במאי 2014 יצאה בשורה חגיגית מלשכתו של שר הרווחה דאז מאיר כהן. "הקרן למפעלי שיקום יוצאת לדרך חדשה של יעילות, שקיפות, חיזוק ועידוד תעסוקה לבעלי מוגבלויות", אמר אז על הקרן של משרד הרווחה, המענה הממשלתי היחיד שקיים כיום בישראל לשיקום תעסוקתי של אנשים עם מוגבלויות ואנשים עם חסמים תעסוקתיים (אנשים שנגמלו מסמים, למשל). גם בדוברות משרד הרווחה לא חסכו אז בתשבחות, ובהודעה חגיגית לעיתונות הזכירו כי תחום העסקת אנשים עם מוגבלות הוא תחום שלוקה בחסר בארץ, כפי שעולה מדוח המבקר שפורסם ימים ספורים קודם לכן. "הצורך בהתערבותי האישית היה הכרח ופעלתי מתוך ראייה ארוכת טווח למען הצלת הקרן וחיזוק המפעל החברתי החשוב הזה", צוטט השר.

אלא שיותר משנתיים לאחר מכן, נראה שבשורות לחוד ומציאות לחוד. לפי נתוני ועד העובדים של הקרן, בעוד שבשנת 2010 הקרן שירתה כ־20 אלף בעלי מוגבלויות והעסיקה כ־750 עובדים, היום הקרן נותנת שירות ל־6,000 אנשים בלבד ומעסיקה כ־300 עובדים. בעקבות השחיקה בשכרם ומה שהם רואים כפגיעה בתנאיהם הבסיסיים, לפני כחודש הכריזו עובדי הקרן על סכסוך עבודה, והם מאיימים בשביתה.

הקרן למפעלי שיקום, בהיותה הקדש, אינה מתוקצבת בידי המדינה, אלא מקבלת תשלום ממשרדי הממשלה תמורת כל אדם שהיא מעניקה לו שירות. השירות שהיא מעניקה כולל הכשרה מקצועית, אבחון, ליווי של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ומרפאים בעיסוק, השמה בשוק העבודה החופשי או השמה ב־45 מפעלים מוגנים של הקרן ב־13 מרכזים לאבחון ושיקום מקצועי־תעסוקתי. מנתוני ועד העובדים של הקרן עולה כי כ־%60 מבין עובדי הקרן מקבלים השלמה לשכר מינימום. לידי "מעריב המגזין" הגיעו העתקי תלושי שכר של עובדי הקרן, שחלקם אינם עולים על 1,600 שקלים לחודש.

"עקב ירידה בהפניות, התנהלות כלכלית פזרנית וחוסר ברלוונטיות מקצועית, הקרן עמדה בפני פשיטת רגל, וההוצאות שלה היו חסרות תקדים ללא פרופורציה לדרישות השוק", נמסר ממשרד הרווחה. "רמות השכר, לדוגמה, היו גבוהות בהרבה מהשירותים המקבילים אליהם במשק, והיה צורך בקיצוץ משמעותי ברמות השכר שהיו נהוגות בקרן. הקרן הגיעה לגירעון עצום וחובות מרובים. יחידות הקרן היו במצב של חוסר תפקוד בהיעדר משאבים כספיים הנדרשים לתפעולן. המנכ"ל ופעילות הקרן מפוקחים על ידי חבר נאמני הקרן ומלווים על ידי חשבת מטעם משרד האוצר. ההתנהלות המקצועית מפוקחת על ידי מפקחי משרד הרווחה. לנוכח העובדה כי לא נחתם הסכם חדש להתקשרות של המדינה עם הקרן, ובכללו ויתור על 'שטר ההקדש', מסרב משרד האוצר (חשכ"ל) להמשיך בתוכנית ההבראה ואף הורה לחשבת המשרד להחזיר את סכומי ההלוואה שניתנו. יש לציין כי אין בקרן עובדי קבלן, אלא עובדי תקן ועובדים שעתיים המקבלים שכר ותנאים סוציאליים על פי החוק".

מאיר כהן. הקרן למפעלי שיקום יוצאת לדרך חדשה? צילום: הדס פרוש, פלאש 90

צעד חריג

"אני רואה זכות גדולה באבחון אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. להיות הפה של אלו שמתקשים לדבר ולסייע בקביעת עתיד טוב יותר עבורם", כתב לאחרונה עובד סוציאלי המועסק בקרן שנים ארוכות במכתב שנשלח לשר הרווחה המכהן, חיים כץ. "במסגרת עבודתי אני נתקל פעמים רבות באנשים מבוגרים שמגיעים אלי לאבחון, ומעולם לא אובחנו בעבר. האבחון מהווה עבורם נקודת פתיחה לחיים טובים יותר, של יציאה מהסתגרות רבת שנים בביתם... לצערי, הפער בין העשייה החשובה שלי לבין תנאי העסקתי הוא עצום ובלתי נתפס. אף שאני מקבל תלוש שכר מהקרן, אני מוגדר עובד שעתי.

הוותק לא נספר לי. זה שנים רבות שכרי קפא במקומו, נשחק משמעותית, והוא נמוך עד עלוב. אין מנגנון כלשהו של העלאת שכר. השכר הוא לפי אבחון בלבד. אין דמי הבראה. אין ימי חופשה. אין קרן השתלמות. אין מתנה לחג. אני עובד שקוף. הקרן עושה הכל על מנת להימנע מיחסי עובד־מעביד כלפיי... אינה מבטיחה לי עבודה קבועה בכל חודש. בכל שנה יש תקופות של חודשים ארוכים שבהם מעדכנים אותי נציגי הקרן ש'נגמר התקציב', וכתוצאה מכך אין לי פרנסה למשך זמן רב... במהלך החודשים שבהם איני עובד נצברים במקום עבודתי עשרות ומאות תיקים של אנשים עם מוגבלות שכלית־התפתחותית, שנאלצים להמתין זמן רב לאבחון, עד שיתקבל תקציב חדש. מצב זה, שחוזר על עצמו בכל שנה מחדש, גורם לעיכוב משמעותי בקבלת החלטות לגבי עתידם של המאובחנים, ולעתים אף לנזק בלתי הפיך כלפיהם". לחתימה על המכתב חברו ארבעה עובדים סוציאליים נוספים.

רוב העובדים הסוציאליים מבקשים לשמור על אנונימיות. לצד שחיקה בשכר ובתנאים הבסיסיים והירידה הדרמטית במספר מקבלי השירות, הם מעידים על יחס קשה ואווירת הפחדה ששוררים בקרן. "מגדיל לעשות מנכ"ל הקרן, ויקטור בר־גיל, שמאז כניסתו לתפקיד מאיים עלי כל העת בפיטורי, אלא אם אעבור לעבוד דרך חשבונית, מה שיותיר אותי אף ללא מעט הזכויות שיש לי כיום", מספר העובד הסוציאלי במכתבו.

"אנחנו מפחדים", מוסיפים עובדים בקרן. "יכולים לספר לנו על תוכנית הבראה, אבל כלום לא מבריא פה. רק נעשה חולה. הצעד הזה, לדבר, הוא מאוד חריג. אנשים חלו בזמן עבודתם בקרן, חלקם פרשו מרצון רק כדי לא להמשיך בעבודה באווירה הזאת".

אלא שבמשרד העבודה והרווחה רואים את הדברים אחרת. משם נמסר: "מנכ"ל הקרן ויקטור בר־גיל הביא את הקרן לאיזון כלכלי בעזרת החשבת המלווה, יצר מנהל תקין וחשף את מרבית המקרים שבהם היה צורך להעמיד לדין את הגורמים שסרחו. הצורך בפיטורים רבים ובסגירת מסגרות לא הקלו על התנהלותו מול העובדים. תהליך כואב זה יצר קשיים בתקשורת עם העובדים".

מהצד השני, של מקבלי השירות, מספרת ירדנה, מנהלת חשבונות הסובלת ממחלת ניוון שרירים פעילה: "כשהגעתי לגיל שבו כבר אדם צריך לפרנס את עצמו, הבנתי שכאדם על כיסא גלגלים אני לא יכולה לעשות את זה לבד ועלי לבקש עזרה. הביטוח הלאומי הציע לי את מרכז השיקום של הקרן למפעלי שיקום. שם נתנו לי את התחושה שאני לא שונה מאף אחד אחר, שאני שווה בין שווים. עברתי אבחון בקרן כדי לראות מה הכישורים שלי. למדתי מזכירות והנהלת חשבונות. אחרי כמה חודשים של הכנה לעבודה, ליווי של עובדת סוציאלית ולימוד הזכויות שלי במקום העבודה כאדם נכה, התחלתי לעבוד כמנהלת חשבונות. ללא העובדים בקרן אני לא יודעת אם הייתי מוצאת עבודה. שוק העבודה בישראל הוא אכזרי לנכים, לא כל בוס נכון להעסיק נכה. קשה לי להרים קלסר ולפעמים אני צריכה לצאת מוקדם יותר כי יש לי בדיקות. לא כל בוס יקבל אותי ואת מצבי הבריאותי. כשהמחלה החריפה ומצבי הבריאותי הידרדר, החלטתי ששום דבר לא ישבור אותי, אני אלחם ואני אנצח וכל יום הוא ניצחון נוסף שלי".

מספר הנכים לא קטן

"אין לי מושג למי יש אינטרס שהקרן לא תמשיך לפעול", אומרת אריאלה וינברגר־ביתן, יו"ר ועד עובדי הקרן למפעלי שיקום מאפריל 2015, שעובדת זה 22 שנה בקרן. היא עצמה מרפאה בעיסוק ומומחית בייעוץ ובהכוון תעסוקתי לאנשים עם מוגבלויות. "אנחנו הגוף הממשלתי היחיד שהוקם כזרוע ביצועית של משרד הסעד ב־1964", היא מספרת. "בשנת 2012 הקרן נקלעה למשבר מאוד קשה. כדי לא לסגור אותה, נבנתה תוכנית הבראה מקיפה בידי האוצר ומשרד הרווחה. מחצית מהעובדים הלכו הביתה. בעקבות תוכנית ההבראה ציפינו שהקרן תצמח. אחרי שהמסה המשמעותית של כוח האדם הלכה הביתה והקרן התאזנה, ציפינו לתנופה. בפועל, אנחנו לא מרגישים שזה ממש קורה ויש כל הזמן דרישה לצמצם".

מה ההשלכות?
"אנחנו רואים את זה אצל מקבלי השירות שלנו. ברגע שמצמצמים בכוח אדם, במקומו של כל עובד שפורש - נכנס עובד שעתי. הם לא מצליחים להחזיק, מתחלפים, ומקבלי השירות שלנו מאוד נפגעים. זה לא שמספר הנכים במדינת ישראל קטן. ממש לא. יכול להיות שאולי באמת רוצים לסגור אותנו בשקט־בשקט".

יש דיאלוג עם ההנהלה?
"המנכ"ל בר־גיל הוא דמות דומיננטית. לא ברור לנו איך מתקבלות ההחלטות. בעבר היו אנשים פעילים בהנהלה, שהיו מעורבים לאורך שנים בפעילות הקרן. כיום, לעומת זאת, אנחנו לא מכירים את ההנהלה ולא יודעים איך הכל מתנהל. מי עומד מאחורי ההחלטות המתקבלות? התחושה שלנו היא שיש רצון לתת לנו לגווע לאט־לאט".

על הרקע הזה הכריזו עובדי הקרן כאמור על סכסוך עבודה. "בפועל, אנחנו יושבים למשא ומתן מול בר־גיל, שמייצג את הנהלת הקרן, ביחד עם ההסתדרות ומנסים להגיע להבנות", מספרת וינברגר־ביתן. "בשבוע שעבר התקיימה פגישה נוספת, שבה הוחלט שהנהלת הקרן תביא את התזרים והדוחות הכספיים של הקרן וידונו בדרישות העובדים. הדרישות הן פשוטות: לעבוד לפי הסכמים קיבוציים ולפי התקשי"ר (תקנון שירות המדינה – כס"ו), וכך כל מה שחל על עובדי מדינה יחול גם עלינו, אף על פי שאנחנו לא עובדי מדינה. אנו בוועד העובדים מבקשים משר הרווחה להתערב באופן מיידי במשבר שאליו הובילה הנהלת הקרן. הטיפול של הקרן אינו מיטבי בגלל תנאי ההעסקה בקרן - העסקה קבלנית ושעתית של אנשי מקצוע. זו פגיעה בציבור המוגבלים ובמשפחותיהם, שהם הדבר החשוב והיקר לנו מכל. עובדי הקרן הם עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק ופסיכולוגים, אנחנו הגורם המקצועי בקרן, וטוב תעשה הנהלת הקרן ומשרד הרווחה אם יחבקו אותנו. בזמן שאנחנו קמים כל בוקר מחדש כדי לנצח במאבק במוגבלות, אנחנו מבקשים שמשרד הרווחה יראה בנו שותפים". 

תגובות

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "עד 2010 שירתה הקרן אוכלוסייה רבה יותר. בשנים האחרונות חלו כמה תהליכים שגרמו לירידה משמעותית בפעילות הקרן: נוספו תוכניות רבות, המנוהלות על ידי ארגונים אשר היוו תחליף הולם, נגיש, עדכני וזול יותר מאשר בקרן. הקרן הפכה לבעלת גישה לא עדכנית לעולם תעסוקת הנכים. כמו כן, הקרן היא לחלוטין לא האלטרנטיבה היחידה בשוק למתן מענה לתעסוקת אנשים עם מוגבלות ו/ או אנשים עם חסמים תעסוקתיים מורכבים, ועליה לעמוד בתחרות קשה עם ארגונים מקצועיים ועדכניים אחרים. התוצאה היא שהרשויות המקומיות הפחיתו מאז באופן משמעותי את מספר ההפניות לקרן והחלו להפנותן לאלטרנטיבות אחרות. הרשויות המקומיות אף יצאו למכרזים מקומיים, ובעקבותיהם איבדה הקרן כעשרה מפעלים שהיו בהפעלתה. בעקבות צמצום הביקוש לשירותי הקרן, פוטרו עובדים רבים ונסגרו חלק מהמסגרות. משרד העבודה והרווחה פועל רבות בהשקעת יחידות זמן ותשומות על מנת לשפר את תפקוד הקרן ולהעלות את איכותה המקצועית, כמו הבאת תוכניות חדשות ועדכניות לקרן, פתיחת קורסי הכשרה חדשים למנהלים ולעובדים סוציאליים, יצירת מערך שיווק מסיבי של תוכניות הקרן ברשויות המקומיות ועוד".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "ההלוואה ניתנה לקרן למטרת שיקום, וחלק מהסיכום להבראת הגוף היה הפיכתו מהקדש לעמותה. לצערנו, ועל אף בקשות רבות וסיכומים בנושא, חזרו בהם הנאמנים מהסדר ההבראה, ולפיכך ההלוואה חייבת להיות מוחזרת כמו כל הלוואה. הקרן נמצאת זה כשנתיים באיזון שוטף וסגירת גירעונות העבר, הקפאת השכר בוטלה והעובדים קיבלו תוספות בהתאם להסכם הקיבוצי".