חקלאות במדינת ישראל היא עסק קשוח וחקלאות באדמות המדבר - קשוחה כפליים. כדי להתמודד עם האתגרים שמביא עמו העיסוק בענף באזור זה, נדרשים העוסקים במלאכה לפתח עמידות פיזית ונפשית ולהצטייד באהבת האדמה. לנוכח הקשיים הרבים שעמם הם מתמודדים, יזמו בעלי חוות הבודדים ושאר חקלאי אזור מצפה רמון, יחד עם ארגונים שונים, פתרונות יצירתיים שיסייעו להמשך קיומם באזור הצחיח. חלק מהם תלויים גם בציבור המטיילים. 
ערן רז ומשפחתו הגיעו חדורי רוח ציונית לפני עשר שנים והקימו את “חוות ננה”, הממוקמת באפיק נחל צין, צפונית־מערבית למצפה רמון, סמוך לגבול מצרים. “הגענו בשל אהבת המדבר והרצון לצאת מהבועה ומהמרכז, וחיפשנו לנטוע כרמים”, מספר רז, “מבחינת תנאי השטח ומזג האוויר האזור הזה אידיאלי לגידול כרמים, בדיוק כפי שעשו פה בתקופה הביזנטית”. 
 
הוא סלל כביש, בנה את המקום ופיתח אותו, צלח את הביורוקרטיה הסבוכה וקיבל שטח חקלאי לגידול כרמי יין. אלא שמהר מאוד מצא את עצמו ישן בכרם בגלל שלל איומים. “האזור הזה יושב על ציר הברחות ראשי המגיע ממצרים", הוא אומר. "מצאתי את עצמי מתמודד עם גניבות, חדירות למשק, ונדליזם וחבלות, ונאלצתי לבלות פה את הלילות בדיוק כפי שסבתא שלי שמרה על המשק בכפר ביל”ו בשנות ה־30”. 
 

שומר בשכר מלא לא השתלם לרז, והוא מצא עצמו חסר אונים. הישועה הגיעה ממקור בלתי צפוי. “אנשי ארגון ‘השומר החדש’ הגיעו אלי כי שמעו מהחקלאים סביב שאני ישן בכרם, ואמרו לי: שים רשת צל, אנחנו נדאג למתנדבים”, הוא מספר, “בהתחלה זה נראה לי תמוה, אבל בפועל זה מה שמציל אותי. הם תרמו מבנה נייד שמיועד לשומר וממוקם צמוד לחלקה וזה מאויש כל הזמן במתנדבים. לצערי לאף אחד לא אכפת – לא למשטרה, לא לצבא ולא למשמר הגבול. אתה נמצא לבד במערכה. לא מעניין אותם שבדואים גונבים ומאיימים על ביטחוננו, ושאם לא הייתה פה חקלאות, רצועת הנחל הייתה מתמלאת בבנייה בלתי חוקית”. 
 
גם הסופר והעיתונאי צור שיזף, שהגיע לדרום מיפו ונטש חיים במרכז לטובת חקלאות במדבר, מתקשה לשמור על כרמי הענבים שלו ומבלה בהם לילות כימים: “יש חדירה של בעלי חיים, גניבות ציוד ונזקים של עשרות אלפי שקלים אנחנו מוצאים עצמנו חיים רוב הזמן בכרם. ברגע שיש נוכחות של ארגון בשטח, זה עוזר”. 

 
רק עם קרוון וגנרטור 
בעיה נוספת שאיתה מתמודדים רז, שיזף וגם פיני אלמקייס, המגדל זיתים סמוך אליהם, היא המחסור בידיים עובדות. רז בוצר בשנה כ־1,000 טונות ענבים, וזה דורש הרבה מאוד עובדים. אלמקייס נטע 40 דונמים של עצי זית רק לפני שנה, ואינו יכול להרשות לעצמו לקחת עובדים בשל העלויות הגבוהות וההשקעה הגדולה. “אני מתקשה לעבוד לבד, ועיקר הקושי הוא ניכוש עשבייה. אני זקוק כל הזמן לידיים עובדות, ואין לי יכולת לממן אותן”, אומר אלמקייס. לחווה שלו ושל חבריו מגיעות משלחות של בני נוער בתדירות גבוהה. אלו מגיעים במסגרת “שבוע עבודה התנדבותי” ומסייעים לו בכל הדרוש. החל מעזרה חקלאית במטעי הזיתים במהלך היום, הכוללת עידור, דילול, גיזום וקטיף, וכלה בכבישת שבילים, השבחת מרעה ועוד. "מגיע נוער מצוין", ממשיך אלמקייס, "לפעמים גם קבוצות של חיילים, וזו עזרה ממשית. הם מתקשרים או שאני פונה אליהם, והם באים בכמויות משמעותיות ומביאים איתם כוח רצון וערבות הדדית ואפילו כלי עבודה. חלקה שהיה לוקח לי כל היום לעבד אותה, לוקח לי כמה שעות בודדות איתם. אני חקלאי מתחיל, שנה בלבד, ולא בטוח שהייתי מחזיק מעמד בלי עזרה”. 
 
יוסי קרקש הגיע לחווה שלו, כרמי הר הנגב, ב־2004, עם אשתו ושלושת ילדיהם ואיתם קרוון, עוקב מים וגנרטור. מסביבם היה רק מדבר צחיח. קרקש היה איש קבע במשך שנים, והשקיע את כל הונו בפיתוח המקום. האזור שנבחר היה במסגרת פרויקט של יישוב הנגב שיזם אריק שרון ז”ל, ומשפחת קרקש התיישבה במקום שבו הייתה ממוקמת לפני אלפי שנים חווה נבטית. “החלטנו שאם לפני 1,500 שנה הצליחו לעשות פה חקלאות, אז גם אנחנו נצליח“, הוא מספר. 
 
המטרה הייתה לעסוק בחקלאות תיירותית, אבל להביא תיירים למדבר הלוהט זו משימה לא פשוטה. “לצערי, האזור סובל מבעיית מיתוג קשה ולא מספיק מבקרים פה", הוא אומר. "תיירות מדבר היא כמו תיירות סקי. עיקר העבודה היא בחורף, מאוקטובר ועד מאי בערך. קיוויתי שהממד ההיסטורי העתיק יעזור, אבל לצערי זה לא מספיק”. 
 
החווה חולשת על שטח של 65 דונמים, ומגדלים בה זיתים וענבים. גם קרקש מתמודד עם מחסור חמור בידיים עובדות, אבל אצלו חלק מזה נובע ממה שהוא מכנה “המכשול הגדול ביותר” - הביורוקרטיה המסורבלת וחוסר ההכרה של המדינה בו כמשק חקלאי. “החווה עדיין לא מאושרת וזה מונע ממני לקבל מענקים מהמדינה, הקצאה לתאילנדים וסיוע ביוזמות תיירותיות וצימרים”, הוא  מספר, “הדבר מוביל לכך שאין לי עזרה, ואני לא זכאי לסיוע מהמדינה. מכרתי כבר שתי דירות שהיו בבעלותי, והחלום הציוני הפך לסיוט”. 
 
גם במקרה זה התגייס ארגון השומר החדש לעזרה. “השומר החדש הוא האוויר”, אומר קרקש, "אין לי כסף להעסיק עובדים, המדינה מקשה על הכל, והרווח מחקלאות זעום. העזרה שאני מקבל בצורת מחזורים שלמים שבאים בסבבים בעונות השונות, היא אוויר. מגיעים בני נוער, קבוצות מבתי ספר, ואפילו מתנדבים מחו”ל, וזה נותן מרווח נשימה שבלעדיו הייתי קורס ומייבש הכל”. 

 
מעמיסים ארגזים 
קרקש מוצא את עצמו מבלה את לילותיו בשמירה על החווה, בעיקר מפני טורפי הלילה המדבריים ופחות מפני האדם. “זה לא פשוט להתנהל פה בלילה", הוא אומר. "אתה יכול לקום בבוקר ולמצוא רק פגרים ושאריות. יש כאן זאבים שטורפים סוסי פוני, חמורי בר שפולשים לכרם ומחסלים את הענבים, זאבים ותנים שצריך להישמר מפניהם כל הזמן”.  
 
במקרה זה נחלצה לעזרתו החברה להגנת הטבע, והעמידה לרשותו פתרון יצירתי ומעשי בצורת פקחים המסייעים לשמירה, סיורי לילה, דילול יזום של תנים, גירוש צבועים מהאזור ושאר פתרונות שבלעדיהם היה מבלה לילותיו במאבק נצחי מול יצירי הטבע. 
 
במטרה לגבש מאמץ מסיבי מרוכז ולסייע לאותם חקלאים בהתמודדויות הלא פשוטות, גיבשו בארגון השומר החדש פיילוט של יוזמה תיירותית, חווייתית וערכית, המזמינה את הציבור להגיע לבקר בחוות חקלאיות ולקחת חלק פעיל, יחד עם כל המשפחה בפסטיבל בציר חינמי, שכל כולו תרומה לחקלאי הדרום. זוהי פעילות שטח חקלאית וקיצית שמתחילה בשעות הבוקר המוקדמות ומזמינה הורים וילדים לבצור ענבים, לנכש עשבים, ולעסוק בכל המשימות החקלאיות בחוות כחלק מחינוך לערכים, הדדיות ומורשת. 
 
“מדובר בשלושה ימים של חוויה והיכרות עם עולם שלא יוצא תמיד להכיר” מספר רז. "אנחנו מספקים לינה במחנה זמני עם כל מה שצריך כדי לקיים קמפינג במקום, ובשעה ארבע בבוקר האורחים יקומו, יקבלו פנסי ראש ומזמרות ויסעו לבצור ענבים בכרם. בשעה שמונה כבר מעמיסים ארגזים ושולחים את הסחורה ליקבים ברמת הגולן, כך שהחום אינו פרמטר כמעט”. 
 
הפסטיבל יימשך כשישה ימים בשני מחזורים: מיום שלישי 22 באוגוסט עד יום חמישי 24 באוגוסט ומיום ראשון 27 באוגוסט עד יום שלישי 29 באוגוסט. הכניסה היא ללא תשלום כמובן, ולרשות המשפחות יעמדו מתחמי קמפינג מוסדרים, כלים לבישול בשטח ופעילויות יזומות במקום. 
 
“אנחנו רואים בפסטיבל הזדמנות להוציא את הילדים מהמסכים ומהסמארטפונים, להוציא את המשפחה אל מרחבי הטבע והחקלאות כדי לחוות משהו מסוג שונה”, מסביר שלמה למפרט, מנהל תוכנית “מתחברים לאדמה” בארגון. “זו הזדמנות להתמקד בערכים של חיבור לארץ, לאדמה ואחד לשני, ואין כמו לינת קמפינג ועבודת בציר לפנות בוקר בשביל להתחבר יחד כמשפחה ולערכים החשובים שלנו כאן בארץ”.
 
המארגנים מכוונים לסדר גודל של 70 עד 100 איש, ומציעים לצד המחווה האנושית גם מסע חווייתי עבור הילדים, סיורים, אטרקציות ופעילות לאורך היום והלילה. בחווה של משפחת קרקש יוכלו ליהנות מסיורי חקלאות נבטית עתיקה, מטיולי אופניים, מסנפלינג, מג’יפים, מספארי לילה ומסיורי נדידת ציפורים.

“יש פה טבע שלא קיים בשום מקום אחר”, אומר קרקש, “אזור מצפה רמון נבנה כבירת התיירות המדברית, ואנחנו מקווים למתג אותו מחדש בתודעה הישראלית כדי שיהיה יותר ממה שהיה פעם - תחנת עצירה בדרך לאילת. המטרה היא לפתוח צוהר, לבוא להתנדב ולהכיר מחדש את המדבר. מדבר בטוח, עם תפיסה מערבית לצד ערכים, חשיפה אולטימטיבית לשקט, ולזמן המדבר. לא סתם שגורה האמרה ‘הרוצה להחכים, ידרים'”.