מחפשת את בעלה שטבע בכינרת: "מרגישה כמו אזרחית סוג ג'"

מותם של הצעירים בחופי הכנרת ממשיך לעורר גלים. לאחר שאותרו שלוש הגופות, והובאו לקבורה, צף שוב הכאב של נטלי דהן, אשר איבדה את בעלה בכנרת לפני 14 שנה, וגופתו עדיין לא נמצאה. בריאיון מצמרר לברנו טגניה וגלעד שלמור, היא סיפרה על התחושות ועל התשובות שקיבלה באותו הזמן מהמשטרה ומצה"ל, אשר לא חיפשו, לטענתה, מספיק את בעלה.

"אני יושבת בבית ואני שומעת שנערים נעדרים בכנרת, הגוף שלי ישר מצטמרר והכל צף מחדש, אני אומרת כמו אישה שמחכה להשתלת כליה ולב 'אולי הפעם ימצאו את מאיר שלי'. נטלי מספרת לנו על אותו היום בוא בעלה לא שב הביתה: "בעלי יצא עם עוד חבר לפני 14 שנה לדוג ומאז נעלמו עקבותיו, את החבר מצאו אחרי שנתיים. אני זוכרת את היום ההוא שהכנתי לו אוכל לעבודה בלילה של תענית אסתר והילדים חיכו לאבא שייקח אותם להצטלם אבל אבא לא חזר".

עוד היא מספרת כי: "לצערי הרב כשפניתי לבקש עזרה אמרו לי שאני יכולה לפנות רק למשטרה והם שאמרו לי שאין להם את הציוד הדרוש, נאמר לי שהסונאר והרובוט הם לחיפוש חיילים ועובדי צה"ל. את הטייס שנעדר לפני 45 שנה, כל שנה יוצאים לחפש, בין אפריל ליוני ואנחנו מקווים כל שנה שאולי ימצאו גם את מאיר. מרגע שהבנתי שיש את הציוד והוא ניתן לכל מדינת ישראל, אני מרגישה פגועה ואזרחית סוג ג'. את החיפושים על מאיר הפסיקו לאחר כמה ימים ולא היה שימוש ברובוט, כנראה שלא לכל אחד יש את הזכות להיקבר במדינת ישראל. אם כל שנה אפשר לחפש חייל במשך 40 שנה אפשר גם לחפש את מאיר, אני מבקשת לסגור מעגל ולהביא את בעלי לקבורה".

גלעד שלמור הוסיף על תופעת הנערים השיכורים בכנרת וקרא להורים לקראת החגים הבאים: "ללמוד מניסיונם של המשפחות של אלו שטבעו ואינם. יש בני נוער ששותים כמו מבוגרים אך מתנהגים כמו ילדים. ראינו בפסח את התמונות של הצעירים השתויים והדלוקים, את קטטות והאלימות, הכל קרה שם. ייתכן שגם אם היו מאבטחים, שוטרים ופקחים לא היו שומעים את אותם נערים שטבעו בכנרת".