החבית העממית: פייל אייל

הבירולוג גדי דבירי קופץ ראש לתוך החבית הכי תוססת בגזרת האלכוהול ועושה לכם קצת סדר בראש וגם בסגנונות הבירה השונים. והפעם: פייל אייל…

פייל אייל (Pale Ale) הוא שם לקבוצת סגנונות בירה בעלי צבע בהיר. ובבהיר הכוונה היא לאו-דווקא לבהיר אבסולוטית, אלא לבהיר יחסית, שזה אומר מצהוב קש ועד ענברי, מבולבלים? תיכף תבינו. קבוצה זו כוללת כמה תתי-סגנונות, אייל בהיר אמריקאי (APA), פייל אייל בלגי, פייל אייל אנגלי וביטר אנגלי.

המונח פייל אייל החל דרכו כ"סגנון-על", לכל סוגי בירות האייל שצבען היה בהיר יותר מחום. עד המאה השמונה עשרה רוב הבירות שבושלו היו כהות, עקב ייבוש הלתת מעל אש גלויה וחוסר היכולת לשלוט, שליטה מלאה, בחום הייבוש. רק מעט מהבירות היו בהירות יותר ולכן שם גנרי זה הספיק על-מנת לבדל אותן משאר הבירות. עם הזמן התפתחה הטכנולוגיה והיכולת לשמור על צבעו הבהיר של הלתת השתכללה. הגידול במספר מותגי הבירות הבהירות הפך את ה'פייל אייל' לסגנון בירה במלוא מובן המילה והפיזור הגיאוגרפי של ייצורו יצר את תתי-הסגנון הגאוגרפיים: פייל אייל אנגלי, פייל אייל בלגי, ומאוחר יותר גם פייל אייל אמריקאי.

מקורותיו של הפייל אייל האנגלי הם אי-שם בשלהי המאה ה- 18 בלונדון. שנים לא רבות לאחר מכן הפך הסגנון מזוהה יותר עם העיר Burton-on-trent ומאוחר יותר, פחות או יותר, לסגנון הבירה הלאומי האנגלי. עם השנים פינה סגנון זה את מקומו בשוק ללאגרים שהגיעו מאירופה אך בסוף המאה ה-20, יחד עם מהפיכת מבשלות הקראפט, כבש את מקומו מחדש.

סגנון הפייל אייל הופיע בבלגיה בתחילת המאה ה-19 בעיקר באזור אנטוורפן, אם כי הגרסאות המודרניות שלו צצו בתחילת המאה ה-20. המבשלות המקומיות ניסו לבשל בירה מקומית שתתחרה בפייל אייל האנגלי המיובא.

אחד הסגנונות המרכזיים המגדירים את בירת הקראפט האמריקאית הוא הפייל אייל. מבשלי הבוטיק הראשונים שאבו את הידע המקצועי שלהם מספרים אנגליים ולכן סגנונות הבירה שבושלו היו הסגנונות האנגליים.