"כשתחזרי תביני" היא הססמה של מסעות "מלכת המדבר", שמלווה את פרסומיה לצד צילומים של המשתתפות על רקע נופים מרהיבים. אבל הדס אייש בת ה–60 מקריית טבעון, שיצאה למסע בגואטמלה בתחילת ינואר, לא חזרה משם. גם שוש מייזל ז"ל מגדרה, שיצאה בשנת 2012 למסע "מלכת המדבר" בהודו, לא חזרה משם. אלה היו התאונות הקשות ביותר במסעות החברה לאורך השנים, אבל כפי שעולה מתחקיר המוסף הן לא היחידות.
בתאונה שבה מצאה את מותה מייזל, נפצעו גם שתיים מחברותיה למסע באורח קל עד בינוני, כשהג'יפ שבו נסעו התהפך והידרדר לתהום בהרי ההימלאיה בהודו, אבל התהפכויות רכבים, שאך בנס לא הסתיימו בטרגדיה גדולה, אירעו במקרים נוספים במהלך מסעות הנשים של החברה. כך, שבוע קודם לתאונה שבה נהרגה מייזל התהפך ג'יפ נוסף של משתתפות המסע. הנוסעות חולצו בשלום מהג'יפ, אשר נחת על צדו. "העפלנו במעלה דרך צרה מאוד, תלולה ומפותלת, שמצדה האחד הר ומהצד השני תהום", מספרת על אותה תאונה רחל רשף, שהייתה בג'יפ שהתהפך.
"עולים לגבהים מאוד–מאוד גבוהים. הדרך הסלעית הפכה צרה ותלולה יותר ויותר, והתהומות עמוקות יותר. לאורך כל הדרך רעדתי ופחדתי. כשהגענו לקטע שבו הייתה התאונה, הייתה עלייה תלולה מאוד ואחרי זה סיבוב. המדריכה שהייתה ברכב המוביל הודיעה במכשיר הקשר שצריך להאיץ כדי להצליח לטפס בעלייה. 'אם לא תאיצו, יהיה קשה לכן לעשות את העלייה', היא אמרה. אז הנהגת שלנו האיצה ועשתה את הסיבוב. במזל, זו שישבה לידה ראתה את הסכנה שבהאצה ובסיבוב, וצעקה עליה 'תשברי שמאלה, תשברי שמאלה'. הנהגת חתכה שמאלה ואז היא נכנסה בהר והג'יפ התהפך. נחתנו על הצד. הייתי בטוחה שכולן מתות. צעקתי את השמות שלהן וראינו שכולן בסדר. פחדנו לזוז כדי שהג'יפ לא ימשיך להתהפך. חודשים עוד רעדתי מזה".
שנתיים לאחר מכן, בשנת 2014, במהלך מסע "מלכת המדבר" לקירגיזסטן התרחשה תאונה נוספת, שבה נפצעה אישה בגבה ואושפזה למשך שאר ימי הטיול. "הג'יפ התהפך מול העיניים שלי. לקח זמן עד שהאמבולנס הגיע", מספרת איילת אלדר אוברמן, מי שהשתתפה באותו טיול. "היא אושפזה בבית חולים עם פגיעת גב קשה, והפעם הבאה שראינו אותה הייתה כשהובאה בכיסא גלגלים למטוס כשסיימנו את הטיול והגענו לטיסת החזרה לארץ. היא הוטסה ארצה בשכיבה". לדבריה, שאר הנשים בג'יפ היו בהלם בעקבות התאונה, ואחת מהן לא הייתה מסוגלת לחזור לנהוג זמן רב לאחר שובה ארצה ואף נזקקה לטיפול פסיכולוגי.
גם במהלך מסע "מלכת המדבר" לתאילנד ב–2003, שכלל נהיגה בדרכים חלקלקות ולא פשוטות אירעו מספר התהפכויות של רכבים. באחת מהתאונות התהפך ג'יפ במדרון, ולמרבה המזל, הצמחייה הסבוכה בשטח האטה את התגלגלות הרכב. נוסעותיו חולצו דרך החלונות, ושתיים מהן פונו לקבלת טיפול בבית חולים.
בעת מסע "מלכת המדבר" לגואטמלה בחורף 2013, נמנע באורח נס אסון נוסף, כאשר אחד מרכבי השטח סטה לפתע מהנתיב הצר לעבר התהום ונבלם רגע לפני ההידרדרות לתהום בזכות סלע שבלם אותו. "נסענו בשיירה בדרך צרה מאוד שמצדה האחד תהום ומצדה השני הר, שאליו נצמדנו", מספרת סימה סיגל, שהשתתפה באותו מסע.
"פתאום אחד הרכבים סטה ימינה לכיוון התהום ולמזלנו רגע לפני הידרדרות למטה נתקע על סלע שבנס בלם את הידרדרותם לתהום. הנהגת הייתה בהלם, לא ידעה להסביר מה קרה. הבנות שהיו ברכב חולצו בזהירות כי היו ממש על סף התהום, והמשתתפות סייעו לחלץ את הרכב בעזרת חבלים ורכב גורר. אותה נהגת הייתה בהלם ולא העזה לנהוג יותר עד תום הטיול".
"למקרה זה לא היה פרסום, והדבר הושתק", כתבה על המקרה בפייסבוק, לאחר היוודע דבר מותה של אייש ז"ל בחודש שעבר. "חייבת ליידע את כולכן... החוויה מסוכנת ביותר, נסיעה בדרכים לא דרכים... חזרתי מהמסע עם עוגמת נפש".
הבדיחה השחורה הפכה למציאות
מסעות "מלכת המדבר" מבית החברה הגיאוגרפית, שמתקיימים מאז שנת 1999, הם מסעות אתגריים ברחבי העולם, הכוללים נהיגת שטח ומיועדים לנשים בלבד. במרוצת השנים יצאו למסעות הללו אלפי נשים, שביקרו בשלל יעדים אקזוטיים, בהם לאוס, קירגיזסטן, גואטמלה, הודו, סין, לפלנד, אלבניה, דרום אפריקה ועוד. למרות התאונות והתקריות המסוכנות המשיכה החברה להוציא קבוצות נשים לאותם מסלולים בדיוק. כך למשל, על מסוכנותו של המסלול בהודו, שבו קיפחה את חייה מייזל ז"ל, התריעו באוזני נציגי החברה כבר המשתתפות הראשונות שיצאו אליו.
ר', אחת ממשתתפות המסע הזה כתבה בפייסבוק: "עצוב מאוד!! אני יצאתי לשני מסעות, האחרון שביניהם היה מסע הפורץ להודו, שלאחריו הבנתי שלא עוד! המסלול היה קשה ומסוכן, הארגון היה ממש לא מדהים, הפורץ יוצא כדי לתת חוות דעת מנקודת מבטה של 'מלכה' עם ניסיון (ככה לפחות חשבתי, כנראה שבטעות), אבל מהר מאוד הבנתי שבעצם אף אחד לא מעוניין לשמוע ביקורת. חזרתי מהמסע עם תחושה לא טובה, בג'יפ צחקנו בהומור שחור שמזל שעשינו ביטוח מורחב להטסת גופה. הבדיחה השחורה הפכה למציאות מרה באחד המסעות להודו שיצאו אחרינו! אמרנו, דיברנו, אבל הצוות היה עסוק בסיפורי 'אני ואני' ולא הקשיב ולא רצה להקשיב".
כאמור, ההתרעות לא הועילו, והחברה המשיכה להוציא קבוצות נוספות למסעות שמשתתפותיהן נהגו בדרך הנחשבת לאחת המסוכנות בעולם - כביש רוטאנג, שמשמעות שמו היא "ערימת גופות".
גליה פרידמן, שהשתתפה במסע בשנת 2012 שבועיים לפני ההתהפכות הקטלנית באותו נתיב, מספרת על כמעט תאונה שהתרחשה גם במסע שבו השתתפה. "ג'יפ אחד כמעט עף לתהום, ובנס זה לא הסתיים באסון", היא מספרת. "מספיקה תנועה קטנה לא מושלמת ואתה מחליק לתהום. זה פשוט על הקשקש. יצאנו בשלוש בלילה, בחשיכה. היינו גמורות מעייפות, עדיין לא הכרנו את הרכבים, הגוף עדיין לא הסתגל לגבהים של אלפי מטרים, אותם טיפסנו בבת אחת. נתנו לנו כדור בשם אורמוקס ואמרו לנו שצריך לקחת אותו בגלל העלייה לגובה. לכדור היו כל מיני השפעות על כולנו. היו שאיבדו תחושה. אני למשל איבדתי תחושה באזור הפה. לכולנו זה השפיע על הזיכרון, פתאום לא זכרנו דברים כמו את שמות החברות. זה גם מאוד משתן. אלו תופעות ידועות של הכדור".
טענות נגד ההמלצה להשתמש בתרופה זו הועלו גם בתביעת משפחתה של מייזל נגד החברה, אך החברה הגישה ראיות, שלפיהן לא נמצאה שום בעייתיות בשימוש בכדורים אלו. עם זאת, יש לציין כי גם בעלון לצרכן שמצורף לתרופה זו נכתב מפורשות כי "השימוש בתרופה זו עלול לפגום בערנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות ובכל פעילות המחייבת ערנות".
"במצב כזה לקחו אותנו, חסרות ניסיון בנהיגה בג'יפים, לנהוג בדרך מסוכנת מאוד, שלא סתם קוראים לה 'דרך המוות'", ממשיכה פרידמן. "לאורך הנסיעה רואים בתהום רכבים שהתהפכו. הדרך שם קשה ביותר ומורטת עצבים ברמה כזו שלא יכולתי לעמוד בזה כי זה היה לי קשה. גם כאשר לא נהגתי היה לי קשה, ומרוב לחץ נעצתי את הציפורניים ביד עד זוב דם. זאת דרך צרה ומפותלת בין התהום להר, זו אפילו לא דרך אלא קרקעית סחף מלאה בורות וסלעים, ולא פעם פשוט עוברים מסלע לסלע. הכל חלקלק ממי הפשרת הקרחונים. אחד הג'יפים כמעט החליק שם ונעצר ממש ברגע האחרון. הכתובת הייתה על הקיר. הפצרנו בצוות, גם שם וגם בפגישה איתם אחרי שחזרנו שלא ייקחו את הקבוצות הבאות למסלול הזה. החברה לא התייחסה לכלום, לא עניין אותם".
למדו איך להעביר הילוך
מעדויות המשתתפות עולות גם תהיות לגבי אמצעי הבטיחות שבהם מציידת החברה את היוצאות למסע. לצד עדויות על נהיגה ברכבים חדשים ברמה טובה כמו אלו ששימשו את היוצאות למסע בקירגיזסטן בשנת 2014 נשמעים גם דיווחים אחרים. "הג'יפים היו על הפנים, וזה היה מאכזב במיוחד לאור העובדה שהם לוקחים הרבה כסף עבור השבוע הזה", מספרת ע' מתל אביב, שהצטרפה למסע "מלכת המדבר" בטורקיה בשנת 2006, ומעידה גם על מקרה נוסף, שבו פרץ עשן מאחד הרכבים ונוסעותיו פונו לג'יפים האחרים עד שהגיע רכב חלופי.
בתביעה שהגישה משפחתה של מייזל ז"ל נטען כי רכבי השטח שרכשה החברה הגיאוגרפית היו מסוג זול, ולא הותקנו בהם קשתות או מתקני הגנה מהתהפכות או מפגיעות, טענה שאותה הכחישה החברה. "מדובר היה ברכב שטח עם רמת מפרט נחותה מהנהוג בעולם המתקדם ובלא התקני הגנה, עם תקן בטיחות ברמת עולם שלישי, ללא בדיקות מתאימות", נכתב בתביעה, שהסתיימה במאי האחרון בפשרה, שעל פרטיה הוטל חיסיון. "בכך הפך הרכב ל'פצצה מתקתקת' של סיכון".
על פי דיווחים אחרים, בכמה מהמקרים לא צוידו הרכבים שיצאו למסלולי נהיגה אתגריים בחגורות בטיחות עבור כל הנוסעות. במסע למרוקו ב–2005 הג'יפים שיצאו לסהרה היו ישנים וסבלו מתקלות רבות - מד דלק שלא עבד, דלת נוטה ליפול והיעדר מיזוג ברבים מהם; וגם תקלות קשות, שחייבו המתנה לרכבים חלופיים.
את נסיבות טביעתה של הדס אייש ז"ל בנהר הקהבון בגואטמלה במהלך שיט אבובים במסע "מלכת המדבר" לפני כחודשיים אופפת שתיקה. בחברה לומדים בימים אלה את המקרה, ולעת עתה, כל המסעות שהיו אמורים להתקיים מהאביב ואילך הוקפאו.
מעדויות משתתפות באותו מסע עולה כי קבוצת המטיילות יצאה לשיט בנהר ללא אמצעי בטיחות בסיסיים כגון אפודי ציפה וקסדות. "הדס לא חזרה בחיים לא בגלל שהייתה הצפה או שיטפון או בגלל כוח עליון, אלא כי לא נכנסנו עם חגורות הצלה, כי לא היו לנו אפודי הצלה, כי לא היו לנו קסדות, כי לא היו לנו קייקים מלווים, וכי לא היו לנו מספיק מלווים", אומרת א', אחת ממשתתפות המסע.
"אישה חזרה בארון, זה לא יסולח. על קבוצה של 14־15 בנות היה מדריך מקומי אחד בלבד בתחילת שרשרת האבובים. הוא נראה כמו ילד בן 16־17 ולא ידע מילה באנגלית. אפילו כשאמרו לו go הוא לא הבין. אחריו הייתה מלווה מטעם 'מלכת המדבר', ואחריהם כל הבנות, מופקרות. הייתה עליהם חובה לדאוג לנו לאפודים, לחגורות הצלה, לקסדות, לקייק מלווה ולמספר גדול יותר של מלווים".
ולא היה עוד מישהו בסוף שרשרת האבובים שמשגיח ויכול לראות מה קורה או לעזור במקרה הצורך?
"לא. לא באמצע ולא בסוף. על נחש של בין 14 ל–15 בנות".
על העובדה שאייש לא הייתה מצוידת באפוד הצלה למדה בתה יערה מהתמונות הראשונות שנשלחו אליה מהשטח על ידי משתתפות אחרות במסע שעמן יצרה קשר עם היוודע דבר התאונה. היו אלו התמונות האחרונות של אמה בחיים, ובהן נראית אייש צפה על האבוב בנהר. "ישר ראינו שהיא בלי חגורת הצלה ובלי כלום", אומרת יערה. מאוחר יותר העידו על כך בפניה גם חברותיה של אמה למסע.
פרטים על התאונה מהחברה עצמה קיבלו בני המשפחה רק כשלושה שבועות לאחר מותה של אייש, כשמנכ"ל החברה הגיאוגרפית רענן בן בסט נפגש עמם ו"סיפר די בגדול" לדבריהם, מה היה. "לא קיבלנו שום מידע או פרטים בצורה מאורגנת ומסודרת", אומרת יערה. למעט מסע ההלוויה וכמה הודעות טקסט יבשות בעניינים טכניים, לא שמעו מעבר לכך דבר מנציגי החברה. גם לאזכרה בתום השלושים לא הגיע איש.
צריך רק רישיון נהיגה
טענות נוספות שחוזרות בדברי המשתתפות עוסקות בהיקף ההכשרה שלה הן זכו לפני צאתן למסע. איציק סלוני, מדריך טיולי ג'יפים, אשר בת זוגו, שביקשה שלא להיחשף, השתתפה במסע ללפלנד ב–2010, מותח ביקורת על רמת ההכנה וההכשרה של המשתתפות לנהיגת ג'יפים בשטח. "לא עשו שום הכשרה, ביום הפעילות בבן שמן נתנו סך הכל נסיעה קצרה של עשר דקות במתחם על ג'יפ ורק לחלק מהבנות. בת הזוג שלי, למשל, וגם אחרות לא קיבלו כלום כי לא הספיק הזמן לכולן", הוא מספר. "אלה בנות שבחיים לא נהגו על ג'יפים, אלה נשים הנוהגות ברכבים פרטיים בעלי גיר אוטומטי. כל הג'יפים בלפלנד הם בעלי גיר ידני. מה גם שתנאי השטח של לפלנד דורשים נהיגה מקצועית ומיומנות מסוג אחר, למשל התמודדות במקרה של החלקה וכו'. בשום שלב הבנות לא קיבלו הדרכה לנהיגה כזאת".
טענה דומה נשמעה מצד משתתפות נוספות, שמדווחות על הכשרה שכוללת בין עשר דקות לחצי שעה של התנסות מעשית בנהיגה בג'יפ ביער בן שמן, אשר התנאים בו, מיותר לציין, שונים לחלוטין מאלו שעמם נדרשו המשתתפות להתמודד במסעות עצמם, ולעתים אף בצד ההפוך של הכביש. "ההכשרה הייתה בדיחה", מספרת אלדר אוברמן. ש', מורה לנהיגה שהשתתפה במסע ללפלנד, מספרת כיצד במהלך המסע נאלצה ללמד חלק מהבנות כיצד להעביר הילוכים. בפוסט שהעלתה בדף הפייסבוק שלה היא כתבה: "כמה טחנתי פה: אל תצאו למלכת המדבר! אל תצאו! אל תצאו! אני כמעט מתתי בלפלנד, אחת מתה שנתיים אחרי, ב–2012 בהודו, והיום אני קוראת את זה, ובוכה, ובוכה, ובוכה. אל תצאו לטיולים שלהם! פשוט אל!".
לימור נמר–נלקן (50), בעלת עסק עצמאי, הצטרפה בספטמבר 2005 למסע "מלכת המדבר" למרוקו, ששינה, לדבריה, את חייה, ובעקבות האירועים שבו מתנהלת בבתי המשפט תביעה שהגישה באוקטובר 2009 נגד החברה הגיאוגרפית ונגד הרופאה שהתלוותה למסע. "לפני הנסיעה אמרו לנו שכל מה שצריך זה רישיון נהיגה", היא מספרת. "לא הייתה שום הכשרה. ההכשרה הייתה יום גיבוש במבצר אנטיפטרוס, שבו נערכה תחרות בישול. לא הראו לנו ג'יפ אפילו בתמונה".
"המשתתפות במסע הוזמנו להשתתף בו בלי שהנתבעת... טרחה לבדוק אם למשתתפות יש הכשרה כלשהי, כישורים או ניסיון כלשהם הנדרשים למסע בתנאים קשים, לרבות כישורי נהיגה ברכבי שטח, תיקון וחילוץ בשטח חולי ובעייתי, ניסיון ויכולת טכניים וכיו"ב", נכתב בכתב התביעה שהגישה נגד החברה נמר–נלקן. "כמו כן, הנתבעת אף לא ערכה למשתתפות במסע סדנת הכשרה או הכנה כלשהי לנהיגה ברכבי שטח".
ביום השני של המסע, בסביבות השעה שמונה בערב, התבקשו נמר–נלקן וחברותיה לג'יפ להחליף צמיג של ג'יפ שעלה על מסמר, בהיותן צוות החילוץ התורן של אותו היום. המגבה (ג'ק) שהיה ברכב היה קצר ולפיכך לא התאים ולא הספיק כדי להרים את הג'יפ. "חיפוש אחר ג'ק מתאים בשאר הרכבים העלה חרס", נכתב בתביעה. "לחלק מן הצוותים לא היה ג'ק בכלל". לדברי נמר–נלקן, שאותם מאששים גם ג'יפאים מקצועיים שעמם שוחחנו, בדיעבד הבינה שעל מנת להרים ג'יפ כזה נחוץ מגבה הידראולי או מגבה משוכלל יותר. באף אחד מהרכבים לא נמצא ציוד כזה, והמשתתפות החליטו להניח אבן מתחת לגלגלים על מנת להגביה את הרכב.
נמר–נלקן זחלה מתחת לג'יפ כדי להחליף את הגלגל. צוות המכונאים המקומיים שהתלוו לחבורה למקרה חירום דרש בתוקף לסייע להן, אולם לדבריה, נהדף על ידי צוות תפעול מטעם "מלכת המדבר". האירוע, כמו המסע כולו, תועד על ידי צוות צילום עבור סרט ששודר בערוץ 10, שהיה אחד מנותני החסות למסע. המשתתפות האחרות, שהיו נלהבות לככב בסצינה כזו, טלטלו את הג'יפ לעיני המצלמה, ועל פי תיאורה של נמר–נלקן, "כל הזמן הזה הצוות, כולל סמנכ"ל החברה הגיאוגרפית דאז, מנחם עבדי, עמדו שם והסתכלו על הכל ולא התערבו או עשו משהו. אנחנו מילאנו את ההוראות שלהם. סמכנו עליהם שהם מכוונים ומשגיחים שהכל כמו שצריך להיות".
ואז לפתע קרס הג'יפ בחבטה עזה על נמר–נלקן, שכאמור, שכבה מתחתיו, והג'אנט פגע בצווארה. "שכבתי שם מתחת לג'יפ כשהוא עלי עד שחילצו אותי", היא משחזרת. "לא ידעתי אם אוכל עוד לזוז או להזיז משהו. המכונאים המרוקאים השתוללו מזעם, כי רק כמה רגעים קודם רצו לעזור לי ולא נתנו להם. הרופאה של הצוות הסתפקה בלשים לי צווארון. סמכתי על זה שהרופאה יודעת. הייתי שמחה ואסירת תודה שאני בחיים. ג'יפ נפל עלי, הרי יכולתי למות בשנייה או להיות משותקת".
כששבה מהמסע לארץ, ערכה בדיקות, שבהן התברר כי היא סובלת מחבלה בעמוד השדרה הצווארי, מבלט דיסק וכן מתסמונת מנהרת כף היד, הגורמת להירדמות, לתחושת עקצוץ ולכאב. מאז, על פי תיאוריה, היא סובלת מכאבים, מתקשה לתפקד ולישון, נזקקת לטיפולים ומטופלת בקביעות במשככי כאבים ובמריחואנה רפואית.
"על פי דברי האורתופד, אם היו מקבעים את הצוואר כהלכה והייתי מפונה לבית חולים ומטופלת, זה לא היה מגיע למצב כזה", היא אומרת. "אבל הם לא פינו אותי לשום מקום והמשיכו לטלטל אותי בג'יפ עוד שבוע, עד תום המסע. בכל הנסיעות הייתי מחזיקה את הראש עם הידיים כדי שלא ייטלטל. רק נתנו לי אופטלגין לכאבים. הסמנכ"ל לא ניגש אפילו פעם אחת כדי לשאול איך אני מרגישה. זה כל כך כאב וחרה לי. כשניסיתי לכתוב את הסיפור בפייסבוק שלהם ולהתריע, כדי שאנשים ידעו למה לשים לב, הם מיד חסמו אותי לתמיד", היא מספרת. והתיעוד הטלוויזיוני? לדבריה, הוא נעלם כלא היה. "מאוד קשה לי עם זה", היא אומרת בדמעות. "פשוט לא ייאמן שהם עושים מה שהם רוצים ואף אחד לא עוצר אותם. זה מטורף".
מערוץ 10 נמסר בתגובה: "ערוץ 10 רכש זכויות שידור של החברה הגאוגרפית ולא נטל שום חלק בצילומי הסרט והפקתו".
מטעמו של עבדי לא נמסרה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.
משמר המלכה
מעדותה של נמר–נלקן ושל נשים נוספות עולה כי עמימות היא שם המשחק. בניגוד לטיולים מאורגנים אחרים, שבהם כל פרטי הטיול, לרבות המסלול, ידועים מראש למטייל, ב"מלכת המדבר", כחלק מהקונספט המוצהר, המשתתפות יודעות מראש רק מהו היעד, משך המסע וכמה פרטים כלליים. "המלכה עובדת בעמימות, אין לך מושג מה התוכנית עד שזה קורה", אומרת אחת המשתתפות הוותיקות.
"כל המסלול הוא בשושו, את לא יודעת איפה בדיוק תהיי", מספרת פרידמן. "מצד אחד, זה קרץ לי. חשבתי שאני, שתמיד בשליטה עצמית ודואגת לארגן הכל לילדים ולכולם, פעם אחת אשחרר. מצד שני, בדבר כזה אתה צריך לדעת שאתה בידיים של חברה אחראית, שאתה יכול לבטוח בה. מאז המסע אני לא משחררת יותר כלום. אני מהנדסת, מנהלת פרויקטים, אדם מאוד אחראי ואם חד–הורית לשני ילדים. אם הייתי יודעת שלכזה מסלול מסוכן ייקחו אותנו, בחיים לא הייתי עושה את זה".
"לא היה לי מושג מה המסלול ואני חושבת שגם חברותי למסע לא ידעו", אומרת גם רשף. "אם הייתי יודעת מראש על הדרך המסוכנת הזו, לא הייתי יוצאת אליה".
למרות העמימות שאופפת את המסעות, הם מסעות מאוד מיוחצנים, ורבים מהם מלווים בסיקור תקשורתי מטעם החברה או בהזמנתה. כמו כן, התקנון של מסעות "מלכת המדבר" כולל סעיף לא שגרתי המחייב כל נוסעת כתנאי להשתתפותה במסע לחתום על אישור "שאין לה התנגדות להצטלם לכל כתבה או סרט שיסקר את המסע או את תהליך המיונים" ושייעשה שימוש פרסומי בתמונות מהמסע שבהן היא מופיעה.
ובכל זאת, למרות הפרסום הנרחב שלו זוכים המסעות, התאונות, אלה שלא הסתיימו במוות, כמעט לא מסוקרות בתקשורת. האם זה מקרי?
לאחר התאונה האחרונה, שהסתיימה במותה של אייש ז"ל, החליטה אלדר אוברמן, אחת ממשתתפות המסע לקירגיזסטן בשנת 2014, להעלות לפייסבוק תיעוד של ג'יפ שהתהפך במהלך המסע והביא לפציעת אחת הנוסעות ואשפוזה. לצד התמונה כתבה "זה קרה במסע שלי - המקרה הזה לא פורסם, נהפוך הוא, הושתק".
"בזמן אמת אני זוכרת שאסרו עלינו לצלם את האירוע", היא משחזרת. "אבל צלמת נשארת צלמת. אז גנבתי מספר תמונות, אבל כיבדתי ולכן לא פרסמתי. אחרי המסע הוצפנו בוואטסאפים מטעם צוות 'מלכת המדבר', בהם ביקשו שנפרסם פוסטים חיוביים על המסע שלנו. היה לחץ חברתי ופסיכולוגי עצום שנהלל את ה'מלכה'".
טענות דומות השמיעו בני משפחתה של מייזל ז"ל במסגרת התביעה שהגישו נגד החברה הגיאוגרפית. לדבריהם החברה ביצעה "מסע הסתרה" וביקשה מהמשתתפות האחרות "לכבס כביסה מלוכלכת בבית". כמו כן, טענו כי אנשי צוותה "חזרו על המנטרה ששוננה היטב על ידי חלק מהמשתתפות ולפיה: 'מה שהיה בהודו נשאר בהודו'". עוד נטען כי בהמשך נוהל באתר האינטרנט של החברה "מסע הפחדה והכפשה של מתמודדות ש'העזו' לבקר את דרך התנהלותה". גם על התאונה שבה נהרגה אייש בחודש שעבר, כמעט לא ידוע דבר, וקולן של שותפותיה למסע כמעט לא נשמע. על שימוש במנטרות דומות, כמו "מה שקורה בסין, נשאר בסין" סיפרה מרואיינת נוספת, שהשתתפה במסע לסין.
"את לא מבינה כמה הם יודעים לעשות את זה", אומרת א', אחת ממשתתפות אותו מסע. "אני לא מבינה את הבנות, הן עוברות איזשהו תהליך לא ברור, לפעמים אני אומרת מה זה, כאילו עשו להן היפנוזה. זה פשוט לא להאמין. הם עושים עבודה פסיכולוגית מאוד טובה, נכנסים לכל, הם לא נותנים לנו חס וחלילה להיות לבד. הם אלו שיוזמים קשרים אישיים עם בנות".
ואכן, רבות ממשתתפות המסעות שבהם התרחשו תאונות סירבו לפניית "המוסף" להתראיין ולחשוף פרטים על התנהלות המסעות. לא מעט מאלו שהתראיינו הביעו חשש להיחשף בזהותן המלאה.
ייתכן שאחד המפתחות המרכזיים להבנת הדינמיקה הזו טמון בעובדה ש"מלכת המדבר" הוא הרבה מעבר לרק טיול. משתתפותיו הופכות לחלק מקהילה של "מלכות", כך פונים אליהן שם וכך הן גם מזדהות פעמים רבות זו בפני זו וברשתות החברתיות. לא מעט מהנשים שמגיעות למסעות הללו, אומרים אלדר אוברמן וסלוני, חוו משבר קשה או כאב בחייהן - מפירוק התא המשפחתי ועד התמודדות עם אובדן או מחלה קשה, ומבקשות תמיכה, העצמה ומסגרת קבוצתית מחבקת.
בתום המסע נכנסות הנשים באופן אוטומטי למועדון "מלכת המדבר", ורבות ממשיכות להשתתף בפעילויות החברה, הכוללות בין היתר התנדבות בהדרכה במהלך ימי המיונים ובמשימות נוספות כאשר הן נקראות לדגל. מלכות מצטיינות אף זוכות ביציאה למסע נוסף על חשבון החברה. לכן לא מפליא שהן שומרות על הקהילה שלהן מכל משמר ופעמים רבות הן לא יהססו לצאת כנגד מי שתחשוף אירוע בעייתי ואף להדיחה מ"המשפחה".
כך למשל, משתתפות במסע שבו נהרגה אייש ז"ל, שסיפרו בכלי התקשורת פרטים על נסיבות מותה, ננזפו על ידי משתתפות אחרות במסע. "הן הטיחו כלפיהן: 'איך העזתן לעשות לינץ' לסיגל (מנהלת "מלכת המדבר" - ר"ח)?' ואמרו שזה חוסר רגישות. ממש עשו להן לינץ'", מספרת א'.
תגובות קשות ספגה גם אלדר אוברמן בעקבות פרסום תמונת הג'יפ החבוט וחשיפת התאונה בפייסבוק. היא הודחה מיידית מקבוצת משתתפות המסע. הנימוק: "הרצחת וגם ירשת", כלשון הכותבת. "התאונה אינה עניינו של איש", הטיחה אחת ממשתתפות אותו מסע באלדר אוברמן. "הפייס הוא לא המקום ובטח לא בזמן כזה" ו"לא יורות ביורטה!" הוסיפו אחרות.
"זו התנהגות כמו של כת", אומרת אלדר אוברמן, "זה בלתי נתפס, אין לי מושג איך הייתי חכמה לא להישאב פנימה. החלטתי שהגיע הזמן שאשחרר את עצמי. אני חושבת על השטיפה המוחית שעברנו שם".
במילים דומות משתמשת גם א', שהשתתפה במסע שבו נהרגה הדס אייש. "אני אגיד משהו חמור: זו התנהגות כמו של כת", היא אומרת. "הם שומרים עלייך כל הזמן, הם מקרבים אותך אליהם. זו הסיבה שבנות נופלות. לא מספיק שאישה חזרה בארון? אמרתי לבנות בקבוצה: 'אתן לא יודעות מה זה קשר שתיקה כלפי הילדים של הדס. זה דבר אכזרי, זה שהילדים מרגישים שיש קשר שתיקה זה הדבר הכי אכזרי וחמור שאנחנו יכולות לעשות להם'. אבל אין עם מי לדבר, הן כאילו עברו היפנוזה".
***
תגובת החברה הגיאוגרפית, מארגנת מסעות מלכת המדבר:
המוסף העביר לידי החברה הגיאוגרפית, מארגנת מסעות "מלכת המדבר", שאלות מפורטות, הכוללות עדויות רבות. לגבי אירועים שאירעו לפני 2006, ביקשו בחברה שנפנה למנהלים הקודמים של "מלכת המדבר". לגבי שאר האירועים והטענות נמסרו הדברים הבאים: "'מלכת המדבר' מביעה צער עמוק על מותה של הדס אייש ונמצאת בקשר עם המשפחה ועם משתתפות המסע. האירוע התרחש בשיא עונת התיירות באזור זה ובאתר פופולרי בקרב מטיילים מכל העולם המבצעים את אותה הפעילות ולמיטב ידיעתה של החברה ללא אירועים חריגים. הקבוצה קיבלה תדריך והצוות הגואטמלי המקומי אישר את הכניסה למים.
"'מלכת המדבר' הוא מסע אתגרי לנשים, ומאז היווסדו בשנת 99' ועד שנת 2006 היה מסע אקסטרים פורץ דרך לנשים בלבד שאליו יצאו נשים בודדות בכל שנה ליעדים נידחים בתנאים מורכבים. עם השנים, ומאז 2006, לאחר צבירת ניסיון והבנה עמוקה של קהל הנשים המטיילות עודכנו המסעות למאפיינים של אלו העוברות מיונים כך שהמוצר הותאם יותר לנשים המבקשות חוויה משמעותית ומסע אתגרי אך כאמור אינו טיול מאורגן נינוח.
"מאז ועד היום יצאו עם 'מלכת המדבר' למעלה מ–7,000 נשים ליעדים רבים ברחבי העולם. הג'יפ הפך לאמצעי, ומסלולי הנהיגה נגישים ופשוטים. סטטיסטית, ביחס למספר המטיילות שיצאו, מספר התאונות הוא מהנמוכים בענף התיירות.
"נוסיף כי בניגוד לנטען, רוב משתתפות המסע הביעו ומביעות שביעות רצון גדולה מהחוויה ומהדגש על שמירת הבטיחות ולאחר שובן הן אף ממליצות לחברותיהן לצאת למסעות הבאים. עם זאת ובצד האמור לעיל, סביר שקיימים מקרים בודדים של אי שביעות רצון.
"יובהר ויודגש, כי טרם היציאה כל משתתפות המסע קוראות את תקנון החברה ומאשרות כי הן מבינות את האתגרים במסע, יודעות לנהוג וכי עברו התאמת ציפיות והבנה של מהות המסע והדרכה של התנסות בנהיגת שטח. 'מלכת המדבר' נקטה את כל אמצעי הזהירות ו/או הבטיחות הנדרשים, ולמסעות אף מתלווה רופאה צמודה עם כל הציוד הרפואי הנחוץ ולמשתתפות המסע מומלץ להישמע להנחיותיה.
"'מלכת המדבר' מעורבת באין ספור פרויקטים חברתיים של תרומה לקהילה בארץ ובחו"ל, וזאת באמצעות מועדון פעיל המבוסס כולו על פעילות התנדבותית של מלכות החוזרות ממסעות.
"למרות כל האמור לעיל, אין ספק כי אלו ימים קשים, ואין לנו די מילים להביע את כאבנו וצערנו לנוכח מקרה זה".