טרור העפיפונים ממשיך לפגוע קשות בתושבי עוטף עזה ובחקלאים ששדותיהם נשרפים מידי יום. עופר ליברמן, מנהל ענף החקלאות בקיבוץ ניר-עם סיפר על תחושות התושבים: "אתמול נפגעו אצלנו שני מוקדים ובסך הכל נוצרו אינספור שריפות שנמשך מידי יום. המוטיבציה של האויב לא יורדת.
זה מן מסדרון שמוביל לפעולה רחבה של צה"ל כלשהי, נראה לך שאנחנו בכיוון הזה?
"לפי מה שנראה כרגע כנראה שזה הכיוון. מבחינתי אם אפשר היה לסגור את זה בצורה אחרת זה היה עדיף אך כבר שלושה חודשים מידי יום המוטיבציה שלהם רק עולה ואני לא רואה איך עוצרים את זה בינתיים. אחת הבנות שלי אמרה לי לפני כמה ימים שמכיוון שאנחנו הולכים לכיוון הזה אז למה לחכות? והיא רק בת 17".
אתה מכיר את אלטרנטיביות יותר טוב מאיתנו, את העפיפונים יחליפו רקטות
"אני רוצה לחיות כאן בשקט. מצדי שביבי והנייה ישבו על החוף בעזה ויצפו במשחק כדורגל ומצדי שיריבו - אני רוצה לחיות בשקט. לי אין את הפתרונות ואני לא זה שאמור לייצר אותם. אני רוצה לחזור לחיות את החיים השקטים שלי ולעשות חקלאות בעוטף עזה. בנסיבות האלה נראה שזה לא עומד להיות אופציה. לי יש את הדרישות והן מאוד פשוטות- שיתנו לי להמשיך להתפרנס מחקלאות ולחיות באופן נורמלי. אנחנו כבר לא מרגישים שאנחנו זכאים לזה".
כל אזור במדינת ישראל ספג לאורך כמה שנים מן אירועים כאלה והחזיק מעמד עד הדברים הסתדרו
"אנחנו מחזיקים מעמד וגדלים ומתפתחים אך כבר 16 שנים אנחנו בתוך העסק הזה ומרגישים ברכבת הרים. יש תקופה שהכל ישר ונחמד ויש תקופה סוערת. הנשיא הגיע לכאן וגם שר הביטחון. ראש הממשלה טרם הגיע. אנחנו מצפים שיגיעו וידברו איתנו, אני עוד מוכן להתמודד אך השכנה שלי שמגדלת שני ילדים קטנים לא מוכנה לזה. לפני ארבעה ימים נחתו אצלנו בבריכה בלונים עם מטעני חבלה ונאלצנו לקרוא לחבלן. זו הייתה שעה בה הבריכה הייתה מלאה בילדים קטנים".
על הרוח בקיבוץ בצל טרור העפיפונים סיפר לסיום: "אנחנו ממשיכים לחיות במקום הזה ושום דבר לא ייקח אותנו מכאן. מצד שני אנחנו ממש במלחמת התשה. אנחנו רצים ומכבים שריפות כל יום. אנשים כבר לא יכולים לנשום את העשן הזה ולראות את השחור בעיניים- אווירה מתישה".