לנג הוא קולנוען קומפקטי: במאי־מפיק־תסריטאי, שממלא בסרטיו העלילתיים והתיעודיים שלל תפקידים טכניים (בנו, אורי לנג, אחראי לפסקול) ובדרך כלל גם ממלא ברגישות את תפקיד הצלם. רק לא בסרט הנוכחי. "לא שתפסתי פינוק או משהו כזה", הוא מבהיר. "אלא שהפעם הייתה הפקה קשה במדבר, עם תנאי שטח מסובכים וסופות חול. לא רציתי להפריע לאינטימיות שלי עם השחקנים, כשאני עסוק בעניינים טכניים".
לנג מרגיש כאילו זכה בפיס עם בחירת שני כוכבי סרטו. הניג, שחקן הבימה הוותיק, שנושא על כתפיו את ארבעת סרטיו, הוא חברו הקרוב ביותר, ואילו מיקי קם, שמאז "סרט וארוחת בוקר" (1976) שביים פרדי שטיינהרדט, לא הופיעה בתפקיד נשי ראשי בסרט, מחזירה עטרה ליושנה.
"מיקי היא שחקנית נהדרת, שבלי פוזות נכנסה לדמות של אלה אדלר", מתפעל לנג."אין הרבה שחקניות שמסוגלות במשפט אחד לצחוק ולבכות ושזה יצא אמין. מדובר בסצינה שעד עכשיו עושה לי צמרמורת. האמינות של השחקנית הזאת היא בלתי רגילה. הודות לה, האחים אדרי לקחו את הסרט שלי להפצה, מה שהוא נס בפני עצמו".
"אחרי שפגשתי כל מיני שחקניות שלא התלהבתי מהן, גם לא נדלקתי בהתחלה על ליאור. אחרי כל דבריה אמרתי לה - 'את אומרת מילים, ועם זה אני לא יכול לעבוד בסרט'. אז ראיתי אותה מתחילה לבכות, פותחה כפתור בחולצה וחושפת התחלת צלקת מניתוח לב פתוח, שרואים אותה בסרט. אני תמיד גונב מהפרטים האישיים של השחקנים שלי, מה שגורם להם ערבוב בין האמיתי לבין הדמיוני, מעבר לדקלום סתמי של טקסט. אני בוחר את השחקנים בלי אודישנים, והם משחקים בלי חזרות. נראה לי שאני הבמאי היחיד בארץ שעובד בשיטת 'דוגמה 95' של הבמאי הדני לארס פון טרייר, הדורשת מההפקה צניעות רבה".
"הפעם עבדו איתי, חוץ מהשחקנים, צלם, עוזר צלם, מקליט ומנהלת הפקה. הצמצום בכוח האדם אפשר לי קרבה רבה יותר עם השחקנים. כששאלתי את מיקי איך תשחק בלי מאפרת, היא ענתה - 'מה שאתה רוצה. כשאני נכנסת למשהו, אז עד הסוף'".
התרעות פיקוד העורף