בימי הריאליטי ותחרויות הזמר הטלוויזיוניות, לא מעט זמרים וזמרות צעירים מקבלים פלטפורמה וחשיפה מטאורית לקהל הרחב: חלקם ממנפים זאת לקריירה מוצלחת, וחלקם נופלים כשעולים. בשנה האחרונה הפכה ספיר סבן, זוכת "דה ווייס", לאחד השמות החמים בתעשייה, בעיקר בזכות להיט מיוחד שהקליטה למצעד הגאווה: "אני לא אשמה".
סבן משחררת היום (שלישי) בלדת פופ ים-תיכונית ראשונה מאלבום בכורה שבדרך, "לא חוזרת", שיר שאת מילותיו כתב אלעד טרבלסי והלחין אסף צרויה שגם עיבד והפיק מוסיקלית.
בשיר החדש סבן נשמעת במיטבה: עולה ויורדת בטונים בצורה מדויקת להפליא, מגישה כנות בשק ענוג של סנטימנטים, ומבצעת שיר שכולל גם קצת שנינות טקסטואלית ("אלבש את שמלת הבושות, יפה עליי"). מעל הכל, הסינגל כולל לחן קליט ועדכני שאינו דומה לשירים שונים מז'אנר הביניים (פופ ומזרחית), שסבן מנסה לתקוע בו את יתד שירתה.
החוכמה של ספיר לבחור שיר לא נורמטיבי ולהגיש אותו בנימת כאב מלנכולי שובר לב, מבלי ליפול לבנאליות משוועת או פרובוקציה, כפי שעושים שאר פליטי תוכניות הריאליטי למיניהן ביריות הפתיחה שלהם, ראויה להערכה ומצדיקה את סימונה כאחת ההבטחות של הז'אנר, מה שמעלה בי את התהייה: האם עדן בן זקן צריכה להתחיל לחשוש?