במשרדי ארגון המורים התכונה רבה. הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, חדר הישיבות נמצא בתפוסה מלאה, ופגישה רודפת פגישה. זה השבוע השלישי של שביתות מקומיות של מורים ברחבי הארץ, וכפי שזה נראה כרגע, סופן עדיין לא ידוע. על ההמולה מנצח ביד רמה רן ארז, יושב הראש הוותיק של הארגון. 19 שנה הוא מכהן בתפקידו וכבר ניהל משאים ומתנים לא מעטים מול נציגי האוצר. הוא נחוש, ממש לא מתרגש וחדור מטרה: לשפר את שכר המורים. "איך זה יסתיים?", אני מבררת איתו. "אנחנו נקבל מה שאנחנו רוצים", הוא עונה בלי היסוס. "הדרישות שלנו לא בשמיים".

ארגון המורים מייצג את כל המורים העל־יסודיים בישראל, כ־75 אלף גברים ובעיקר נשים שעומדים בכל בוקר בפני 600 אלף תלמידים. זהו ארגון מקצועי ועצמאי, לא הסתדרותי או מפלגתי, שהוקם ב־1958 ועם מטרותיו, כפי שמתנוססות באתר האינטרנט של הארגון, נמנים מתן הגנה מקצועית לעובד ההוראה, חתירה לשיפור מעמדו, תנאי עבודתו ושכרו של המורה והעלאת הרמה החינוכית בבתי הספר.

כיום עומד שכר התחלתי של מורה בעל תואר ראשון ותעודת הוראה על 6,400 שקל ברוטו לחודש בלבד, לחלוטין לא סכום ראוי ובוודאי לא מוקד משיכה לכוח אדם איכותי למערכת. "ההסכם הקיבוצי הקודם היה ארוך טווח ומנע מאיתנו להיאבק על שיפור שכרם של המורים", מסביר ארז. "עם סיומו, ב־31 בדצמבר 2016, התחלנו לנהל משא ומתן על שיפור השכר ותנאי העבודה ודרשנו שהשכר של המורים המתחילים יעמוד על 8,000 שקל ברוטו. כמו כן, דרשנו ששכר המורים הוותיקים יעלה. אומנם במידה פחותה, אבל עדיין שיקבלו תוספת שכר נאה. כאשר משרד האוצר הבין שהציבור הרחב תומך בתביעתנו - והסקרים שלנו מראים שיותר מ־80% מהציבור תומכים בכך - הם הסכימו לדרישה, אבל התחכמו".

כיצד?
"הם ביקשו שההסכם יהיה לארבע שנים; אנחנו הסכמנו, למרות שרצינו הסכם לשנתיים. הם ביקשו שעלות ההסכם לא תעלה על 540 מיליון שקל; אנחנו הסכמנו. אך כשביקשנו שתוספות השכר יחולו מיום חתימת ההסכם, הם סירבו וקבעו שהמורים המתחילים יקבלו את התוספת רק בעוד שנה והוותיקים יקבלו תוספת בסך 800 שקל ברוטו בתשלומים לתקופה של ארבע שנים, ואנו דורשים את התוספת מיד. אלה המחלוקות העיקריות שלנו. ויש עוד נושאים שאנחנו רוצים לדון עליהם, למשל שכר מנהלים ושעות ניהול למנהלי בתי הספר. כיום יש מעט מאוד עובדי הוראה שמתמודדים על תפקידי ניהול, והסיבה היא השכר הנמוך ומיעוט שעות ההוראה שעומדות לרשותם. אי אפשר לנהל כך".

המספרים מדברים על כך שמחצית מהמורים החדשים פורשים מתפקידם תוך ארבע שנים.

"ואלו מספרים שצריכים להדאיג לא רק את המערכת, אלא גם את ההורים. המורים עובדים במערכת החינוך בתנאים קשים ובשכר נמוך ועושים עבודת קודש למען עם ישראל. חינוך היום הוא היסוד לכל דבר. הרופאים, המהנדסים והטייסים של מחר הם התלמידים של היום. האלימות שיש במדינה, חוסר הסובלנות, תאונות הדרכים ואפילו השמנה - כל הדברים הללו יכולים להיות מטופלים במערכת החינוך, והם לא מתבטאים בה.

"ארגון המורים יכול לתת כתף אם יאפשרו לו, אבל מעסיקים אותנו בתנאי עבודה בלתי אפשריים. יש מורים שיושבים בחדרי מדרגות, כי אין להם פינת עבודה. אנחנו עוסקים בשיפור הדברים שצריכים להיות מובנים מאליהם. אם אין לי מיזוג בכיתה והילדים רועדים מקור בחורף, איך המורים יכולים ללמד? הרשויות המקומיות ממומנות על ידי המדינה ולא יכולות להוציא כסף שלא מגיע להן, והמדינה אומרת: לא עכשיו. הממשלה מנסה לחיות את הרגע ולא רואה לטווח ארוך.

"לצערי הרב, מדינת ישראל לא מבינה את היסודות. איכות החינוך תלויה באיכות המורים, וכדי למשוך את הכוחות המעולים למערכת החינוך צריך לשלם. אם לפני חמש שנים ממוצע הפסיכומטרי של הסטודנטים להוראה עמד על 560 נקודות, כיום הממוצע עומד על 513. בגישה זו של שכר נמוך הולך ופוחת הדור וטיב המורים פוחת".

בכמה מסתכמת התוספת שאתם דורשים?

"אני לא עושה חשבון. זה עניין של משא ומתן. אני רוצה להביא למורים משהו, מה אביא להם? תוספת של 200 שקל ברוטו? יגידו לי חבל על כל הבלגן, על זה אתה נאבק?".

כיתה ריקה, ארכיון. צילום: נתי שוחט, פלאש 90כיתה ריקה, ארכיון. צילום: נתי שוחט, פלאש 90





# # #

בוא נדבר על שאלת העיתוי: יש מי שטוען שמשום שהבחירות לארגון המורים בפתח פתחת בשביתות, שהן למעשה קמפיין הבחירות שלך.

"התחלנו לנהל מו"מ עם האוצר בינואר 2017, כשההסכם הקיבוצי הקודם הגיע לסיומו. יכול להיות שהם משכו את הדיונים כדי לקרב אותנו כמה שיותר לבחירות ולהגיד שההסכם נתקע בגלל הבחירות. לצערי, במדינה לא נותנים לשום גוף מה שמגיע לו ללא מאבק. הכל קורה ברגע האחרון ורק כשאתה מאיים בצעדים".

אומרים שאתה דואג רק למורים הוותיקים, כדי שהם יבחרו בך.

"מי שיצא עם הקמפיין על כך ששכר התחלתי צריך להיות 8,000 שקל זה אני, לא הם. אני אומר בסדר, מורה ותיק יקבל פחות, אבל לא יכול להיות שאם הוא יקבל פחות זה יקרה בתשלומים. מה שהם אומרים זה הרבה דה־לגיטימציה, דיס־אינפורמציה וניסיון להכפיש וליצור הפרד ומשול במחנה המורים: שהמורים החדשים יחשבו שאני דואג לוותיקים. אני הרבה זמן בתפקיד ומכיר את כל השטיקים שלהם".

מה עמדתו של שר החינוך נפתלי בנט בסוגיה הזאת?

"במדינת ישראל בעל המאה הוא בעל הדעה. בעל המאה הוא משרד האוצר. בנט לא יכול לשלם למורים שכר גבוה יותר אלא רק משרד האוצר. בנט יכול ללכת ובמילים פשוטות - להפוך את השולחן לכחלון. יש לו שלושה שרים בממשלה ושמונה חברי כנסת. יש לו כוח, והוא מבין שהחינוך חשוב. אני עוד לא רואה את הגייסות של בנט אבל מאמין שיבוא יום והוא יבוא ויגיד: די! מספיק! אומנם מי שאחראי הוא משרד האוצר אבל המאבק הוא במגרש שלי וחשוב שמערכת החינוך תתפקד, ואם יש שביתות היא לא תתפקד, וההישגים של התלמידים יהיו יותר נמוכים".

פקידי האוצר עושים מולכם שרירים?

"לא עושים שרירים כמו שלא אכפת להם. איזה שרירים הם עושים עם הנכים, הזקנים וניצולי השואה? מה יש להם לכופף את הידיים שלהם? מדובר בחוסר אכפתיות משווע ובחוסר רגישות חברתית. וזה קורה עכשיו, כשהם מתפארים שיש בקופה 19 מיליארד שקל עודף הכנסות".

בינתיים השביתות שלכם מינוריות יחסית.

"נכון. החלטנו לעשות זאת כך כדי לא לשבש יותר מדי את הלימודים ולא להוציא את התלמידים מהמסגרת, כי אחר כך קשה להחזיר אותם. הסיבה הנוספת היא כדי לא לגרום לניכויי שכר למורים, שהרי בזמן שביתה לא משלמים להם שכר. אבל אם נראה שהשביתות המינוריות לא יגרמו לתזוזה במשרד האוצר, נחריף את המאבק. כמו כן החלטנו הפעם ללכת על קמפיין חיובי ולא שלילי. היו כאלה שרצו שנחפש דמון להיכנס בו. אני לא רוצה את כחלון כדמון ובוודאי שלא את בנט או את ראש הממשלה. אני רוצה לשכנע את מנהיגי העם שאין לראות את התקציב בחינוך כהוצאה - זו השקעה".

אז לא נראה שביתה כמו זו ב־2007 שבה סגרתם את שערי בתי הספר ל־54 ימים?

"אם לא יהיה מנוס, ואם הדברים לא יזוזו עד חנוכה, אולי נגיע גם לזה ותהיה החרפה רצינית ביותר".

מה תגובת המורים למהלכים הללו?

"לא רק שהמורים תומכים, הם אפילו כועסים על כך שאני הולך בצעדים מדודים ולא בצורה חריפה. הם אומרים: אנחנו רוצים לשבות ולא רק בתיכונים - גם בחטיבות הביניים. יש לי פניות של מורים להחריף את המאבק, אבל אני מנסה בעניין הזה להיות יותר מתון כדי לא להחריף את המצב יתר על המידה מול משרד האוצר, משרד החינוך וגם מול ההורים והתלמידים".

מאיכות ההוראה, איכות המורה ושכרו נובעים דברים רבים, מבהיר ארז, גם היחס למורה. "הציבור הגדול מתייחס למורים באהבה, כי מבינים שהם עושים עבודת קודש, אבל מצד שני יש מי שמתייחס אליהם בזלזול ולא פעם אנחנו שומעים על הורים שפועלים באלימות מילולית ואפילו פיזית מול המורים. אם המדינה תתייחס בכבוד למורים, גם ההורים יתייחסו אליהם בכבוד. אבל כבר שמעתי בעבר ממשרד האוצר את הטענה 'זו משכורת שנייה'. לדעתם אישה יכולה להרוויח פחות. לטעמי מדובר בגישה שוביניסטית ומאצ'ואיסטית".

# # #

ארז (72), אב לשני ילדים וסב לארבעה, עלה מרומניה בהיותו נער והגיע למעברה באשדוד, העיר שבה הוא מתגורר עד היום. "גדלתי עם העיר", הוא אומר. "לא קיבלתי שום דבר בירושה מאף אחד". אחרי שירותו הצבאי החל בעבודתו כמורה בחינוך גופני, תפקיד שהוא ממלא גם כיום. בד בבד השתתף בנבחרת ישראל בחתירה ואף היה למאמנה. "כשהתחלתי את עבודתי במערכת החינוך, הייתי צריך להתפרנס, לכן עבדתי משרה וחצי בבית הספר ועוד משרה במרכז ספורט בערב", הוא מספר.

את הקריירה הציבורית התחיל בוועד המורים של בית הספר, משם עבר לוועד העירוני ותוך זמן לא רב הגיע לארגון המורים, שם הוא מכהן בתפקידו מאז 1997. "אהבתי את העבודה, שמחתי לעזור לאנשים, והיה לי סיפוק גדול לראות איך מורה מפוחדת או מורה מפוטר מוצאים מזור אצלי ואני יכול לעזור להם. זה יצר אצלי את הרצון לעזור לעוד ועוד אנשים ולנצח במאבקים".

טוענים נגדך שאתה מחזיק בתפקיד יותר מדי שנים.

"בצדק רב. הם היו רוצים לראות מישהו חדש שעדיין לא יודע לנהל מו"מ ולא יודע מי נגד מי, וקל יותר לקרקס אותו. למה אני הרבה זמן בתפקיד? כי המורים בוחרים אותי. הם סומכים עלי ויודעים שאני אעשה בשבילם הכל. אני מבצע שליחות ורואה עצמי כשליח ציבור, ושליח ציבור שעושה עבודתו נאמנה הקב"ה משלם את שכרו. ככה אני מבין את זה וככה אני מתייחס לזה. אני אדם מבוגר ומי יודע מה יהיה איתי בעוד עשר שנים. אבל הצעירים? באיזו מדינה הם יחיו? זה חשוב לי".

ובינתיים אין מי שמציג את מועמדותו מולך.

"היו בעבר ולא זכו. אולי יהיו הפעם, בבחירות שיתקיימו בסוף חודש מרץ. אם אני לא אבּחר, מי שתהיה הכי מאושרת היא אשתי. היא אומרת: די, מספיק, תשקיע זמן במשפחה, בילדים ובנכדים. אבל כל עוד אני בריא, וכל עוד המורים רוצים אותי, אני שם".