זר לו היה מזדמן לשם, לא היה מבין זאת. שעת צהריים מוקדמת בכיתת לימוד באחד המגדלים שצצו באחרונה בשדרות רוטשילד בתל אביב. חבורה של צעירים מעונבים מתרגלת מנהגים סיניים, בהם החלפת כרטיסי ביקור אגב קידה חיננית. זאת אינה הצגה, אלא שיעור בתרבות סין באחד הקורסים, שבו מכשירים את התלמידים בשלוחה הישראלית של “ואטל”, רשת בינלאומית ללימוד ניהול בתי מלון, שמרכזה בליון שבצרפת, איך לקלוט את התייר הסיני.
המרצה, ג’יל אטיאס, מי שניהל בארץ את רשת מלונות “אקור”, אין כמוהו כדי להידרש לנושא הסיני. עד לא מכבר הוא ניהל בשנגחאי מלון של 400 חדרים, ובו 1,200 עובדים סרו למרותו.
במשרד התיירות עברו זה מכבר למצב הכן. “שעת הסין”, כך קוראים בו לתופעה. כן, כן, הסינים באים - ואם התחזיות יתאמתו, אז בהמוניהם. כפי שאני זוכר משנות ה־90 את היפנים מציפים את פריז ואת פראג, כעת זאת שעתם של הסינים. הנתח שלהם בתיירות הנכנסת לישראל בשנת 2016 הסתכם בכ־80 אלף תיירים לעומת 47 אלף ב־2015, היינו גידול מרשים של 69%.
מה שמצטייר כעת כגל עשוי להפוך לצונאמי אדיר, שיש להיערך היטב לקראתו. כ־120 מיליון תיירים מסין הציפו ב־2015 את העולם, והצפי לשנת 2020 מסתכם ב־200 מיליון לפחות. כאן מקווים שב־2017 יחצה מספר התיירים מסין את קו ה־100 אלף.
אמיר הלוי, מנכ”ל משרד התיירות, נותן להבין שאל לנו לקפוץ מעל הפופיק. “אם מספר התיירים מסין ימשיך לעלות מדי שנה ב־69%, נשבור מהר מאוד שיאים חדשים”, הוא אומר. “עם זאת, אסור להתלהב יותר מדי. מרבית הסינים מעדיפים להסתובב ביעדים קרובים לארצם, כמו תאילנד, מדינה שלפני שנים הם הקפיצו את התיירות הנכנסת אליה”.
לפני שבועיים היה הלוי בביקור עבודה בבייג’ינג ובשנגחאי. “שמעתי שם חוות דעת חיובית ביותר מאנשי הענף על ביקור של סינים בישראל, והיה לי מפגש פורה עם עיתונאים מקומיים”, הוא מספר. “במשרד התיירות אנחנו שוקדים על פיתוח מוצרים חדשים, שימשכו הנה את התייר הסיני, כשבין השאר הבאנו שפים מסין שיעבדו בבתי המלון עם שפים ישראלים, כדי להתאים את הארוחות לדרישות התיירים מסין”.
בלי מוצרי חלב
מי שצפה מבעוד מועד את הגידול הוא רפי בארי, סמנכ”ל השיווק והמכירות של רשת מלונות דן. “כבר ב־2011, כשעדיין הגיעו לישראל רק 8,000 תיירים מסין, התחלנו להיערך לקראת התיירות הסינית לישראל, כולל פעולות שיווק של הרשת בסין”, אומר בארי. “הכנו קונספט שינעים לתייר הסיני את שהותו בישראל, כולל אוכל שיתאים לדרישותיו ופריטים שעשויים להנעים את שהותו כאן, כמו מברשת שיניים ומכונת גילוח. בחלק מהמלונות שלנו הצבנו עובדים דוברי סינית”.
איך שלא יהיה, מדובר במהפכה של ממש. אם הוותיקים מבינינו עדיין זוכרים את סין (העממית דאז) כמדינה סגורה למערב, הרי שבמרוצת השנים היא הפכה למדינה קולטת תיירים, בהם רבבות ישראלים, שיוצאים לצפות בחומה הסינית ובשאר פלאי הענק במזרח.
השערים נפתחו לרווחה, והסינים מסתערים על העולם ונחשבים לתיירים מבוקשים. דומה שהמספרים מדברים בעד עצמם. על פי נתוני משרד התיירות, אם תייר גרמני מוציא ביום חופשה בישראל 113 דולר, תייר איטלקי - 138 דולר, תייר אנגלי - 148 דולר ותייר צרפתי - 158 דולר, התייר הסיני אינו נוהג לחסוך ומוציא 267(!) דולר ביום חופשה בישראל, ובסך הכל 2,013 דולר בממוצע במהלך חופשה בישראל.
בד בבד קפץ תקציב לשכת התיירות הישראלית בסין בתוך ארבע שנים פי ארבעה עד כדי 15 מיליון שקלים בשנה. לפי סקר התיירות הנכנסת של מחלקת המחקר באגף אסטרטגיה ומדיניות במשרד התיירות, ירושלים היא, כצפוי, היעד המועדף על התיירים הסינים לישראל, והיא עומדת בראש אתרי הביקור המתוירים בארץ, עם 81% מהתיירים. האתרים העיקריים מבחינתם הם כנסיית הקבר והכותל המערבי. אחרי ירושלים באות תל אביב־יפו עם 73% ואזור ים המלח עם 56%.
משרד התיירות אף השיק קורס חינמי באינטרנט להכרת התייר הסיני, ולו חוברת הדרכה דיגיטלית. דומה שאין בכך כדי לגרוע מפעילות בית ספר כמו “ואטל”, שלצד הלימודים העיוניים מאפשר לתלמידיו השתלמות מעשית בבתי מלון ברחבי ישראל. “'ואטל' בישראל הוא חלק מרשת של 35 בתי ספר לניהול בתי מלון בעולם, שלה יש למעלה מ־30 אלף בוגרים”, מספר מנכ”ל הרשת בישראל, מיכאל סבן. לדבריו, הלימודים ב”ואטל” כוללים השתלמויות בארץ ובחו”ל, ולבוגריו מוענק תואר ראשון, שאינו מוכר בישראל. סבן מייחס חשיבות רבה לתיירות הסינית לישראל. “יש להם הרבה כסף, והם לא נוהגים להתווכח על המחיר”, הוא מעיר.
בשיחה עם סבן מתגלים פרטים מרתקים בנוגע לתיירים הסינים. “צריך לתת להם הרגשה של אנשים חשובים”, אומר סבן. “הם לא אוהבים לחיצת ידיים ומתרחקים מחיבוקים ומצ’פחות, האהובים על הישראלים. עמידה בתור לא פופולרית אצלם. הם לא אוהבים לחכות כשהם מגיעים למלון. הכל צריך להיות מוכן מראש. אם לא, הם מתחילים להילחץ, דבר שהם לא נותנים לו ביטוי חיצוני, כי הם יודעים להחזיק את עצמם. אם אפשר, רצוי לא להשמיע להם את המילה ‘לא’”.
בשיעור שבו אני נוכח מתגלים עוד רשמים מעניינים על התיירים הסינים: כך, למשל, הם מחליפים כרטיסי ביקור אגב קידה קלה; בבואם למלון הם ישמחו לקבל כרטיס עם שמו ועם מספר הטלפון של מי שאמור לטפל בהם; כשמגיע זוג מסין למלון, אי אפשר לדעת אם הוא נשוי, כי שמות המשפחה אינם זהים; כמו כן, כפי שבנצרות מתייראים מהמספר 13, לסינים יש פוביה הנוגעת למספר 4, המסמל אצלם מוות; בבתי מלון בישראל מכינים הנחיות לקראת בואו של האורח הסיני: כך, למשל, מזרן רך מדי עלול להעבירם על דעתם, הם מעדיפים מצע קשיח ככל האפשר, וחלק מהפק”ל כולל נעלי בית מבד, מפני שהליכה יחפה היא לא הסטייל שלהם. מושבי הפלסטיק על האסלות אינם חביבים עליהם, ומה שהכי חשוב לאורח הסיני שיחכה לו בחדר הוא קומקום של מים חמים בשביל שתיית התה, שהיא עבורו חלק בלתי נפרד מאורח החיים שלו.
לדברי סבן, הדרישות של התיירים הסינים בנוגע לאוכל שונות ממה שאנחנו מכירים בבתי המלון בישראל. ארוחת הבוקר השופעת בבתי המלון כאן היא בעיניהם מחוץ לתחום. סלט הירקות הכה פופולרי אצלנו אינו לטעמם. קונג’י, מין דייסת אורז שעליה הם בוזקים אבקה מדג יבש, היא מבחינתם ספתח נהדר ליום חדש. כשהשניים מספרים שהסינים אינם סובלים מוצרי חלב, הם אינם מצליחים להפתיע אותי. זכור לי היטב כיצד בביקורנו בבייג’ינג, בתום ארוחת ערב לא בדיוק לטעמנו, הסתערנו על המרכולית הסמוכה בתקווה למצוא שם ירקות ומוצרי חלב.
הסינים אוהבים אוכל מבושל, רך ושיהיה קצוץ דק. מיידעים אותם מראש באשר למגבלות הכשרות בבתי המלון בישראל. ברור להם שהם לא יקבלו בהם מוח חי, החביב עליהם, בוודאי לא שרימפס. ומי מהם שלא מסוגל להתקיים בלי זה? “הוא מקבל כתובת של מסעדות מחוץ למלון, שבהן לא שומרים על הכשרות”, חושף אטיאס.
שירגישו בבית
“כשנכנסתי לתפקיד שר התיירות, לקחתי על עצמי את המשימה לפרוץ לקהלי יעד חדשים, שעד אז היינו פעילים בהם פחות”, טוען שר התיירות יריב לוין. “אין ספק שהפוטנציאל של תיירות המזרח הרחוק הוא גדול מאוד, כשסין בראש הרשימה. סימנתי אותה כיעד הכי חשוב בניסיון להרחיב את התיירות הנכנסת לישראל. הגידול המשמעותי במספר התיירים מסין אינו מקרי, אלא תוצאה של תקציבים משמעותיים שהופנו לנושא. הפעולה הראשונה שעשינו הייתה הגדלה משמעותית של תקציב השיווק עד כדי פי עשרה. זה כולל הרבה מאוד עבודה ישירה עם סוכני נסיעות סינים. כעת אנחנו נמצאים בסיום של משא ומתן, כדי להיכנס לאתרי אינטרנט שם בתחום התיירות, וזאת על מנת להגיע אל הצרכן ממש בנקודת הקצה. הבאנו סוכני נסיעות משם לסיורי חשיפה בארץ, כשאגב כך מתרחב מעגל הסוכנים שעובדים איתנו. כמו כן, הולכנו מהלכים משמעותיים, כמו פתיחת קו התעופה הישיר מבייג’ינג לישראל של ‘היינאן’, חברת התעופה הפרטית הגדולה בסין. בעקבות הצלחת ההסכם עם ‘היינאן’ החל מסוף מרץ תתחיל לטוס לכאן מהונג קונג חברת ‘קתאי פסיפיק’, שדרכה נשיג עשרות קונקשנים לתוך סין עצמה. עם הקו הזה אין ספק שהשנה נעבור בהרבה את ה־100 אלף תיירים מסין. בנוסף, הבאנו לכך שהתהליך המסובך של הוצאת ויזות מסין לישראל הפך פשוט יותר, תוך תיאום עם משרד הפנים. מבחינת הסינים הפכנו מאחד המקומות שהיה הכי קשה להוציא אליהם ויזה לאחד המקומות הקלים ביותר, מה שמתמרץ גם את הסוכנים”.
“חשוב מאוד שלישראל יגיעו כמה שיותר תיירים מסין, מה שעשוי לתרום לכלכלת שתי המדינות וליחסים ביניהן”, מעיר בעקבותיו שר הפנים אריה דרעי.
“מצד אחר, אנחנו פועלים להתגבר על המחסור כאן במורי דרך בסינית”, מוסיף לוין. “לשם כך אנחנו מעניקים מלגות לדוברי השפה, כולל סינים שלמדו בארץ”.
מהו היעד?
“להפוך את סין בתוך שלוש שנים למדינה במקום השלישי, אם לא השני, בתיירות לישראל אחרי ארצות הברית ורוסיה. המגמה היא שבסיכומו של דבר התייר הסיני ירגיש אצלנו בבית”.