הגבול הסורי הוא הגבול הכי דינמי וחשוב היום בישראל, ורואים זאת בחודשים האחרונים. יש המון אנשים שרוצים להבין מה קורה שם, ואני מסביר לקבוצות מחו"ל מהם האתגרים שלנו בגבול הצפוני, בדגש על סוריה ועל הנוכחות האיראנית", מספר יעקב שה־לבן. "רמת הגולן היא אזור עשיר מאוד במורשת קרב. איפה שלא תזרוק אבן, יש סיפור גבורה, וזה גם משהו שמסקרן את המבקרים בארץ",

שה־לבן (30), ממושב יונתן ברמת הגולן, השתחרר לפני שנה וחצי מצה"ל בדרגת סרן, ובתפקידו האחרון היה קצין המבצעים של חטיבת שריון 188. לאחר שפשט את המדים הקים את חברת Slingshot ("קלע" באנגלית). "קלע זה כלי קטן שאם אתה משתמש בו נכון וקולע לנקודה הנכונה, יש בו אפקט גדול", הוא מסביר. "אני פוגש כל מיני קבוצות שמגיעות מחו"ל, יהודים ולא יהודים, תיכוניסטים, תלמידי קולג', משלחות של פדרציה יהודית, משלחות עסקיות ותיירים, ומנסה לתווך להם את האתגרים של ישראל ושל צה"ל".

איך הגעת לרעיון הזה?

"במהלך מבצע צוק איתן נפל לי האסימון לגבי העוצמה והחשיבות של נושא ההסברה, והחלטתי שאני רוצה לקחת חלק בשדה הקרב ההסברתי. דובר צה"ל שלח אותי במשלחת של שבעה קצינים לארצות הברית, שם פגשנו את הקהילה היהודית שהייתה צמאה לחוויה האישית, וגם הגענו לכל מיני קמפוסים ותיכונים אמריקאיים לא יהודיים ושיתפנו אותם בחוויות של החיילים. זו הייתה חוויה עוצמתית בשבילי. בשנה וחצי האחרונות של השירות שלי הפכתי למעין האיש של דובר צה"ל בצפון, אירחתי חברי קונגרס אמריקאים ומשלחות ביטחוניות מחו"ל, והמשכתי בתחום גם אחרי שהשתחררתי".

חווים את הדילמה

שה־לבן בחר מסביר את ישראל בעיקר דרך הסיפור שלו בצה"ל. "בסופו של דבר", הוא אומר, "עיקר האש נגד ישראל מתנקזת למדיניות של צה"ל. חוץ מזה, צה"ל הוא מותג סקסי. גם אם אנשים לא אוהבים את ישראל, הם עדיין מאוד סקרנים ורוצים לשמוע על צה"ל ולקבל זווית פנימית על הצבא הכי חזק במזרח התיכון".


איך בדיוק אתה עושה את זה?

"זו יכולה להיות הרצאה בכיתה, הרצאה בשטח על הגבול הסורי והרצאה באתר מורשת קרב, וגם הגעה לשטח אימונים בנוי צה"לי, שבו אני עושה לאנשים סימולציה של התמודדות בדילמות ערכיות בזמן לחימה. אני מציג להם דילמות שעם חלקן התמודדנו בצוק איתן, וכך החוויה נצרבת בהם, והם יודעים להציג אותה אחר כך בגוף ראשון".

תן דוגמה, בבקשה.

"למשל, סימולציה שבמהלכה יורים עליך ממבנה, ואז הדילמה היא האם אתה משיב אש או לא, ובדיעבד אתה גם מגלה שהמבנה הזה הוא בית חולים; או מצב שבו אתה באמצע לחימה, ופתאום יוצאת לקראתך אישה שמחזיקה תינוק ומבקשת עזרה. גם זו דילמה. חלק מהקבוצות מתעלמות מהאישה בסימולציה, חלק עוצרות הכל ועוזרות. כל קבוצה מתמודדת באופן שונה עם סיטואציה".

מהי המטרה של הסימולציות האלה?

"להכניס את המשתתף - ולא משנה אם הוא יהודי או לא יהודי ומה הדעות הפוליטיות שלו - לנעליים שלי כמפקד בצה"ל, ולהמחיש לו מהם האתגרים שעומדים בפנינו ברמה הערכית, המקצועית והאנושית. אני לא אומר להם בסוף הסימולציה מה נכון ומה לא נכון, אלא נותן להם לעבד באופן אישי את החוויה".

איך הם מגיבים בתום הפעילות?

"הרבה פעמים הם יוצאים מהסימולציות בלי שורה תחתונה, ובעצמם ממשיכים להתווכח מה נכון ומה לא. אני מציג להם את הדילמה של ההתמודדות בלחימה לא סימטרית מול אויב שמנצל בצורה צינית את הערכים שלנו כצה"ל ומשתמש באזרחיו כמגן אנושי. למשל, הייתה לי אישה מאוד ליברלית מסן פרנסיסקו, שעמדה מול משגר טיל שמכוון עליה ואמרה: 'אני לא יורה'. היא בחרה מוסרית לשלם בחייה בסימולציה, אבל זה היה מקרה קיצון. הרוב יוצאים תחת רושם מאוד עמוק, ואתה רואה שהם חוו פה משהו. הם לא יודעים לגמרי מה לעשות עם החוויה הזאת, אבל כן מבינים את האתגר. ברגע שהם חווים את הדילמה, הם גם יכולים להבין למה צה"ל פעל כך או כך בסיטואציה כזו או אחרת. ואז, כשהם יראו בפעם הבאה במדיה שישראל הרגה 60 עזתים על הגדר, או ירתה בבית חולים, הם כבר יוכלו להבין את ההקשרים ואת הפרספטקיבה הנכונה".


מה הייתה התגובה שהכי ריגשה אותך?
"הייתה לי לאחרונה משלחת של שופטים מקליפורניה. הם באו לשבועיים לארץ, והגיעו אלי אחרי שכבר שמעו כל מיני הרצאות. ואז הם עמדו בשטח אימונים צבאי שמדמה שכונה בעזה, והיו צריכים לקבל החלטות. בסיום הפעילות הם אמרו שמעולם לא הבינו כך את צה"ל ואת ישראל. אחד השופטים כתב לי שבזכות החוויה מהסימולציה, הוא יצא עם תקווה, ושאם אלה הערכים שמובילים את מפקדי צה"ל - אז יש לו תקווה שבסוף יהיה פה טוב".