מאיר ליוש, איש הציונות הדתית, קצין קרבי (במיל') ומקדם מיזם להנגשת השפה הערבית בישראל, לא היסס לרגע כששמע מחברו על כפר הילדים הדרוזי בחורפיש שזקוק לסיוע כדי להרחיב את שורותיו, ומיד נרתם להרים עבורם קמפיין גיוס כספים בשם “האחים שלנו – כפר הילדים הדרוזי היחיד בישראל” ברשתות החברתיות.
“זו ההזדמנות שלנו להראות סולידריות אמתית עם העדה הדרוזית שמפגינה מחויבות עמוקה לישראל”, הוא מסביר כעת את פעולתו. כפר הילדים הדרוזי בחורפיש הוא היחיד מסוגו הקיים בישראל, וכנראה גם בעולם כולו. ליוש מספר כי המקום גידל דורות של ילדים שהשתלבו בחברה וכי הוא זקוק עכשיו לתמיכה כספית כדי לצמוח. "כיום יש במקום 80 ילדים, ואנחנו מבינים כי לפחות עוד 80 ילדים מקרב העדה זקוקים למקום", הוא מספר. "הקמפיין שלנו מיועד לסייע להרחיב את המקום ולאפשר לקלוט עוד ועוד ילדים".
80 הילדים הדרוזים ששוהים כיום בשבעה משפחתונים במסגרת הלימודית בחורפיש הם בני 5־16. רוב הילדים השוהים במקום הם כאלה שהוצאו מביתם הלא מתפקד על ידי שירותי הרווחה, וחלק קטן הם יתומים שאין להם משפחה לחזור אליה.
"הגעתי לסיפור דרך חבר בשם דניאל סלאמה שסיפר לי על המקום ועל הקשיים לפני חצי שנה", מספר ליוש. "כילד יהודי דתי חונכתי לסולידריות עם העדה הדרוזית, וכחלק מהקמפיין אנחנו קוראים לקהל הישראלי להפגין סולידריות דומה לא רק בעתות חירום כמו אחרי רצח השוטרים הדרוזים בהר הבית, אלא גם בזמנים רגילים".
כמה אתם מקווים לגייס וכמה כבר גייסתם?
"המטרה היא חצי מיליון שקלים, ועד כה לצערי גייסנו רק כ־50 אלף שקלים. אחת הבעיות היא כמובן שאנחנו לא יכולים להראות את הילדים הקטינים בקמפיין, כשכל נושא התרומות למטרות כאלו מתחבר יותר לקמפיינים שבהם אפשר להראות פנים ואנשים. יש לנו עוד פחות מחודש, ואנחנו מקווים שהציבור יתעורר ויתרום אף שאנחנו לא מראים פנים ולא מספרים סיפורים של סבל. הכפר הזה הוא סיפור הצלחה".
הכפר הוא ביתם של הילדים. לאורך השנים גדלו בו חיילים, אקדמאים ואמהות שהגיעו אליו כתינוקות, ועכשיו הן מקימות משפחות משל עצמן. בכפר ניתן מענה ברמה הגבוהה ביותר לצורכיהם של הילדים לאורך השנים - מחינוך, דרך מחיה ומגורים, ועד העשרה, חברה וליווי, גם לאחר שעזבו את הכפר. אופיו
חוקי הדת הדרוזית, שמאפשרים לאמץ ילד בתנאים מגבילים, הובילו להקמת כפר הילדים הדרוזי הייחודי בחורפיש, שמעניק כבר שנים רבות לעשרות צעירים - חלקם יתומים - קורת גג, תחושת בית וחיבור למסורת ד קמפיין מימון המונים שנפתח לטובת הכפר אמור לאפשר לעוד עשרות לקבל
מיטה חמה ד "המקום הזה הוא סיפור הצלחה", אומר יוזם הפרויקט
המסורתי של הכפר בא לידי ביטוי בחיי היומיום, תוך שמירה קפדנית על הווי, מנהגים, מסורת ואורח חיים דרוזי. כל הזוגות העובדים במשפחתון הנם זוגות צעירים בני העדה אשר הוכשרו במיוחד למשימה זו.
הכפר רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מן הקהילה, והקשר עמה הינו נדבך חשוב בכל התפיסה החינוכית והמשפחתית. כל ילדי הכפר משתלבים במוסדות החינוך הפורמלי של הקהילה. השותפים לרעיון ולהקמה הם המפעל להכשרת ילדי ישראל, משרד החינוך, המועצה המקומית חורפיש וראשי המועצות הדרוזיות במדינת ישראל ועמותת ידידי כפר הילדים למגזר הדרוזי – חורפיש.
יסמין קאדי, תושבת חורפיש, היא יועצת חינוכית בהתמחות ומתנדבת בכפר מאז שסיימה תיכון. לדבריה, הכפר הוקם בשנת 1998 כמענה יחיד לילדים דרוזים. מועצת חורפיש תרמה את הקרקע לבניית המודל הייחודי: כל משפחתון הוא בעצם משפחה לכ־11 ילדים בכל הגילים שחיים כמשפחה, כולל ארוחות בוקר וערב ועזרה בשיעורים.
הקמפיין הנוכחי, אומרת קאדי, "מיועד לסייע להרחיב את השירותים ולקלוט עוד ילדים שמחכים להשתלב בכפר, לבנות בניינים חדשים ולקלוט עוד משפחות לניהול המשפחתונים, כדי שלכל ילד שמאיזושהי סיבה אין לו מקום לגדול בו - יהיה מקום.
"כילדה, תמיד הסתקרנתי לגבי הכפר", מוסיפה קאדי. "היו לי תמיד חברים משם, והם כולם סיפורי הצלחה. אחד מהם מתחתן עוד מעט. המקום הזה מביא ילדים להישגים שלא חשבתי שאפשריים", היא מספרת. "אחד הסיפורים שריגש אותי במיוחד הוא שלושה ילדים שהגיעו יחד לכפר בנסיבות קשות, והיום אני מסתכלת עליהם ורואה את ההישגים, בגרות מלאה, זה לא להאמין".
סיפורם של הילדים מבקשי האימוץ הדרוזים הוא מלכוד דתי חוקי של מדינת ישראל ושל העדה הדרוזית. על פי כללי הדת הדרוזית, מותר לאמץ ילדים אך ורק מקרב המעגל הפנימי של המשפחה או על ידי זוג ללא ילדים במגבלות גיל מסוימות. מנגד, על פי חוקי האימוץ בישראל, המאמץ והמאומץ חייבים להיות בני אותה דת. כלומר, מאמצים יהודים, נוצרים או מוסלמים אינם יכולים לאמץ ילדים דרוזים.
הנושא הדתי סביב האימוץ מפתיע גם את א', בת לעדה הדרוזית העוסקת במקצוע טיפולי ומתגוררת בדרום הארץ. "אני לא מתגוררת כבר שנים, בגלל העבודה שלי, ביישוב דרוזי, ולא ידעתי שהדת שלנו מגבילה אימוץ ילדים", היא אומרת. "זה בהחלט עצוב לשמוע אם זה כך. בכל דת יש חוקים שלא מובנים לי, אבל ספציפית כאן זה נוגע לי בנקודה רגישה במיוחד כי אני מבינה את המשמעות עבור אותם ילדים".
את מכירה מאומצים בקרב העדה?
"לא. מעולם לא הכרתי. אני מניחה גם שאנחנו קבוצה יחסית מאוד קטנה בישראל. לא מדובר במאות ילדים ואפילו לא בעשרות, ואולי בגלל זה לא נתקלתי בזה. אני בטוחה שבמקרים של קרובי משפחה, אנשים בוודאי לוקחים אותם הביתה, העדה שלנו היא מאוד משפחתית, מאוד סגורה".
את כפר הילדים בחורפיש את מכירה?
"בוודאי, ואני מאוד תומכת ברעיון שילדים יגדלו במקום עם זיקה עדתית ברורה ממש בתוך הכפר שלהם ולא מחוצה לו. זה רעיון מצוין. ילד צריך את השייכות שלו, לדעת מאיפה הוא בא. כמו שלא הייתי רוצה שילד דתי יגדל בסביבה חילונית או הפוך. ילדים צריכים להיות מחוברים למקום. הקמפיין מבורך אם יסייע לכפר להרחיב עוד יותר את היכולת שלו לקלוט ילדים שזקוקים למקום. כמה שנשקיע יותר בילדים - רק נרוויח".
עד גיל הבגרות
העדה הדרוזית בישראל היא קטנה ומונה כ־130 אלף איש בלבד. למרות זאת, יש לה ייצוג נכבד בצבא ובמוסדות השלטון. בכנסת ה־18כיהנו שישה חברי כנסת דרוזים, שיעור של פי 2.5 מחלקם היחסי בישראל. כיום אף מכהן שר תקשורת דרוזי, השר איוב קרא. גם שיעור הדרוזים המשרתים כקצינים וכנגדים בצה"ל גבוה בצורה משמעותית מחלקם היחסי באוכלוסייה, למרות העובדה כי לדרוזים דתיים (שבאו בסוד הדת) יש פטור משירות בצבא. בשל האמונה כי העולם הזה הוא רק פרוזדור לעולם הבא, אין לדרוזים שאיפות לעצמאות, והם מאמינים בנאמנות למדינה שבה הם חיים.
על האיסור הדתי לאמץ במגזר הדרוזי מסביר השייח' קאסם באדר, דובר העדה הדרוזית בישראל: "לנו הדרוזים יש מעגל פנימי של שבע דרגות קרבה, שבהן מותר להתגורר יחד עם גברים מהמשפחה מסיבות של דת: אם, בת, אמא, אחות, אישה, אחיינית ובת דודה. אם אחד הקרובים בדרגה הזו זקוק לאימוץ, הוא יאומץ על ידי המשפחה עד סוף ימיו. האופציה השנייה היא של משפחות ללא ילדים, שלהן מותר לאמץ בן או בת ולגדל אותו עד גיל 15. מבחינת הדת שלנו, גיל 15 הוא גיל הבגרות, ובגיל 15 ויום לא ניתן יהיה למאומץ או למאומצת לשהות באותו בית עם הורה בן המין השני, והוא יועבר
למסגרת אחרת. חשוב לי להדגיש שרוב הילדים בכפר אינם יתומים. הכפר הוקם כדי שהילדים יזכו לחינוך בתוך העדה הדרוזית לפי המנהגים של העדה. הילדים משולבים בבתי הספר בחורפיש, ואני אישית מכיר זוגות שהתחתנו כשאחד מבני הזוג הוא בוגר הכפר".
ממשרד הרווחה לא התקבלה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.