"איך שהתחילה המלחמה בסוריה, הגיעו זאבים הרבה יותר גדולים. הם פלשו לשטחי הגולן והגליל והתחילו טריפות בצורה מטורפת", אומר יודי נוקד (61) ממושב נוב שברמת הגולן. "הבן שלי קנה 120 ראש ובתוך שמונה חודשים נטרפו לו 40 כבשים. במהלך התקופה הזאת היינו קוראים לפקח של רשות הטבע והגנים - והוא אכן בא והביא לנו ציידים, אבל את הזאבים לא הצלחנו לתפוס במשך תשעה חודשים. בתוך שנה איבדנו יותר ממ־100 ראש, וזה רק צאן, בלי בקר".
עד כדי כך המצב הפך בלתי אפשרי עבורו ועבור משפחתו, אומר נוקד, שבניגוד להרגלו החליט לפרוץ את מסגרת החוק ביודעין. "אין לי מלחמה עם הרשות", הוא מדגיש. "פעלתי כי הייתי כבר חסר אונים. הגעתי למסקנה שאין לי דרך אחרת לפתור את הבעיה, ובאמת שנתיים לא נטרפה לנו כבשה, מאז שעשיתי את מה שעשיתי. לא לי, לא לבן שלי, לא למגדלים אחרים בנוב. זאת אומרת שזה באמת היה איזה זאב או שניים שפשוט טבחו בנו". מה שאסור היה לו לעשות, והוא עשה בכל זאת, היה להטמין לטורפים מלכודות רעל. "הנחתי פיתיון במרעה. חיכינו לראות אם הם אוכלים, וכשראינו שכן, שמנו פיתיון מאוד מסודר, כמו שרט"ג (רשות הטבע והגנים - ע"ר) לימדו בעבר. שלושה תנים מתו. אני לא יודע מה ואיך קרה שהם מצאו 28 גוויות".
נוקד נתפס, הודה ונתבע על ידי רשות הטבע והגנים. בבית המשפט טען כי מדובר במקרה קלאסי של אין ברירה. זה כמעט שני עשורים, אמר, שהוא מתריע בפני כל גורם אחראי שרק אפשר. שולח מכתבים, מטלפן, מנצל קשרים – לאנשי רט"ג, לאנשי משרד החקלאות, לחברי כנסת, אפילו לשרים. ובכל פעם כזו מפציר שהפתרונות שהמדינה מציעה למגדלי צאן ובקר כמותו כבר אינם מספיקים.
"בשנות ה־80 הטמנת רעל הייתה מנהג של כולם, כולל של רט"ג, אבל הם החליטו שמפסיקים, נותנים אישור ירי לבוקרים ולנוקדים ומפצים את החקלאים עבור כל טריפה", נוקד מספר. "אבל כמו כל דבר שקורה בישראל, כשנגמר הכסף, גם הנוהל נגמר".
ברוח הזו היו גם התשובות שנוקד קיבל ממי שאליו פנה. "רשות שמורות הטבע פועלת בנושא טריפות הזאבים בשלושה מישורים", נכתב לו למשל בפברואר 97' מלשכת מנכ"ל משרד החקלאות, בנוגע למכת טריפות עגלים שהשתוללה אז בקיבוץ גשור ברמת הגולן. המישור הראשון, פורט לו במכתב התשובה ההוא, היה הקמת גדרות; השני ציד במקרים חריגים על ידי פקחי רט"ג; ואילו השלישי כלל מחקר - להבין את היקף התופעה ועד כמה היא עשויה לאיים על המאזן האקולוגי והכלכלי בישראל.
“יש פה אוזלת יד מתמשכת של הרשויות”, אומר עו”ד תומר שורץ, שבעבר תבע בתיקי פשיעה חקלאית מטעם הפרקליטות. “לא מבינים מספיק את הבעיה. דווקא טובי בנינו, מלח הארץ, מוצאים את עצמם תחת אישום פלילי. הם יכלו למצוא מקום נוח לשבת בו ובחרו בחקלאות, השקיעו כספים מטורפים. הם עברו על החוק, אבל המשפט הפלילי מעמיד גם כלים חלופיים”.
מגדלי צאן ובקר בישראל טוענים, על פי האיום המתרחב של טריפות העדרים שלהם, שאוכלוסיית הזאבים בישראל גדלה מאוד וגם הופכת חסרת מורא. "מאוד קשה לפגוע בזאב", אומר חיים דיין, מגדל בקר ממושב בני יהודה שברמת הגולן, שאף עמד בעבר בראש ארגון מגדלי הבקר בישראל. "מה לא עשינו כדי להשתלט על תופעת הטריפות. לקחנו שתן של אריות ופיזרנו מסביב לגדרות כדי שלא יתקרבו, הבאנו זאבי אלפא, זאבים גזעיים, והיינו מסתובבים איתם פעמיים ביום מסביב לגדרות כדי שישתינו ויסמנו את הטריטוריה שלהם, אבל זה בכל זאת לא הצליח. שמנו המון קולרים כדי לעקוב אחריהם, המגדלים קיבלו אנטנות שמזהות את הקרבה של הזאב לעדר, ואז היו מפעילים תותח גז. הלכנו בצורה כל כך פתוחה, אבל כנראה שהם שינו את דפוסי ההתנהגות שלהם".
מעבר לספירת פגרי הצאן והבקר בבוקר, אומרים המגדלים, האינדיקציה הכי טובה לשינוי הדפוסים הללו היא התרבות מקרי התקיפה של בני אדם. בתקופה של ארבעה חודשים בלבד באמצע 2017 נרשמו עשרה מקרים כאלה בדרום הארץ. בל"ג בעומר, למשל, חדר זאב לאוהל בחניון סמוך למצדה ותקף תינוקת בת שנה וחצי. חודש לאחר מכן, ילד בן 6 הותקף בבית ספר שדה עין גדי, ושלושה חודשים אחר כך שלושה ילדים ננשכו מזאב תועה לא רחוק משם.
"לא שמעתי בהיסטוריה שלי שזאב פגע בבני אדם, רק בשנה או בשנתיים האחרונות", אומר דיין. "זה אומר שריבוי הזאבים מביא אותם לשנות את ההתנהגות. הם צריכים אוכל בכל צורה בגלל הריבוי שלהם. חייב להיות מהלך ארצי. אין לי ספק שיגיע הזמן שיתייחסו לתופעת ריבוי הזאבים בארץ ברצינות".
מסעדה פתוחה
על פי ההערכות, מסתובבים כיום בישראל אלפי תנים ומאות זאבים, משחרים לטרף בלהקות של 8־10 פרטים בממוצע - קפיצה משמעותית לעומת העשורים הקודמים. "זו סוגיה שעולה מאמצע שנות ה־90. העלייה באוכלוסיית הזאבים והתנים יוצרת הרבה מאוד בעיות", אומר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים.
אחרי פניות רבות של מגדלים בנושא, התכנסה בשנת 1996 ועדה בין-משרדית בראשות פרופ' איתן צ'רנוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים. כולם הוזמנו להשמיע קול – אנשי רט"ג, נציגי משרד החקלאות, אנשי החברה להגנת הטבע, וכמובן מגדלי הצאן והבקר בישראל, הנפגעים המיידיים. גם חיים דיין היה חבר בוועדה ההיא. כוונותיה, הוא אומר היום, היו טובות מאוד. התוצאה - פחות.
"ניסינו לעקוב אחרי הזאבים, ללמוד את הממשק שלהם, מאיזה זן בדיוק, והלכנו לחפש פתרונות מיגון לעדרי הבקר לבשר", אומר דולב. הפתרון שהוצע היה כפול. ראשית, מה שכונה "חלקת מיגון", גדרות למעשה. "משרד החקלאות השקיע בין מיליון לשני מיליון שקלים בזה", אומר דולב. "בהתחלה היה נראה שזה עוזר, אבל אחרי כמה שנים, כשהגדרות התחילו להתבלות, היעילות פחתה".
לדברי המגדלים, זו לא הייתה הבעיה היחידה, שכן התקצוב אפשר להם לבחור אחד משני סוגי גדר: מספיק גבוהה אבל לא מספיק ארוכה, או להפך. שטח המרעה לצאן של יודי נוקד, למשל, עומד על כ־3,000 דונם, בעוד שהגדר הגבוהה מספיקה ל־200 דונם בלבד. "כבשה היא בעל חיים קטן, אז הגדרות לשטחים שמכסות 200 דונם לא עוזרות לנו, לכן אנחנו היינו כל הזמן על 25 כבשים שנטרפו בשנה", מסביר נוקד.
"את הפרות הזאבים לא יכולים לטרוף, רק את העגלים", דיין מסביר. "אז בעונת ההמלטה הן מוכנסות לאזורי המיגון, שם העגלים נמצאים עד שהם גדלים. אבל בעדר כבשים, כל השטח חייב להיות מוגן כל הזמן".
הפתרון השני נכנס לתוקף רק בראשית העשור הנוכחי - פינוי פגרים לצמצום מקורות המחיה של הטורפים, מה שכונה "סניטציה". זה דווקא עזר – חלקית. "היום, אחרי שש שנים, אנחנו רואים בעדרי הבקר ירידה משמעותית בהיקף הטריפות בגולן", אומר דולב, "וירידה בהיקף משמעותי בכמות החיות שנאלצנו לדלל אותן באחוזים גבוהים. אנחנו רואים גם התחלת עלייה באוכלוסיות הצבאים".
בעדרי הצאן, הוא מודה, הבעיה חמורה ומחמירה עוד ועוד. זה נכון גם לחדירה של טורפים ליישובים עצמם, למרבה האירוניה - הרבה בשל פעולות סילוק הפגרים. "ברגע שהתחלנו עם הסניטציה, התנים נעו לתוך היישובים", דולב מסביר. "יש שם מקורות מזון מבחינתם ושום מערכת שמונעת כניסה. מבחינת הטורפים, זו מסעדה פתוחה".
מאסר על תנאי
המצב הזה הביא לפני שלוש שנים את עומר (שם בדוי), מנהל הרפתות באחד היישובים המוכרים בגולן, להטמין בעצמו מלכודות רעל ביישוב שלו. גם הוא, כמו נוקד, נתפס והוגש נגדו כתב אישום. "הניח הנאשם פיתיון בשר עגל טרוף, עליו פיזר תכשיר הדברה, במטרה להרעיל חיות בר למוות", פירט כתב האישום. "המדובר בחומר הדברה רעיל ביותר אשר גם בכמות מזערית יכול להוביל למוות בייסורים".
תחילה עומר כפר בהאשמות, ולבסוף נשבר, הודה והורשע בדין. בית המשפט גזר עליו חודשיים מאסר על תנאי וקנס בגובה 3,000 שקלים. גם נוקד הורשע, ונגזרו עליו חמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 9,000 שקלים. "חליתי כתוצאה מהסיפור הזה", הוא אומר היום. "בחצי השנה הראשונה אחרי האירוע הייתי במצב נפשי מאוד קשה, הפכתי מאדם מוביל לאדם נרדף. נפלה עלי תשישות כרונית, ארבעה חודשים של חוסר אפשרות ללכת. רק הילדים שלי עבדו בדיר, אבל ברוך השם היום אני מאחורי זה".
עם זאת, הטריפות אצלו ואצל אחרים לא פסקו. אבל לנוכח מה שעבר, הוא אומר, לא יחזור על מה שעשה. "יש לי מילון אבן שושן, הורדתי את המילה 'הרעלה' ממנו, אף שאני חושב שזה הפתרון", אומר נוקד. "אני יודע שבארצות הברית מצאו כל מיני רעלים שאין בהם הרעלות משנה, אבל רט"ג לא רוצים לשמוע על זה. זה המצב. משפחתי סבלה, הפכו אדם שהיה סמל ליציבות לשבר כלי, וכל זה בגלל הנחיה שאיננה".
נוקד מתכוון להנחיה לאפשר הרעלות. מבחינת רשות הטבע והגנים, הדבר לא בא בחשבון גם היום. "רק כאשר אנחנו מונעים את המזון הזמין זה עוזר", אומר האקולוג דולב מהרשות. "שום שיטה של הרעלה לא עוזרת ולא חוקית".
אילו עוד אופציות יש היום למגדל צאן שסובל מטריפות?
"באזורים של הצאן צריך באמת להקדיש מאמץ לחפש פתרונות. צריך למצוא איזה הסדר שלא יהיו פגרים, וברגע שלא יהיו - יבוא הפתרון".
ממשרד החקלאות ביקשו שלא להתייחס.