוב בירך ‘כל הכבוד’”, סיפרה, “אבל יש גם כאלה שמתים על ביבי, חושבים שהוא מאה אחוז. הם אמרו: ‘מה אתם רוצים, שמהמסים שלנו ישלמו לכם?’. אז לקנות צוללות זה בסדר, וקצבאות לעניים לא? דפני ליף עשתה כאן שינוי עם מחאת האוהלים ובדרך היה עוד שינוי קטן ועוד אחד. בסוף נעשה כאן מהפכה”.