החלטת השרים להעלות את שכרם בעוד 5000 ש"ח, הקפיצה הרבה מאוד חלקים מהציבור, שזעמו על הדרך שבה מחליטים נבחרי הציבור להגדיל לעצמם את המשכורת, בעוד שברחבי הארץ ישנן קבוצות שנתקלות באטימות בכל הקשור לניסיון להעלות את השכר שלהן. ד"ר יצחק ספורטא, מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, עלה לשידור ב-103FM, במהלך ויכוח שהתרחש בין ספי עובדיה, שצידד במהלך, וניסים משעל, שהתנגד אליו. ספורטא זעם על הדרך ועל השכר, וטען כי נבחרי ציבור לא רשאים מבחינת אתית לעשות את מה שביצעו.

"יש חברי הכנסת ושרים שאומרים שהדיון הזה הוא כולו פופוליזם, אז כל אלה מהספסלים האחוריים של הליכוד, שייסתמו את הפה, ויתחילו לחשוב קצת וגם לחשוב בעקביות. בישראל 2018, רק 1.8 אחוז מרוויחים 42 אלף ש"ח. הם נמצאים בדרגת השכר העליונה בארץ. הבכיינים האלה באים ואומרים ליו"ר ועדת הכיתה שלהם בוועדת הכספים שהם צריכים עוד 5000 ש"ח. כל הסיפור עם הפופוליזם, לך תספר לחברים שלך. מי שנמצא ליד הצלחת מגיע, לוקח ומתבכיין כמה שיותר. זה בלתי אפשרי. תקרא לזה פופוליזם, הם משרתי ציבור, שמסדרים לעצמם משכורות, ומשנים באותו רגע. תקרא לזה משה, שמשון, או פופוליזם, זה לא משנה. אני מדבר ברצינות. אם אתה אומר שאני לא רציני, אני מנתק לך את הטלפון עכשיו, מה אתה רוצה, מה קרה לך?".

"אני לא רוצה להירגע, כולכם סוגרים דילים מאחורי השולחן. לא בא בחשבון שמנכ"ל טבע מקבל 20 מיליון ש"ח. אתה חותך את המציאות לפרוסות. הכל קשור בהכל. מאות אלפי אנשים חיים במחסור ובדלות, עם כל נתוני המאקרו. למה לשרים מגיע הרבה כסף? השכר שלהם אף פעם לא נשחק, לא נורא. כי יחסית לשכר הממוצע במשק הם מקבלים הרבה יותר.

נראה לך ששר צריך להרוויח פחות מחבר כנסת?
"אתה יודע מה, כן. יש לו הרבה יותר כוח והטבות, ואחרי שהוא מסיים הוא נחשב לאדם מאוד חשוב. בואו נכניס גם את זה למשוואה. ממש מסכנים, כולם שם הרי גרים בשכירות או בדיור ציבורי והולכים ברגל. די לרחם עליהם. הם בשני האחוזים העליוניים. אין מה לרחם עליהם". 

זה מפריע שהם רוצים לשנות את כללי המשחק
"זה כמו השופטים, לעומת חברייך לאולפן, אנשים צריכים להיות עקביים. חכו ותראו, כשהאינפלציה תעלה מעל השכר הממוצע, הם יחליפו את זה. אי אפשר להצדיק אותם. הם גוררים את הנכים כדוגמה, מי שנשחק הכי הרבה זה קצבאות הנכים, וזה קורה על ידי אותו ראש הממשלה שביצע את המהלכים האלה בעבר. אם היו תוספות מסודרות לאורך השנים, בהתאם לצרכים שלהם, הם לא היו צריכים לצאת ולהפגין. צריך לבדוק וליישם מה הצורך של נכה שהוא פגוע נפש, או אדם על כסא גלגלים. כל הוועדות קבעו שמה שנותנים להם הוא לא מספיק, אנחנו חוזרים למדינת סעד של שנות ה-50. אנשים שנמצאים בפוליטיקה לא מצליחים לשנות את זה. כשבנאדם מקבל תפקיד ציבורי, מלכתחילה יש לו אחריות לאזרחי ישראל, ואם צריך לבוא לשרוף את המועדון, זאת כבר לא דמוקרטיה, זה משהו מזעזע".

קח את החרדים. דואגים לאוכלוסיה שלהם

"אני עדיין טוען שיש יושר והגינות ומוסר בסיסי, אתה צריך לדאוג לכולם. תדאג גם לחבר'ה שלך, אין בעיה, אבל גם לכולם. לא רק. זה לא צריך להיות נכון. אם היינו נושאים תפקידים, היינו נותנים לחבר'ה שלנו טיפה יותר. אתה אומר לי שאם אין לי כוח, אז אני לא בנאדם. זה מה שאתה אומר".

כשהנכים יצאו הם התחילו לקבל

"אני לא אומר לא להשמיע קול, לבין שזה הדבר היחיד. אני לא מאמין ולא מסכים. ואני חושב שהעניין שהם מסדרים לעצמם, זה מזעזע".