אף על פי שעברו כבר 17 שנה מאז שחרורו מצה"ל, עדיין התואר אלוף הוא חלק בלתי נפרד משמו של יום טוב סמיה. מי ששירת 30 שנה בצבא בתפקידי לחימה שונים, האחרון שבהם כמפקד פיקוד הדרום, משמש גם היום, בגיל 62, כסגן מפקד פיקוד הדרום, במסגרת המילואים. במהלך שנות האזרחות הוא צלל לעולם העסקים והספיק גם להשלים דוקטורט בסוציולוגיה, שבמסגרתו בחן את האקלים הארגוני ביחידות השדה בצבא ואת הגורם המניע אותן לפעולות הכרוכות בסיכון חיים של חבריהן. 

את טבילת האש הפוליטית ביצע סמיה בחודש מרץ 2016, כשהתפקד למפלגת העבודה, בזמן שהפריימריז עוד נראו באופק. "ניצלתי את התקופה ללמוד את המפה הפוליטית בכלל ואת מפלגת העבודה בפרט, לא רציתי להפיץ את זה", הוא אומר. כעת הוא מרשה לעצמו להיחשף, להציג את האני מאמין שלו ולרמוז על תוכניותיו לעתיד.

"נוצר חלון הזדמנויות להצטרפות של כוחות חדשים, דומים לי, שמסוגלים להביא את העבודה למרכז המפה הפוליטית, המדינית והביטחונית, אפילו עם נטייה קלה ימינה", סמיה מסביר. “על פי המצב בסקרים, אפשר לקחת את המפלגה רק למעלה. הצטרפות של מסה קריטית של מובילי דעה, בעלי ניסיון וללא עבר עם שחיתות, יכולה להוביל לשינוי". 

אתה מתואם עם אבי גבאי?

"את אבי לא הכרתי עד היום שבו הוא הודיע על התפטרותו מהממשלה כשר להגנת הסביבה. התקשרתי אליו באותו יום ומאז אנחנו בקשר". 

אבי גבאי. צילום: פלאש 90

מבחינה אידיאולוגית, לא היה מתאים לך להתפקד דווקא לליכוד?

"בחרתי, בשיטת האלימינציה, בעבודה. בימיו של מנחם בגין הייתי בוחר בליכוד, אבל הליכוד של היום השתנתה. בשני העשורים האחרונים מדכאים שם צמיחה פנימית של כל מנהיג פוטנציאלי. הליכוד מושכת אליה אנשים לא ראויים. זו מפלגה שהענישה את בני בגין, שעמד על עקרונותיו, והכתירה מנהל קזינו".

מה ההבדל הגדול בין הליכוד לעבודה?

"בשורשים אין הבדל גדול. יש הבדל באסטרטגיה של המפלגה - מה היא בוחרת לשדר לסקטורים מסוימים במדינה כדי לזכות בקול שלהם בקלפי. לא נשכח שמנחם בגין הוא זה שהחזיר את סיני, נתניהו נתן חלקים בחברון, שרון פינה את גוש קטיף. תראי מי מפנה היום את עמונה. המדיניות של בנייה בשטחים, בלי חשיבה אסטרטגית, פוגעת במפעל ההתנחלויות כולו". 


מה רע במה שהליכוד משדרת לציבור?

"לחלק ממפלגות הימין אין בעיה לטפח את העוני, המסכנות והבערות, כדי שמהרבדים הללו יבואו הבוחרים שלהם. אני אומר דברים לא פשוטים, אבל זה מגיע מהלב, מכאב. אי אפשר להיות צבוע ולהתעלם מהסוגיה הכואבת הזאת. שווה להם לטפח את המסכנות".


אתה מסוגל להביא מצביעים מזרחים למפלגת העבודה?

"אני יכול להביא. אני יכול לייצג את עם ישראל בפריפריה ולא רק את מה שמכונה 'מדינת תל אביב'. להביא אנשים כמוני, שגדלו בשכונות קשות יום, וגם אנשי תרבות ועסקים שראו אותי בפעילות ב־17 השנים האחרונות, בעולם העסקי, באקדמיה ובתרומה לקהילה. אני בא לאחד ולא לפלג".

המורה ששנאה מזרחים

סמיה נולד במעברת בית ליד-פרדסיה להורים שעלו מלוב ב־1950. ילד שביעי מתוך שמונה. בגיל 5 עברה המשפחה לשיכונים בנתניה, שכונת רמת הרצל, שהייתה מאוכלסת ברובה בעולי לוב שהועתקו אליה מאותה מעברה, ומעט אשכנזים ועולים מפרס. “שלושה ילדים מתו להורי טרם עלייתם ארצה", סמיה מגלה. “אחד מהם היה בן 5 במותו. אני הייתי הילד הראשון שנולד בארץ".

סטטוס מחייב.
כן, גאווה. ההורים רצו לקרוא לי הרצל, אבל באותו זמן נולד בן למשפחה לידנו ואמו החליטה שהבן שלה יהיה ההרצל היחיד בסביבה. היו ריב וצעקות עד השמיים. בבוקר הברית אבא שלי החליט שהבן שלו לא יימול ביום של ריב אלא ביום של סולחה וחברות, והעניק לי את השם יום טוב. האחיות שלי לא השלימו עד היום עם הוויתור על השם הרצל". 

אם המשפחה טיפלה בילדים ועסקה בעבודות תפירה. אביו של סמיה היה פועל דחק, נגר תעשייתי ב"דיור לעולה", שבין השאר בנה את התפאורה לסרט “סאלח שבתי". “עם סיום עבודת התפאורה נתנו כצ'ופר לפועלים ולבני משפחותיהם כרטיסים לסרט", סמיה מספר. 

מה הרגשת כשראית את הסרט?

"בכיתי. זיהיתי את עצמי בסרט ואת המצוקה שחיינו בה. את קשיי החיים והדאגה לפרנסה. אבל מצד שני, מאוד הפריע לי שעשו מסאלח שתיין ומהמר. אבא שלי בשום אופן לא היה כזה. היו לו ארבעה מוקדים בחיים: בית, עבודה, בית כנסת וקופת חולים. לפעמים, כדי להרגיש אבא, היה חוזר ברגל מהעבודה או תופס טרמפ כדי לחסוך את כסף הנסיעות ולחלק לנו, הילדים, כמה גרושים".

הסרט הזה מלווה אותך גם היום?

"הסרט הזה נטע בי את הסוציולוג שבי. אני מקפיד לצפות בו פעם בשנה. זה עוזר לי לחפור במה שעברנו, אני ומשפחתי, כדי להסתגל לחברה הישראלית".

צילום מסך מתוך הסרט סלאח שבתי

זה פצע פתוח?

"לא. מגיל צעיר מאוד למדתי לקחת בעצמי אחריות. בגיל 5 סירבתי ללכת לגן השכונתי כי הילדים שרו שם שירים גסים לגננת. לקראת כיתה א', בגיבוי האחיות שלי, ביקשתי מהורי ללכת לבית ספר ממלכתי, ולא ממלכתי־דתי כמו רוב ילדי השכונה. הסביבה חינכה אותי שהעתיד שלי תלוי בי".

איזו חוויה זו הייתה?

"בית הספר, בלי להתכוון, היה קצת אינטגרטיבי. רובו אשכנזי. היינו כמה בודדים מהשכונה. הייתה לי שם מורה, מרים קלוסקי (נבו), עליה השלום, שהייתה מקור השראה עבורי. היא הייתה פרטיזנית וסיפרה לנו סיפורי גבורה. היא השפיעה עלי ברוח הלחימה שלה. הייתה האמא הרוחנית שלי עד יום מותה". 

איך קיבלה אותך הסביבה האשכנזית?

"לא הכל היה ורוד. זכורה לי מורה אחת במיוחד שפשוט שנאה ילדים מזרחים. היא הייתה מפלה בלי למצמץ, צועקת עלינו ומענישה בלי פרופורציה. היינו גם בגדר חשודים מיידיים לכינים. מרוב שהאמהות שלנו היו בלחץ, היינו מסתובבים מסריחים מריח של נפט מהראש". 

היית למעשה מנותק מהשכונה שגרת בה.

"עד גיל 10 ביליתי את רוב החופשות מבית הספר אצל אחותי בפרדס חנה. זה אפשר לי להימלט מהצפיפות בבית. אחותי התגרשה ובאה אלינו עם ילדיה והיינו 11 ילדים ב־50 מ"ר. זה גם הרחיק אותי מהשכונה שהתמלאה בפשע ובעבריינים. הרבה ילדים שם איבדו את הדרך והוריהם היו יותר מדי קשי יום מכדי לסייע להם".

שעות עם ערפאת

בגיל 15 נשלח סמיה לקורס מ"כים של הגדנ"ע. לאחר שלוש שנים התגייס לצנחנים. 12 שנים שירת בחטיבה האדומה, בין היתר שימש כמפקד גדוד 202 והוביל פעולות בדרום לבנון. 

ב־1988 מונה סמיה למפקד חטיבת גבעתי, גם איתה פעל בלבנון, ובהמשך הדרך ביצע הסבה לשריון. באינתיפאדה הראשונה שירת כמפקד אוגדת עזה. כשסיים תפקיד זה, צורף לצוות המו"מ הביטחוני ליישום הסכמי אוסלו. בהמשך נבחר לנציג צה"ל בוועדה הביטחונית המשותפת מול הרשות הפלסטינית. הצוותים עסקו בתרגום העקרונות לסעיפים ביטחוניים: פריסת כוחות, ארגון סיורים משותפים. המו"מ נמשך חצי שנה והסתיים במאי 1994, בהסכם קהיר, שכלל את יריחו תחילה.

הופתעת כשהסכמי אוסלו קרסו?

"הפעילות המשותפת הייתה חמצן שיכול היה להתניע את הצעד הבא. הערבית שבפי סייעה לי להכיר מקרוב את הנפשות הפועלות. לצערי הרב, יאסר ערפאת סירב לקיים את ההתחייבויות שלו בהסכם אוסלו, ובראשן פריקת חמאס ושאר ארגוני הסירוב מנשקם, עם היכנסו לעזה. הוא גם לא היה מוכן לחתום על מפות". 


יצא לך לשוחח עם ערפאת?

"היו לי שעות איתו. באחד הדיונים, בנוכחות שמעון פרס ז"ל, אמרתי לו: 'אם לא תעשה את האלטלנה שלך, לעולם לא תהיה לך מדינה. הוא אמר שלא יעשה זאת כי זה יגרום למלחמת אזרחים. סופו שהנשק של ארגוני הסירוב הופנה אל כוחותיו והביא לסילוקה של הרשות מעזה".

להרגיש את האזרחות

באפריל 1996 סיכמו הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק וראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס על קידומו של סמיה לדרגת אלוף ומינויו למפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון. ביוני הושבעה ממשלה חדשה בירושלים. שר הביטחון הנכנס, איציק מרדכי, החליט להקפיא את כל המינויים של קודמו בתפקיד. 

צרוב ממהלך הביטול, נשך סמיה שפתיים והתמנה למפקד אוגדה 91. כעבור שנה קודם לדרגת אלוף ומונה למפקד פיקוד הדרום. באביב 2000, כאשר רק החלו הדיונים על סבב המינויים הבא במטכ"ל, רמז הרמטכ"ל שאול מופז על אפשרות מינויו של סמיה לאלוף הפיקוד. כבר אז התגבשה בלבו ההחלטה לפרוש. “הרטוריקה הקלוקלת במטה הכללי והפוליטיזציה המוכרת התגברו מאוד בתקופת מופז. זה לא הצבא שרציתי להיות מפקדו", אומר סמיה, שפרש מהצבא עם סיום תפקידו בגזרה הדרומית.

קיבלת הצעות לקפוץ לשדה הפוליטי?

"כן, ושנים סירבתי להן. כמפקד פיקוד הדרום הייתי עד למעורבות רבה של פוליטיקאים בקבלת החלטות צבאיות מקצועיות. הפוליטיזציה השתוללה בצבא. עם הודעת הפרישה זומנתי לשיחה עם ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק. סיפרתי לו שמעורבות הדרג המדיני בדרג הצבאי מפריעה לי מאוד. הוא הטיח בי שזה לא מוסרי מצדי לפרוש לאחר תפקיד אלוף אחד בלבד". 

ומה הייתה התשובה?

"אמרתי לו שאני מעולם לא שירתי בקריה או בסירקין ולא ניגנתי בפסנתר בתפקידי כאלוף הפיקוד. אני נפצעתי כמה וכמה פעמים, בלחימה ובאימונים".


התאכזבת ממנו?

"מאוד. וייאמר לזכותו שהוא לא חדל לאכזב. מספר חודשים לאחר מכן, כשאני על מדים, הוא שלח אלי שליחים לבדוק אם אני מוכן להצטרף למפלגתו ולהביע תמיכה בו כראש ממשלה. עניתי להם שזה לא יהיה מוסרי מצדי להצטרף אליו". 

האלוף בדימוס יום טוב סמיה במהלך שירותו הצבאי. צילום: מתוך אלבום פרטי


פניות נוספות?

"אריאל שרון הציע לי להצטרף לממשלתו הראשונה כשר. הוא שלח אלי את בנו עמרי. השבתי שאני עדיין טירון אזרחי ורחוק מלהיות בשל לתפקיד שר. ביקשתי שיחזור אלי לאחר כמה שנים. בקדנציה השנייה של שרון, עמרי חזר אלי והודיע ש'הזקן אמר שהתקופה נגמרה', אבל ביקשתי ארכה. כל הפניות שנעשו אלי מאז לא פיתו אותי".

אולי פשוט היה לך טוב בעולם העסקים?

"גנרל צריך תקופה של חמש שנים כדי לחיות את האווירה האזרחית, לראות את החברה דרך פריזמה אחרת שבה כולם שווים. ללמוד לשלם משכורות, לדעת מה זה מכרז ממשלתי, לדעת לנהל עסק, ורק אחר כך להצטרף לעשייה הפוליטית. המעבר המיידי פוגע בצבא, בפוליטיקה ובעם ישראל, שמקבל פוליטיקאים בלתי כשירים. רוב מי שעבר עד כה מהצבא לפוליטיקה באופן ישיר נכשל".

באיזה מובן זה פוגע בהתנהלות הפוליטית?

“איציק מרדכי לא נבחר על ידי הרמטכ"ל ליפקין שחק להיות סגנו. כמה חודשים לאחר מכן הוא מונה להיות שר הביטחון. האם שני האנשים הללו יכלו לקיים יחסי גומלין טובים? אני בספק".

דם חדש

מאז שחרורו כיהן סמיה במשך שלוש שנים כמנכ"ל משותף של קבוצת ההנדסה והפרויקטים ברן. הוא גם הקים חברה פרטית לייעוץ ארגוני ויזמות נדל"ן, ומשנת 2007 משמש כנשיא וכמנכ"ל חברת IC - Green Energy המתמקדת באנרגיה סולארית ובדלקים ביולוגיים. זוהי הזרוע הביצועית של “החברה לישראל" של קבוצת האחים עופר. סמיה לא היה מעוניין להתייחס לטענות שעלו בעבר על כך שמפעלים שבשליטת משפחת עופר גרמו לכאורה לפגיעה בסביבה. 

האם אתה שותף לטענה שבישראל יש משק פרטי ריכוזי מדי, אשר נשלט על ידי קבוצה קטנה של בעלי הון שלא מאפשרים לקיים תחרות חופשית אמיתית?

"אני לא חושב ככה. הרגולציה החלה לפעול בכיוון הנכון. הלאמה חוזרת של התעשייה, הנמלים, הבנקים, צי הסוחר ועוד לא תביא למשק טוב יותר. להפך, נכון לקדם את ההפרטה, אבל להקפיד על רגולציה. שמצד אחד, עסקים יכולים לפרוח בלי להרוויח רווחי עתק, כמו הבנקים שמרוויחים היום בחזירות. ומצד שני, להחזיר למדינה ולציבור כספים בדרכי מיסוי הוגנות, תמלוגים וכו'. זה חייב להיות ווין־ווין".

יש כיום מועמדים לא מעטים שמעוניינים לכבוש את צמרת המחנה הציוני. מה הסיכוי שלך להערכתך?

“בשלב הזה טרם הודעתי אם אני רץ לראשות המפלגה במסגרת חוקתה הנוכחית. בכנס האחרון קיבלו אותי בחום. אנשים רוצים דם חדש. זה מחייב את המפלגה לפתיחות, לגריסת האגו האישי ולראיית טובת המדינה והמפלגה. אני מקווה שלא ינקטו גישה שהמועמדים החדשים צריכים לעבור את העסקנות המפלגתית, וימנו בתהליך דמוקרטי את היו"ר שהסיכויים שלו להביא ניצחון בבחירות הכלליות גבוהים". 


בראיון בגלי צה"ל תקפת את הממשלה ואת העומד בראשה, נתניהו. טענת שלא אכפת לו מהמדינה.

“ממשלת הימין המכהנת נכשלה בתחומים רבים. היא מצויה במלכודת ימנית קיצונית ולכן סיימה את תפקידה. מנהיגות של מדינה היא עבודת צוות עם אמון הדדי ותכנון אסטרטגי. ראש הממשלה שלנו בוודאי לא מסוגל לכך".

במבצע צוק איתן, במסגרת המילואים, שימשת כסגן מפקד פיקוד הדרום. מה חשבת על הציטוטים שהודלפו מדוח מבקר המדינה?

"לא קראתי את הדוח, ולכן אני לא יכול להתייחס אליו. מה שכן, כבר שנים יש לנו הנהגה מגמגמת. בעופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן מדינת ישראל נגררה ולא יזמה. לא הבהירה לאויביה שיש נשק שקוראים לו מתקפת מנע, עם עוצמה והרתעה לטווח ארוך. שכחנו את מתקפת המנע של צה"ל בששת הימים, כשחיסלנו את חיל האוויר המצרי".

יום טוב סמיה עם בנו יגל. מתוך אתר "טור טראנס אלפ"

הבעיה היא בהנהגה המדינית או הצבאית?

“הן תלויות זו בזו. לממשלה אין מטרות ברורות. היא עסוקה בלרצות את דעת הקהל, הכל זה אינטרסים אישיים. בזמן הזה חמאס חופר מנהרות והרפיון מחלחל גם לדרגים הצבאיים. אני לא ממעיט באחריותו של הדרג הבכיר בצבא לחוסר המוכנות בעניין המנהרות, גם בלי לקבל הנחיה מפורשת מהדרג המדיני".

הכשל היה מודיעיני או של הקבינט?

“הצבא ידע שקיימות בין 32 ל־40 מנהרות חוצות גדר חודשים לפני צוק איתן, אבל לא התייחסו אליהן כאל איום אסטרטגי. לא הבינו את המשמעות. בשטח, ברמת הפיקוד והאוגדה, קצינים זוטרים ידעו והבינו טוב מאוד את המשמעות". 

זה מאוד מטריד.

“נכון. כאזרח אני חרד מאוד. השיח בין הדרג הצבאי למדיני ערב צוק איתן היה פגום".

אתה מציע לבצע עכשיו מתקפת מנע?

“השקט הוא מדומה. דעתי נשמעת כיום בפורומים המיועדים לכך. ממשלה בראש ובראשונה צריכה לדאוג לביטחון אזרחיה".


האם לדעתך ניתן לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים?

“לאחר עופרת יצוקה אמרתי שרצוי לבחון לעומק את פתרון שתי המדינות, כל עוד זה ניתן. הזמן הולך ואוזל ליישומו של הפתרון הזה. הדבר האחרון שאני רוצה לראות זו מדינה דו־לאומית". 

ישראל לא מוכנה היום לוויתורים.

"זה עניין של מנהיגות. בגין הבין שאי אפשר לעשות שלום עם מצרים בלי לכרוך בהסדר ויתורים לפלסטינים, והניח את עניין האוטונומיה על השולחן. לי חשוב לשמור על ישראל כיהודית ודמוקרטית, כמדינה שמקדשת את שלטון החוק ושגבולותיה מוגדרים". 

אבו מאזן יכול לספק את הסחורה?

“הטרגדיה של העם הפלסטיני היא המנהיגים שלו. אבל אני נגד האמירה שאין פרטנר. יש פרטנר, גם אם הוא בעייתי. חשוב גם לדון בשאלה מי יבוא אחריו ומה המשמעויות. צריך לקוות שזה יהיה מנהיג חזק שמסוגל להוביל להסדר".

כן, אישה בטנק

בין תפקידיו באזרחות ופעילותו במסגרת הצבאית, הספיק סמיה להקים עם חברים את עמותת משפחת גבעתי, המטפלת במשפחות השכולות של החטיבה. בנוסף הוא מעורב בקבוצת “שורשים" המסייעת לנזקקים ולניצולי שואה, בעיקר בערבי חג, ומכהן כנשיא חוג הידידים בעמותת זיו נעורים, העוזרת לבני נוער להשתלב בחברה. 

בשעות הפנאי סמיה רוכב על אופניים ורץ למרחקים ארוכים. מאחוריו, לדבריו, מאות טריאתלונים, חצאי מרתון והקפות של התבור. “אני מגיע לעבודה כבעל ניסיון בריצה למרחקים ארוכים", הוא אומר. “כאסטרטג ולא כטקטיקן, כמנהיג ולא כעסקן. אני מאמין גדול בעבודת צוות. מעריך שאצליח להפיח תקווה בהרבה בוחרים שבאופן היסטורי בחרו במפלגה אבל זנחו אותה לטובת מפלגות אופנתיות".

אתה בוודאי מתכוון ליש עתיד ולכולנו. אבל בינתיים יאיר לפיד מוביל בסקרים.

“אני מתכוון גם לישראל ביתנו. אלו מפלגות שהן דיקטטורה של איש אחד. המנהיגות של העומדים בראשן היא חלולה".

מהי דעתך בעניין שילוב בנות בתפקידי לחימה? 

“אני מציע לא להפוך את זה לקמפיין. צריך להשאיר את זה לבחינה מקצועית של הצבא. כאלוף פיקוד הדרום נתתי את ברכתי להקמת מחלקת הסיור הראשונה של בנות בגבול מצרים. המחלקה הייתה הבסיס להקמת גדוד קרקל (גדוד חיל רגלים המשלב לוחמים ולוחמות - ר"ע). לא חשבתי לרגע על ההיבט המגדרי אלא רק על ההיבט המקצועי. אם הצבא חושב שבנות עונות על מה שנדרש מקצועית כדי להיות בטנק, אז שיהיו בטנק".

יש תמונה שעוברת איתו ממקום למקום, ממשרד למשרד - של רס"ן אורי אזולאי ז"ל. בהיותו תא"ל, נלווה אליו סמיה לפעילותו כמסתערב בעזה. “רציתי להתבונן בכושר המנהיגות שלו וללמוד ממנו", הוא מסביר. אורי נהרג בשנת 1996 בדרום לבנון. “עבורי הוא דמות מופת", סמיה מסביר. “אלה הבחורים שאנחנו צריכים להביט להם בעיניים כל הזמן". 

ממשרדו של אהוד ברק נמסר בתגובה: "ברק מעולם לא שלח שליחים או בקשות תמיכה למפקדים במדים. לא ליום טוב סמיה, שאותו ברק מעריך ומחשיב מאוד, ולא לשום קצין אחר. ברק מברך על כניסת מפקדים כסמיה למערכת הפוליטית ומאחל לו הצלחה".