"מה שהורג אותנו זו הסטיגמה, העובדה שאנחנו לא יכולות לדבר על זה, הבדידות, לא העבודה", אומרת עדן, בשנות ה־20 לחייה, שמתגוררת בתל אביב ועובדת בשלוש השנים האחרונות כחשפנית, מבחירה לדבריה. “אני מכירה המון חשפניות שמרוצות מהעבודה שלהן, וגם אלו שלא – מרוצות מהאופציה להרוויח הרבה כסף. יש בינינו כל מיני נשים - חזקות, משכילות, וגם אמהות שמהעבודה הזו מחזיקות את הבית והמשפחה". 
 

בשנה האחרונה מנהלת עדן את דף הפייסבוק When She Works עם שתי חברות נוספות מהתחום, שבו עולות עדויות של נשים העוסקות בליווי ובזנות, שחקניות פורנו וגם חשפנות המתארות לעתים מציאות שונה מהסטיגמה המוכרת. לדבריה, הדף, שלו אלפי עוקבים, נותן מקום לכולן ולא מנסה להציג מציאות שחורה, אלא מציאות מורכבת יותר מזו שהוצגה עד היום. “את הדף בפייסבוק פתחתי אחרי שהבנתי שגם בקרב נשים פמיניסטיות לכאורה אין מקום לקול שלי, ואחרי שהכרתי לא מעט נשים עובדות שחושבות כמוני", אומרת עדן. “יש היום הרבה מאוד ביטוי בתקשורת לקול של שורדות זנות, אבל אין מקום לקול שלי. אנחנו מאפשרות לנשים לפרסם דרכנו באנונימיות, ויש הרבה מאוד פניות שמנסות להציג אותנו כמקרה בודד, אבל אנחנו לא. יש מקום לנשים שמבקשות עזרה, אבל אין מקום לעובדות מין ששלמות ומרוצות מהעבודה שלהן. הסטיגמה הרווחת היא שאם את מרוצה מהעבודה שלך - זה כי את בתודעה כוזבת".
 

היום יתייצבו עדן וחברותיה למקצוע החשפנות, חלקן עם מסיכות ובשמות בדויים, למפגן מחאה שקט במרכז תל אביב כדי למחות על הצעת החוק החדשה שמקדמת ח"כ מיכל רוזין (מרצ), שמבקשת להקביל זנות לחשפנות בחוק. אם החקיקה תתקבל, היא צפויה לאסור על החזקת מקום שבו מתקיימות זנות או חשפנות, על פרסום חשפנות ועל שידול לחשפנות, כלומר הדבר עלול להביא לסגירת מקומות העבודה של עדן ושל חברותיה. “חשפנות היא לא זנות, ואפשר לעסוק גם בחשפנות וגם בזנות מבחירה", אומרת עדן.

 

המסר לא נקלט

לדברי עדן, יש בתל אביב שישה מועדוני חשפנות מוכרים שבהם עובדות כ־300 נשים. “יש נשים שנמצאות בעבודה הזו נטו בשביל הכסף, אבל גם הן לא רוצות שייקחו מהן את האפשרות הזו", היא אומרת. “אני בעד לעזור למי שצריכה, לא למי שטוב לה, והפללת לקוחות (במסגרת חוק ההפללה, שעבר בקריאה טרומית ביולי האחרון – ת"ד) וסגירת מועדונים רק יגרמו לנשים לעבוד בתנאים יותר קשים".
 

את בחרת לעבוד בחשפנות למרות שיש לך השכלה ואופציות אחרות?

“כן, ויש הרבה חשפניות שזו לא האפשרות היחידה עבורן להתפרנס. אני מכירה נשים חכמות, מוכשרות וחזקות שעוסקות בזה. לא כולנו נופלות 

לסטיגמה של אלו שתומכות בחוק".

מיכל רוזין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90מיכל רוזין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

לא הכריחו אותך מעולם בעבודה לעשות דברים שלא רצית לעשות?

“במועדון שלי, מעולם לא. לא הכריחו אותי מעולם לעשות חדרים (להיכנס עם לקוח לחדר פרטי ולבצע ריקוד בעירום או מגע מיני תמורת תשלום נוסף – ת"ד), והיום גם אין חדרים במועדונים. בכלל במועדון שלי מתייחסים אלינו מצוין. מעולם לא שמעתי מחברות שמכריחים אותן לבצע אקטים שהן לא רוצות. שמעתי על מקומות שבהם אולי קרו מקרים. אני לא נחשפתי לזה, וגם חברות שעבדו שם לא סיפרו לי, אז אני בספק, אבל לא יכולה להגיד בוודאות. בכל מקרה, גם במלצרות יכול להיות בוס רע, ואז מטפלים בבוס ולא מוציאים מלצרות מחוץ לחוק ופוגעים לכל המלצרים בעבודה".
 

מהו האידיאל בעינייך?

“שלא תהיה סטיגמה, שיהיו כבוד וגבולות, שגם נשים בתחום יוכלו לפנות למשטרה ולדעת שלא יזלזלו בהן כי הן עובדות מין או חשפניות, כמו למשל בניו זילנד, שם אין הפללה ועובדות מאוגדות יחד ומרגישות יותר בטוחות. כאן, בארץ, הנשים העובדו מבועתות מהמשטרה, וזה מעלה את החרדה והבדידות אצלנו".
 

יש כאלו שטוענים שהקול שלכן זניח, ושמישהו מפעיל את דף הפייסבוק שלכן מטעם מישהו אחר.

“הלגיטימציה שאנו מקבלות היא בזכות כך שיש היום הרבה שמכירים אותנו ויודעים שאנחנו לא פיקציה. אנחנו המון. גם מי שלא אוהבת את העבודה - לא מתלהבת מהחוקים המוצעים. אנשים חושבים שתעשיית המין זה בהכרח זנות רחוב, וזה ממש לא. להגיד, למשל, שזנות הורגת זו הכללה. מה שהורג זו הסטיגמה".
 

את צופה שהרבה חשפניות יגיעו למחאה?

“לא. הרבה נשים חוששות מהזיהוי, הרבה מהן ‘בארון’ או אמהות לילדים וזה מפחיד. גם אותי, אפילו שאני הרבה יותר פתוחה, זה מפחיד. יש לנו זכות על הגוף שלנו. באופן מקרי, יום אחרי המחאה שלנו תתקיים בתל אביב ‘צעדת השרמוטות’ (תהלוכת מחאה שבה המפגינות מוחות נגד תרבות האונס ונגד הטענה שלפיה נשים שמתלבשות באופן חושפני אשמות בכך שהן מוטרדות מינית - ת"ד). זו צעדה פמיניסטית שיש בה בדיוק את אותם מסרים שלנו: מותר לנו להתלבש ולהתנהג ולבחור מה שאנחנו רוצות, אבל משום מה המסר הזה לא נקלט בקהילה הפמיניסטית כשזה נוגע לעובדות מין".
 

לדבריה של עדן מצטרפת מיכל, חשפנית לשעבר שתומכת בזכות לעבוד במקצוע החשפנות. “אני לא אגיע למחאה מכיוון שיש לי שני ילדים, ואני לא יכולה להרשות לעצמי להיות מזוהה במחאה, אבל אני לחלוטין בעדן", היא אומרת. “אותי העבודה הזו הצילה. אולי זה לא מה שרוצים לשמוע, אבל לא הייתי שורדת את השנים הראשונות אחרי הגירושים ללא ההכנסה הזו".
 

הצלחת לעשות את המעבר מעבודה בחשפנות לעבודה רגילה? אין לך חששות שלקוח עבר יזהה אותך?

“אני עברתי יחסית חלק, כי ידעתי שזה זמני ושאני חייבת לקום על הרגליים מבחינה כלכלית. היום אני מרוויחה הרבה פחות, אבל במובן הנורמטיבי יותר קל לי. אני לא צריכה להסביר את העבודה בלילות. לגבי לקוחות, הפחד היה יותר בזמן שעבדתי. צריך להבין שנשים שעובדות בחשפנות לא נראות בדיוק אותו דבר במהלך היום. רובנו נראות כמו הבת של השכן, נשים רגילות לחלוטין. אני לא מסתובבת ברחוב עם עקבים של 15 סנטימטר, חוטיני ואיפור".
 

יש כאלו שיגידו שאם בחרת בחשפנות מכורח כלכלי זו לא בחירה, וגם שאם את כל כך פוחדת להזדהות, כנראה זו לא באמת בחירה.

“זו שאלה פילוסופית מיותרת. כל בחירה שלך היא בחירה מודעת מרצון מוחלט? ממש לא. החיים הם דינמיים. אני יכולה לומר שבחרתי וידעתי מהם הסיכונים. למה מישהי מהפוליטיקאיות חושבת שמותר לה לדבר בשמי? זו קצת חוצפה. בכל מקצוע יש ספקטרום, רק אצלנו אין. כולנו מסכנות ואומללות. וברור שיש כאלו, אבל בטח לא כולנו".

אבל כולנו נחשפים לסיפורי זוועה של נשים שעובדות בחשפנות. איך זה שאתן מציירות תמונה שונה לחלוטין?

“כי אנחנו באות משם, ואנחנו, בניגוד לאלו שמתיימרות לדבר בשמנו, לא מוחקות נשים אחרות. בוודאי שיש הרבה דברים נוראים בזנות - אלימות, כפייה - אבל זה לא מוצר אחיד ולא צריך לדבר בשמנו בפטרונות".

שולי מועלם. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90שולי מועלם. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90


 

“לא מוצר צריכה"

אלא שבארגוני הנשים ובין ספסלי הכנסת מסרבים לקבל את עמדת החשפניות המוחות. “חשפנות היא זנות, והחוק המשקף את הערכים האנושיים, המוסריים, היהודיים והחברתיים בא לתקן את העוולות הקשות והפגיעות המתמשכות הקיימות בעולם הזנות והחשפנות", אומרת יו"ר סיעת הבית היהודי, ח"כ שולי מועלם־רפאלי, הפועלת להעברת חוק ההפללה ושיקום שורדות זנות. “גם אם יש מספר מצומצם של נשים שטוענות אחרת, אין בזנות ובחשפנות בחירה. זה לא סוד שבמועדוני החשפנות פועלים חדרים דיסקרטיים שבהם החשפניות נאלצות להיענות לבקשות נוספות של הצרכנים. לחלופין ישנן דירות דיסקרטיות סמוכות המשמשות לאותה מטרה. חלק ניכר מהנשים במעגל הזנות דיווחו שהעסקתן כחשפניות הייתה דלת הכניסה הראשית לתעשיית הזנות. על פי מחקרים של שירותי הרווחה, צעירות רבות שנקלעו לזנות לא שיערו לעצמן שריקוד ארוטי במועדונים ידרדר אותן אט־אט אל תוך תעשיית הניצול.

מיגור זנות לא יתבצע רק על ידי הפללת לקוחות ואכיפה קשה נגד סרסורים, כי אם גם על ידי הכללת החשפנות, כחלק בלתי נפרד מהעיסוק בזנות".

בהנחה שהצעת החוק החדשה תעבור, וחשפנות תיחשב זנות, חוק ההפללה ייושם על גם על מקצוע החשפנות. “במשך שנים קולן של נשים בכל רצף מעגל הזנות בישראל היה מושתק, ולכן אנו מברכות על כל השמעת קול של נשים מהמעגל", אומרת גם עו"ד ניצן כהנא, מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. “לצד הקולות של הנשים שמתנגדות לחקיקת החוק לאיסור צריכת זנות ושיקום שורדות זנות, ישנן רבות אחרות, שתומכות בהפסקת הניצול של רבות לזנות. נשים שמספרות על פגיעה בחיים, בגוף ובנפש. אלו נשים שלרוב קולן לא מגיע לקדמת הבמה, שארגוני השטח פוגשים בכל יום, ובאחריותנו להשמיע את קולן".
 

“אף ילדה לא חולמת להיות חשפנית או זונה", אומרת גם ניצן בן דב, מנהלת עמותת תודעה למאבק בזנות. “אף אחת לא בוחרת בזה בלשכת התעסוקה על פני עיסוק כעורכת דין, רופאה או כבאית. נערות ונערים שעוסקים בזנות הגיעו למצב הזה, לרוב, אחרי רצף אירועים שהביא אותם לשם. ​אנחנו עומדות לצד כל אישה, והקול שלהן חשוב ואנחנו קשובות לו. יש קולות שונים במאבק, ואנחנו מייצגות את קולנו, ואת קול הנשים והנערות שאנחנו פוגשות, שמבקשות להיחלץ מזנות ומחשפנות ולקדם יחד נורמה שלפיה אנשים אינם מוצר צריכה".