כבר יותר משבועיים מנהלים משפחות שכולות וראשי מועצת יש"ע מאבק נגד הממשלה בתביעה לקבל 1.2 מיליארד שקלים, שישמשו להגברת הביטחון של תושבי יהודה ושומרון. אך למרות הצהרות חוזרות ונשנות מצד משרד ראש הממשלה וראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו, להעברה חלקית של המימון, הסיום לא נראה באופק.

אתמול החריפו המוחים את מאבקם והחלו לשבות רעב. "עזבתי את חמשת ילדיי במודיעין, וכבר שבועיים אני יושבת כאן באוהל המחאה", אומרת הדס מזרחי, אלמנתו של ברוך מזרחי, שנרצח בפיגוע ירי באפריל 2014. מזרחי היא מיוזמות המחאה הנוכחית. הוריה הם מראשוני המתנחלים בקריית ארבע. הם הגיעו לשם ב־1968. אחיה נולדו שם. לדבריה, היא חשה שחייהם של תושבי יהודה ושומרון מופקרים וכי כל ההבטחות שניתנו להם להגברת האבטחה בכבישים נותרו באוויר. "אני שובתת רעב כי אני שבעה מהבטחות ראש הממשלה. עד שנראה סעיף תקציבי ייעודי להגברת הביטחון בשטחי יהודה ושומרון, לא נקפל את המאהל", היא אומרת.

בערב פסח 2014 עשו מזרחי, בעלה וארבעה מחמשת ילדיהם את דרכם מביתם שבמודיעין לקריית ארבע כדי לחגוג עם הוריה את הסדר. בציר כרכומיה, על כביש 35 לכיוון קריית ארבע, ירה מחבל 45 כדורים על הרכב שבו נסעו. ברוך נהרג, הדס נפצעה מקליעים שחדרו לגבה ופספסו במעט את הכליה. ילדיה, שהתחבאו מתחת לכיסאות, ניצלו.

"מתברר שהמחבל עשה במשך חודש וחצי בדיקה של אזור הפיגוע", אומרת מזרחי. "הוא הבין שאין שם קליטה של רשת סלולרית וגם אין תאורה. זה מצב אידיאלי למארב. לכוחות הביטחון לקח 20 דקות להגיע אלינו. ברור שאם היה כביש עוקף, ברוך היה עכשיו בחיים, אבל גם תאורה נורמלית ורשת סלולרית יכולות לסייע למנוע את הפיגוע הבא".

לא מוזר לך שאתם צריכים לנהל מאבק מול ממשלת ימין?

"זה מעציב ומכעיס אותי. אין לי תשובה. זה באמת לא הגיוני. אני לא מבינה את נתניהו, שהוא אח שכול. איך הוא לא בא אלינו לשיחה? מדובר בחיי אדם, אבל הוא עסוק בעניינים שלו".

אולי לממשלה אין מספיק כסף להשקיע בשטחים?

"כשמדובר בחיי אדם, כסף לא צריך להוות שיקול. לא ייתכן שבשנת 2017 ניסע בכביש ללא תאורה. ממשלות ישראל שלחו אנשים להתיישב פה, והן שצריכות לדאוג לביטחונם. כתושבת מודיעין, אני חיה חיים טובים. אין לי בעיות ביטחוניות, אבל אני רואה מה קורה בשטחים. בהתחלה איבדתי חברים ומכרים מהמעגל השני, ובסוף זה הגיע אלי הביתה. במהלך השבעה הגיעו אלי גם אנשים מהשמאל, ודיברו על כך שצריך לדאוג לביטחון של תושבי השטחים".

ובכל זאת, מדובר בהרבה מאוד כסף.

"יהודה ושומרון זה קו ההגנה של ישראל. אנשים שיושבים שם, מגנים על כולנו. אני מדברת גם עם תושבים ערבים שתומכים במחאה שלי ורוצים להביא לשיפור בכבישים שהם נוסעים בהם. בהיעדר תאורה ונתיבים, יש גם סכנה לתאונות דרכים".


מי מגיע למאהל?

"כל עם ישראל מגיע לחבק אותנו ולהזדהות".

"איילת שקד אמורה להגיע", אומרת רותי חסנו, שבעלה אברהם נרצח לפני כשנתיים בהר חברון. חסנו מספרת על היום שבו חייה השתנו לבלי הכר: "היה לבעלי תור לרופא והוא נאלץ לעזוב את העבודה מוקדם. הוא עבד כטבח של ישיבת אור עתניאל. הוא לא סיים את העבודה, ואני שעובדת שם כאם בית, אמרתי לו שאשאר לסיים במקומו. על הכביש בין בית חגי לעתניאל הוא נרגם באבנים, ומשאית פלסטינית דרסה אותו למוות. אמנם חיי ניצלו, אבל באותו רגע במובן מסוים הם גם נגמרו.  

"המחבל יצא מהכפר אל־פוואר שעל יד עתניאל", מספרת חסנו. "על אותו ציר שבו נרצח אברהם, נרצחו הרבה יהודים לפניו, ובהם הרב מיכאל (מיקי) מרק, כולם על אותו כביש. לאורך שבעה קילומטרים יש אנדרטה אחרי אנדרטה. אם היו כבישים עוקפים לכפרים הערביים, אפשר היה להציל את האנשים האלה. מה עוד שהכבישים הקיימים הרוסים, ואם קורה משהו עליהם - אין סיכוי להינצל וקשה להזעיק עזרה".

מה המסר שלך לראש הממשלה?

"אני גרה בקריית ארבע ועובדת בישיבת אור עתניאל. אני נוסעת בכביש הזה, ובכל יום יש סיפור חדש של יידוי אבנים. חשוב לי להבהיר: אנחנו לא מתייאשים. אם נצטרך ללכת ברגל על הציר הזה, נלך ברגל. אבל אני רוצה להגיד לראש הממשלה שאף אחד לא עושה לנו טובה. אנחנו חלק ממדינת ישראל. אנחנו מקריבים את היקר לנו ביותר, חוטפים פה בקבוקי תבערה ואבנים, אז לפחות שייתן לנו מה שמגיע לנו. אני מזמינה אותו לסיור. שיבוא וינסה להתקשר לשרה ויראה בעצמו שאין קשר טלפוני. גם לא בעלייה לעתניאל".

ציפית שממשלת ימין תתייחס אליכם באופן הזה?

"מהלב אני אומרת לך שאני לא יודעת אם ממשלת שמאל הייתה מתעלמת מאיתנו ככה. כל ראש ממשלה מהשמאל כבר היה יושב איתנו במאהל ומדבר איתנו".  

אולי באמת אין כסף?

"מי אמר שאין כסף? הכסף קיים. ביבי לא אמר שאין. אבל זו לא רק הבעיה. בכל מקום שצריך את ביבי, אנחנו נענים בדחייה".


פניתם גם לשרה. קיבלתם תשובה?
"פנינו אליה כאמהות אל אמא. לא קיבלנו תשובה, אבל אנחנו לא מתייאשים. בסוף ביבי יבוא. מחר אביא לכאן את המשפחה עם הנכדים".

שרה נתניהו צילום: פלאש 90

רולטה רוסית

בצהרי יום שישי, 9 בנובמבר 2001, סיימה הדס, אשתו של יצחק אבוטבול, אז בת 39, את יום עבודתה ביישוב שקד ועשתה דרכה לביתה שבמבוא דותן. מתוך מארב נורו לעבר מכוניתה 29 כדורים. אחד מהם פילח את העורק הראשי ללבה, והיא מתה במקום. היא נזרקה אל הוואדי באזור ללא קליטה, בדיוק במקום שבו שבוע קודם לכן הונח מטען. יצחק אבוטבול, היום בן 58, נותר עם ארבעה ילדים, הקטנה שבהם הייתה אז בת שנה וחצי והגדולה בת 16. "אילוצים פסיכולוגיים שלאחר הרצח חייבו אותי להעביר את המשפחה לפרדס חנה, אבל אני עדיין עובד בהסעות ונמצא מדי יום בשומרון. השארתי גם את הבית שלי במבוא דותן".

מה עבר על המשפחה מאז?

"לעצב של הילדים ושלי אין סוף. עברתי איתם גיהינום. חג זה לא חג ושבת היא לא שבת, למרות כל השנים. אני מנסה לחיות ולחזק, אבל זה לא זה. היא חסרה בכל רגע. יש חגים שהילדים מבקשים ממני להכין את המאכלים שעשתה. הזמן לא מקל, אלא מקשה יותר. הבת הקטנה, למרות כל השנים, עדיין מחפשת את החיבוק של אמא. בכל השמחות שלנו יש כאב, כמו בכל משפחות השכול שאיתן אנחנו נפגשים".

כמה זמן אתה במאהל?

"מתחילתו, כבר שבועיים. עכשיו אנחנו שבוע לפני האזכרה לאשתי, ואני יושב פה ומכין את האזכרה. לדעתי, בסוף אעשה את האזכרה מול בית ראש הממשלה. אני יושב פה, כי אני לא רוצה לבוא יותר לשבעה ונמאס לי לראות עוד ועוד משפחות שמצטרפות למעגל השכול ובאות להתייעץ איתי".

איך זה להיות נהג בשומרון?

"זו רולטה רוסית. אני מסיע תושבים וילדים, חוטף ירי ומטענים ובקבוקי תבערה. אזורים שלמים בלי קליטה סלולרית, כבישים צרים ופחד מתמיד מפיגועים. עומדים בפקקים ומפחדים מפיגוע, שגם לא יהיה איך להימלט ממנו. אנשים לא מבינים מה עובר עלינו".

אתה עוד מאמין לכל הפוליטיקאים שמגיעים אליכם?

"נמאס מההבטחות של כולם. אנחנו רוצים לראות מעשים. עד שהכסף יעבור כסעיף תקציבי, אנחנו כאן".

אורן חזן במאהל המחאה של המשפחות. צילום: רועי חדי

כלום לא קורה

“ראש הממשלה צריך לבוא ולהקשיב למשפחות השכולות", אומר אבי נעים, ראש מועצת בית אריה. "איך זה נראה שיש כאן ממשלת ימין ואף אחד לא מדבר עם המשפחות? אין לי שום הסבר לוגי. כלום לא קורה. פניתי באופן אישי לראש הממשלה, והוא שולח אותי למזכיר שלו וקורא לעוזרים ולאנשי סגל וכלום לא קורה. שמונה שנים וכלום.

“צריך להבין שמדובר פה בסכנת נפשות", מוסיף נעים. "חלק מהכבישים הם מהתקופה העותמאנית. זו סכנת נפשות גם ברמה הבטיחותית, אבל מכרזים לא יוצאים. שיהיה ברור: אני לא פוטר אף אחד מאחריות - לא את שר הביטחון ולא את שר התחבורה, אבל ראש הממשלה הוא העומד בראש”.

היכן זה תקוע לדעתך?

“תקציבית. אין מגבלה משפטית ואין בג”ץ. ראש הממשלה טוען שהוא סיכם עם ראשי מועצת יש"ע על העברת 800 מיליון שקלים, אז היכן הבעיה? זה הכל ספינולוגיה”.

“קשה לנו להאמין להבטחות”, אומר גם יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. “שבוע לפני ההצהרה של ראש הממשלה על כך שיעביר 800 מיליון שקלים, הוא טען שאין כסף. פתאום נמצא הכסף. אני שמח, אבל רוצה לראות את זה מתממש. שתתקבל החלטה בקבינט או בכל גוף ממשלתי אחר, שתצביע על המקור התקציבי למימוש העניין. בינתיים, ועדת השרים שתוכננה להיום נדחתה”.

ישבת עם ראש הממשלה באופן אישי?

“נתניהו ישב איתי על עוקף חווארה עוד בזמן שיאיר לפיד היה שר האוצר, וטען בפניי שלפיד עוצר את זה. ישבתי פעמים רבות בלשכת ראש הממשלה והתחננתי שלא ייתנו לנו לשבת על המדרכות עם המשפחות השכולות. נענינו בתשובות מתחמקות והבנו שאין ברירה, ואנחנו חייבים להצטרף למאבק המוצדק שלהן”.

בכמה כסף מדובר?

“740 מיליון שקלים לכבישים עוקפים, 350 מיליון שקלים למרכיבי הגנה ביישובים (תאורה וגדרות) ו־135 מיליון שקלים לתאורה וקליטה סלולרית בכבישים. זה עניין של סדרי עדיפויות. יש 10 מיליארד שקלים רזרבות ושני מיליארד שקלים מקק”ל. ראש הממשלה לא רוצה לפתור את זה. אין אף אזור קו גבול שיש בו מחסור כזה של מרכיבי הגנה כמו ביהודה ושומרון”.

הבעיה היא ראש הממשלה או תמיכה ממשלתית?

“היו אצלנו במאהל המון שרים וחברי כנסת, לא רק מהליכוד: גלעד ארדן, מירי רגב, איילת שקד, יואב גלנט, אלי כהן, זאב אלקין, ציפי חוטובלי, יולי אדלשטיין וחיים כץ. כולם הצדיקו אותנו. הגיעו חמישה חברי קבינט. אורן חזן ומוטי יוגב אמרו שאם בתוך שבוע זה לא מתממש, הם יפסיקו להצביע עם הקואליציה. אני יודע שיש עוד שלושה חברי ממשלה שמתכוונים לעשות זאת”.

ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: “ראש הממשלה סיכם כבר בשבוע שעבר עם ראשי מועצת יש"ע על כך שהתקציב יינתן, וזה יקרה בקרוב”.