מסדרון ארוך וצר, דלתות מימין ומשמאל וקוביות שבהן יושבים 40 תלמידים ב־ 20 שולחנות הפונים ללוח פרונטלי: כך נראה התכנון האדריכלי ברוב בתי הספר בישראל ובעולם. אבל האם המודל שנהגה לפני 150 שנה מתאים לעידן החדש ולמיומנויות הלמידה שהתפתחו איתו? מתודה חדשנית מעולם ההנדסה הופכת בשנים האחרונות מבני בתי ספר בעולם ממוכווני מורה למוכווני תלמיד. לאחר שהפיץ את התפיסה בבתי ספר ב־47 מדינות, מגיע הוגה השיטה האדריכל הנודע פרקאש נאיר ליישם זאת גם בישראל. 
 
"בתי הספר צריכים לשנות באופן מיידי את הפוקוס ממודל המורה שמכוון אותם, למודל המתמקד בתלמיד. התלמיד יבחר עם מי הוא לומד, על מה הוא רוצה לשים דגש בלמידה, באיזה מרחב פיזי הוא ילמד בכל שיעור", הוא מסביר. "באופן כללי, יום הלימודים צריך לשלב יותר עשייה וביצוע של פרויקטים משותפים, מחקר ושיתופי פעולה ופחות הקשבה פרונטלית למורה". 
 
נאיר (58) עומד בראש חברת התכנון FNI , המתמחה במודל חדשני למבני חינוך. הוא נולד בהודו ומתגורר בפלורידה, ארצות הברית, עם אשתו היהודייה וילדיו. הוא ואשתו פעילים מאוד בקהילה היהודית בארצות הברית ושומרים על קשר הדוק גם עם ישראל. חברת התכנון וההנדסה "א.ב. מתכננים" היא שותפה מלאה שלו לשלושה מיזמים שנרקמים בימים אלו בישראל, ולחלק מהיוזמות בחו"ל. בשבוע הבא הוא יתארח בכנס "עתיד החינוך ותכנון בית הספר", ויקיים סדנה בנושא תכנון מבני חינוך.
 

"כל העולם סביבנו השתנה: תחבורה, רפואה ותקשורת, והדבר היחיד שלא השתנה הוא בתי הספר", אומרת רוני צימר־דוקטורי, אדריכלית בחברה. "המודל הזה לא מתאים לחינוך בהווה ולהקניית כלים הדרושים לילדים כדי להצליח בעולם העתידי. בית הספר איננו מקור בלעדי או מרכזי יותר להקניית ידע. כיום הידע נגיש וזמין לכל, ואנחנו מתמקדים בהקניית כישורי חיים ויכולות מעשיות. אנחנו מאמינים שאם אתה רוצה להיות טוב במשהו, אתה חייב להתנסות בו בפועל. בדיוק כפי שאי אפשר ללמוד שחייה בהתכתבות". 

פרויקט אייי.אס.בי בבאזל, שווייץ. צילום: א.ב.מתכנניםפרויקט אייי.אס.בי בבאזל, שווייץ. צילום: א.ב.מתכננים




מכיתת אם לקהילה

זה לא סוד כי מערכות החינוך שנוצרו בתקופת המהפכה התעשייתית דילגו בדרך על המהפכה הטכנולוגית שהחלה ב־1950, על מהפכת הידע שנולדה עם התפשטות האינטרנט בשנות ה־80 וה־90, ועל העידן הנוכחי המכונה גם "מהפך הידע היצירתי", שבמסגרתו אפשר לרכוש התמחויות בתחומים שונים בלמידה מקוונת. נאיר מציע מודל מהפכני הקורא תיגר על שיטות הלימוד המסורתיות ועל המבנה הצורני של בתי הספר כיום. 
 
"דוח של הפורום הכלכלי העולמי מציג את עשר המיומנויות המובילות בעבודה העתידית, ובהן פתרון בעיות, חשיבה ביקורתית, יצירתיות, ניהול אנשים, תיאום ושיתוף אחרים, אינטליגנציה רגשית, שיפוט וקבלת החלטות, משא ומתן וגמישות קוגניטיבית", מציין נאיר. "איזה סיכוי יש לתלמיד לרכוש מיומנויות אלה באמצעות ישיבה בכיתה שעות רבות והקשבה למורה? המודל שלנו מבוסס על למידה מכוונת תלמיד - תחומי העניין שלו, העדפותיו ויכולותיו הם הבסיס, ולא אלה של המערכת. המודל מאפשר תפיסה אינטר־דיסציפלינרית (רב־תחומית), גיוון ושונות ושיתוף פעולה בין תלמיד למורה, מה שכמעט לא מתקיים כיום".
 
עד כה יושם המודל על מאות בתי ספר ב־47 מדינות בעולם. נאיר עצמו פרסם שני ספרים בנושא וזכה בפרסים בקנה מידה עולמי. "א.ב. מתכננים" היו שותפיו גם לפרויקטים שבוצעו בעיר באזל בשווייץ, כאשר תחילת התהליך היא במפגש עם הקהילה שבה מצוי בית הספר, שיחות עם הורים, אנשי הצוות ותלמידים, ולמידת הצרכים שלהם לעומק. 
  
בית הספר "נורמה רוז פוינט" בוונקובר, קנדה. צילום: א.ב. מתכנניםבית הספר "נורמה רוז פוינט" בוונקובר, קנדה. צילום: א.ב. מתכננים

המודל מבטל את המושג "כיתת אם", ואת מקומו תופסת "קהילת הלמידה", שמונה בין 70 ל־150 תלמידים. המרחב הפיזי מתוכנן לאפשר פעילות בחללי למידה משתנים, והרעיון הוא ליצור עבור התלמידים מגוון אפשרויות בחירה. ישנן כ־20 שיטות למידה פעילות: בחברותא, מול מחשב, באמצעות אמנות, על בסיס פרויקטים, בעזרת משחק ועוד. הריהוט במרחבים קליל, עכשווי וניתן לניוד בקלות כדי להתאימו לכל צורת למידה. 
 
נראה שהתוצאות נראות בשטח. על פי נתוני החברה, בבתי הספר שבהם יושמה השיטה, עלה משמעותית אחוז הזכאים לבגרות, חל שיפור דרסטי בהישגים וצומצמה הנשירה. כך, למשל, תלמידי בית הספר "הלל" בטמפה, פלורידה, שנחשפו לשיטה, דיווחו על שיפור משמעותי בלימודי הליבה: שפה, מתמטיקה, מדעי החברה, מדע, עברית ועוד. מטרת בית הספר היא לספק לתלמידים סביבה המאפשרת להם להתפתח מבחינה קוגניטיבית וחברתית, והמבנה מאפשר למידה פרטנית אחד על אחד ולמידה קבוצתית.

רוני צימר-דוקטורי. צילום: יח"צרוני צימר-דוקטורי. צילום: יח"צ



 
הסוף למודל המפעל 

בבית הספר "נורמה רוז פוינט" בוונקובר, קנדה, התלמידים מתכנסים לפני השיעור במרחב פתוח ומואר שבו מוצבות ספות, פינות ישיבה ושולחנות עגולים עם כיסאות בר גבוהים. המתחם מחולק לפינות מעוצבות ומעין כוכים שבהם אפשר ליהנות מספרים ומתערוכה או סתם לשבת עם חבר. על הקירות תלויים מסרים או עבודות שהכינו התלמידים בצבעוניות מלבבת. קירות המרחב שקופים והכיתות פזורות סביב בצורה הרמונית, כחלק מהמתחם השקוף. 
בכיתה עצמה, הלמידה מתבצעת בצורה משתנה, בהתאם לצורכי השיעור: בשולחן אחד ארוך, בשולחנות עבודה עגולים, או בישיבה על פופים ענקיים. המורה יושבת לצד התלמידים ולא מולם, וכל תפיסת המבנה משדרת קהילתיות. 
 
"בית הספר בנוי מתשעה מרחבי לימוד, שכל אחד מכיל 3־4 כיתות", מספרת המנהלת רוזה פאזיו. "זה מבנה יצירתי מאין כמוהו, המאפשר צורות לימוד והוראה חדשניות. המורים במרחבי הלימוד בונים ומלמדים יחד את השיעור בחלל משותף, המאפשר התייעצויות ושיח מפרה תוך כדי". הילדים רשאים לבחור לעצמם קבוצות למידה שונות בהתאם לנושא הנלמד, ועל פי היכולת וההעדפה האישית. חלק נכבד מוקדש להעשרת ידע. "חלק מהתלמידים מעידים כי הם יעילים ומרוכזים יותר כשלומדים לבד, וחלק מבקשים דווקא לימוד קבוצתי עם חברים, דבר המאפשר שיח מפרה ומיקוד", מסבירה פאזיו. 
 
חברת א.ב. מתכננים ונאיר מפיצים בימים אלה את הבשורה גם כאן, בישראל. עד כה הוקם בארץ מתחם ראשון מסוגו להכשרת צוותי חינוך, הנקרא "גוגיה", שממוקם בכפר בתיה ושייך לרשת אמי"ת. בדצמבר האחרון אושרו שני בתי ספר נוספים ברעננה. נאיר רואה בפיתוח המודל בארץ סוג של שליחות, ומעיד כי לרוע המזל מערכת החינוך אצלנו מתנהלת על פי מודל מיושן.

"מערכת החינוך בישראל לא משקפת את האתוס והתרבות הייחודית והיהודית של המדינה", הוא טוען. "היא לא תכין את התלמידים הישראלים לתחרות בעולם הגלובלי. האתגר הגדול פה לדעתי הוא ההתנגדות לשינוי והאמונה הכוזבת שמה שעבד אתמול, יעבוד גם מחר. הבעיה השנייה היא היעדר תקציב, שלא מאפשר לעמוד בקצב החידושים שמדינות רבות בעולם כבר אימצו, הן בעיצוב מבנה בית הספר והן בהטמעת טכנולוגיות חינוכיות. מדינת ישראל צריכה להבין שההשקעה הטובה ביותר בעתידה היא השקעה בילדיה. המערכת הקיימת לא תספק להם כישורי עבודה חיוניים להצלחה. שינוי הוא הכרחי ולא מותרות".