אנו, עובדות ועובדים מתעשיית המין וכן תומכות ותומכים בזכותן של נשים על גופן, מביעות את מחאתנו על החוק למאבק בזנות (המכונה 'החוק להפללת הלקוח'), שעבר בוועדת שרים לחקיקה", כך נכתב בהודעה שהפיצה קבוצה בשם "ארגון נשים עובדות", שבה חברות נשים שהן חלק מתעשיית המין כיום וגם כאלה שעבדו בה בעבר. "בניגוד לפרסומים בכלי התקשורת, שלפיהם החוק יצמצם את תופעת הזנות על ידי הדרת הצרכנים מהשוק, למעשה ההפך הוא הנכון. עדויות מחקריות ממקומות שונים בעולם שבהם יושמה פרקטיקה זו מלמדות כי תופעת הזנות אינה מצטמצמת, אלא יורדת למחתרת.

את מחיר המלחמה שהמדינה מנהלת נגד הלקוחות משלמות הנשים, אשר בעקבות חוק זה יסבלו הן ממוגנות נמוכה יותר מצד גורמי אכיפת החוק והן מהעמקת הסטיגמה אשר מבודדת אותן חברתית ומקשה עליהן לפנות לסיוע. אנו סבורות כי על המדינה לגבש מדיניות שתדאג למוגנות של נשים ולא תחשוף אותן לפגיעה בשם מאבק למען עקרונות נעלים וצודקים. כמו כן, יש לציין כי הצעת חוק זו נכתבה וקודמה על ידי חברות כנסת וארגונים שונים שמתיימרים לדבר בשמנו, אך כאשר ביקשנו להשמיע את קולנו באופן בלתי אמצעי ואותנטי בפני הגורמים הרלוונטיים, הושתקנו והודרנו מהשיח".


את ההודעה הזו הן הפיצו נשות הארגון לאחר אישור הצעת החוק הממשלתית לאיסור צריכת זנות בוועדת השרים לענייני חקיקה ביום ראשון. הצעת החוק קובעת כי אדם שצורך או מנסה לצרוך זנות, וכן אדם שנמצא במקום המשמש למעשי זנות במטרה לצרוך זנות, עובר עבירה שדינה קנס בגובה 1,500 שקלים לעבירה ראשונה ו־3,000 שקלים לעבירה חוזרת. כמו כן, נקבע כי תהיה אפשרות להגשת כתב אישום, שבמסגרתו יכול גובה הקנס להגיע עד לסכום של 75,300 שקלים ויתאפשר אף רישום פלילי. הצעת החוק קודמה בידי שרת המשפטים איילת שקד כחלופה להצעות חוק פרטיות של חברות הכנסת שולי מועלם־רפאלי, עליזה לביא וחברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון - שאושרו בקריאה טרומית בכנסת ביולי שעבר, בתמיכת 74 חברי כנסת.


לפי נתוני הרווחה, בישראל ישנם 14 אלף נשים, גברים, צעירות, צעירים וטרנסג'נדרים העוסקים בזנות, מתוכם כ־3,000 קטינים. 62% מהנשים בזנות הן אמהות לילדים מתחת לגיל 18, רובן המכריע העידו כי נכנסו למעגל הזנות כתוצאה ממצוקה כלכלית ו־76% העידו כי היו מעוניינות לצאת ממעגל הזנות לו רק הייתה להן אפשרות.


לדברי יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות, ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), "זהו רגע מרגש והיסטורי, שיש בו אמירה ערכית ומוסרית של המדינה נגד תופעה שהשלכותיה הרסניות כלפי אלפי נשים, נערות ונערים, וכלפי החברה כולה". "ממשלת ישראל אמרה בצורה חד־משמעית שמדינת ישראל לוקחת אחריות על 14 אלף הנשים והגברים העוסקים בזנות בישראל. אישור הצעת החוק, לצד תקצוב משמעותי לשיקום שורדות זנות, הם צעדים משמעותיים בדרך למיגור תעשיית הזנות", אמרה עו"ד ניצן כהנא, מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. 


חברות הכנסת התומכות בחוק. צילום: באדיבות לשכת ח"כ עליזה לביא


"לא נקלעתי לזה בטעות"

אבל מתברר שיש גם קולות אחרים, של נשים שעוסקות בזנות. אחת מהן היא נטלי (שם בדוי) ממנסחות ההודעה נגד החוק וגם אחת ממנהלות דף הפייסבוק When She Works - המביא קולות, עדויות וסיפורים של אלה שעסקו ועדיין עוסקות בזנות. היא בת 35, נשואה, אמא לילדים ומתגוררת בדרום הארץ. בעברה עבדה במשך כעשור בתעשיית המין בתל אביב ובירושלים. "זו הייתה עבודה מבחירה ולא נקלעתי אליה בטעות", היא חורצת. "זו גם הסטיגמה שאנחנו מנסות לשבור, שלא כל בחורה נקלעת לזה כמו לצרה. יש נשים שבוחרות בכך כי הן רוצות את זה, כי נסיבות חיים מסוימות מביאות אותן להעדיף עבודה זו על פני עבודות אחרות. אישה בזנות נתפסת כיום כאישה ששוכבת עם כל אחד בלי שליטה על החיים שלה, וזה לא המצב". 


מדוע אתן מתנגדות לחוק הזה?

"כבר ביום ראשון קיבלתי פניות מ־20 נשים שהיו בהיסטריה מכך ומאוד נלחצו. עכשיו הן פוחדות שתיגמר להן העבודה, כי הלקוחות יתחילו לפחד. כמו כן, נשים שיש להן לקוחות קבועים וטובים, שהם בדרך שומרי חוק באופן כללי, יאבדו אותם. גברים כאלו יפחדו להגיע, ואז יישארו הנשים עם לקוחות פחות טובים, שפחות מכבדים את החוק ושהמוסר שלהם גבוה פחות. ככה את מאבדת אנשים שנוח וקל יותר לעבוד איתם, כאלה שמעניין אותם מה את מרגישה, שמכבדים את הגבולות שלך. אנשים נורמטיביים יותר גם נוטים להיות אלימים פחות, והפחד הוא להישאר עם לקוחות שלא מכבדים גבולות ועם לקוחות שהדרישות שלהם כוללות יותר סטיות. בין אישה שעוסקת בזנות לבין הלקוחות הנורמטיביים שלה יש כבוד הדדי. זו מעין עסקה ששני הצדדים הסכימו עליה, רוצים לקיים אותה, ופתאום בא החוק, מפריע ונכנס באמצע".


את בטח מודעת לכך שנשים רבות נפגעות מהעיסוק בזנות.

"החוק הזה לא עוזר אם אין להן אלטרנטיבה או אם הן הגיעו לתעשיית המין בצורה כפויה. סחר בנשים, למשל, אינו חוקי בכל מקרה. אם נשים עוסקות בזנות כתוצאה מסחר, והחוק שכבר קיים לא מצליח לפתור סוגיה זאת ולעזור להן, איך החוק החדש יעשה את זה? עבור נשים שעובדות בתעשיית המין, החוק הזה הוא פשוט טרור. אם אלו נשים שהן לא קטינות ולא תיירות, אלא נשים עם תעודת זהות כחולה שרוצות לעבוד בזנות, עושות זאת באופן מודע וגם יש להן סיבה מספיק טובה כמו לפרנס משפחה, לתמוך בילדים או בהורים חולים או להחזיר כסף שהן חייבות - החוק הזה לוקח להן את הפרנסה, מושך את השטיח מתחת לרגליים שלהן ונותן להן ליפול לתוך התהום שממנה הן ניסו לברוח".


צריך לזכור שזנות אינה חוקית בארץ.

"אם רוצים למגר זנות, צריך לחנך לא לצרוך זנות, וצריך לדאוג לאלטרנטיבות מכבדות לנשים שעוסקות בזנות. כרגע החוק פשוט יפחיד את הלקוחות ולא יפתור את הבעיה".


כשהחלו הדיונים על החוק, נטלי וכמה מחברותיה פתחו בוואטסאפ קבוצה בשם "נגד הפללת לקוחות". כיום הקבוצה הפעילה נושאת את השם "ארגון נשים עובדות". "אנחנו כ־50 בנות, וכרגע אנחנו עובדות על התארגנות גדולה יותר, מחוץ לקבוצה בוואטסאפ, שמטרתה להיות ארגון של עובדות מין ותומכות למען עובדות מין", היא מספרת.

"נצטרך למצוא איזושהי דרך שתאפשר לנו מצד אחד להצליח להשמיע את הקול שלנו, ומצד שני שלא נצטרך לשלם את המחיר האדיר של החשיפה. אחת המטרות שלנו היא להיות יותר נוכחות בדיונים ובשיח הציבורי בנושא, שידברו בשמנו פחות ושנוכל להשמיע את הקול שלנו יותר. מטרה אחרת היא לדאוג לצרכים של עובדות מין. כרגע אין בישראל עמותה או ארגון שדואגים לצרכים של עובדות מין כעובדות מין, בלי לנסות להוציא אותן מהעיסוק בכך. בדרך כלל, העזרה שאת מקבלת היא שתכירי בכך שאת צריכה להפסיק לעבוד, אבל כאמור יש נשים שמסיבות כאלה ואחרות צריכות להישאר ולהמשיך לעבוד".


לנטלי חשוב להבהיר שחלק גדול מהלקוחות שמגיעים הם אכן נורמטיביים, וגם מרוויחים בהתאם. "שירותי מין זה לא משהו זול, אלא אם כן צורכים מין ברחוב", היא מסבירה. "היום המחיר הממוצע למפגש הוא 500־600 שקלים, ואילו פעם הממוצע היה 1,000 שקלים. כושר המיקוח של הנשים נשחק בגלל החוקים האחרונים. זה גם מוביל לכך שאת פחות יכולה לבחור את הלקוחות שלך ולעמוד בדרישות שלהם לגבי מה את מוכנה לעשות ומה את לא מוכנה. עבור הבנות העובדות, החוק הזה הוא מכה רצינית בטווח הקצר ובטווח הארוך. החוק הזה צריך עוד לעבור שלוש קריאות בממשלה הנוכחית. אני מודעת לכך שהסיכוי להפיל אותו הוא נמוך, אבל בכל זאת ננסה". 


"דרך מוזרה למשטר נשים"

ליה (שם בדוי), בת 23 מתל אביב, היא סטודנטית להנדסה שעובדת במשרה חלקית בענף ההייטק וגם עוסקת במקביל בזנות זה כשלוש שנים. "בחרתי בזה כי חיפשתי דרך מהירה להרוויח כסף", היא מודה. "רציתי לממן לימודים וחיים מחוץ לבית, ולא רציתי לבקש כסף מההורים. אמא שלי מודעת למה שאני עושה וגם נותנת לי טיפים לחיים איך להסתדר עם זה יותר טוב. גם חברים קרובים שלי יודעים".


אמך לא ניסתה להניא אותך מכך? 

"לא, היא פשוט אמרה לי: 'תבקשי יותר כסף'. אני נהנית ממה שאני עושה, לא נפגעת מהתהליך בכלל, וזה משאיר לי המון זמן לעצמי. במקום לבזבז לילות שלמים ולעבוד בבר מסריח בתל אביב, אני נפגשת עם מישהו פעם בשבוע, וזה סוגר לי את הפינה של שכר דירה, לימודים ובזבוזים".


איך מצאת את הלקוח הראשון שלך?

"חיפשתי בגוגל 'יחסים בתמיכה', והגעתי לפורום שבו את יכולה לפרסם שאת מחפשת תמיכה. פתחתי מייל פיקטיבי, פרסמתי פרטים כלליים על עצמי וכתבתי שאני מבקשת 1,500 שקלים למפגש. בתוך שעה קיבלתי הרבה מיילים, ואז עשיתי אודישנים. מי שנבחר היה גבר בן 45, נשוי, עם שני ילדים, איש הייטק בכיר. תחילה קבעתי להיפגש איתו בספסל בחוץ. ישבנו ודיברנו והיה בסדר. אחר כך הגענו לחדר במלון ועשינו את מה שעשינו. נפגשתי איתו במשך חצי שנה, רכשתי ביטחון, ואז התחלתי לג'נגל בינו לבין גברים אחרים. היום יש לי ארבעה לקוחות כאלה. מזנות אני מרוויחה כיום 8,000־9,000 בחודש, ואני עובדת מעט. היום אני מעדיפה להשקיע יותר בלימודים". 


אני בטוחה שהמציאות היא לא עד כדי כך ורודה.

"נכון, זה לא פשוט, ולכן צריך אופי מסוים לזה. לי יש את האופי הזה, ויש לי גם תמיכה מאנשים הקרובים אלי, במיוחד מאמא שלי. אני לא נמצאת במצב שאם זה יתגלה, אז ארצה למות. אני נפגשת רק עם גברים נשואים, כי להם יש הרבה יותר סיבות לשתוק מאשר לי". 


מה מפריע לך בחוק החדש? 

"החוק הזה הוא דרך מוזרה למשטר נשים, ולי חורה מאוד שזה מגיע דווקא מנשים שטוענות שהן פמיניסטיות. פמיניסטיות הרי אומרות שלכל אישה יש זכות לעשות מה שהיא רוצה עם הגוף שלה, ולכן זה צבוע מאוד. תמיד יש הרבה זלזול, שמגיע דווקא מנשים מוכרות בחוגים הפמיניסטיים, שטוענות שאין דבר כזה זונה שטוב לה, ואני אומרת שיש, הנה, אני. אבל אז הן אומרות שהחוויה שלי יכולה לבטל חוויה של נשים רבות אחרות שבעצם לא בחרו להיות שם. עצם זה שפמיניסטיות אומרות זאת מבטל למעשה את החוויה שלי. ידוע לי שיש נשים שרע להן בזנות, ואני מאמינה שהנשים האלה צריכות לקבל את כל העזרה שבעולם".


יש גם נשים ששמו קץ לחייהן בעקבות העיסוק בזנות.

"כאמור, אני חושבת שלנשים שמרגישות במצוקה מגיע לקבל את כל העזרה, אבל יש הרבה נשים אחרות שלא צריכות שיתערבו להן בגוף או בכיס. אם החוק הזה אכן יעבור, יהיה לי הרבה יותר קשה למצוא לקוחות נורמליים שאני מחפשת. גברים נשואים בעלי משפחה כבר יפחדו להיכנס לאתרים האלה, ומי שיישאר שם אלו אנשים שכבר אין להם מה להפסיד, או כאלה שנחשבים מסוכנים יותר". 


תמיד תהיה לך ברירת ההייטק.

"זו ברירה נחמדה, כל עוד יש לי זמן. כרגע כמעט אין לי זמן להשקיע בזה בגלל הלימודים, ולכן אני עובדת בזנות".


את לא פוגשת לפעמים גברים שאת לא מעוניינת להיכנס איתם למיטה?

"ברור שכן. קרה שפגשתי מישהו שהיה לו ריח גוף ממש לא טוב או הבל פה ממש דוחה, אז קמתי והלכתי. כמו כן, לרוב אין צורך להימשך ללקוח. אני יודעת להפריד בין מין לצורך עבודה לבין מישהו שאני רוצה לקיים איתו יחסי מין כמשהו רומנטי. אני שחקנית טובה מאוד, יודעת לזייף את כל הפלרטוטים והחיוכים האלה, את כל שפת הגוף. פעם חשבתי שלעסוק בזנות זה מביך. היום הבנתי שאני לא צריכה לחשוב ככה. מה מביך בזה?".


"לפני שהגעתי לזנות, הייתי פקידה במשרד והרווחתי 6,000 שקלים. אני גרושה ואמא לארבעה ילדים, והגרוש שלי לא משלם לי מזונות. פשוט לא הצלחתי להתמודד עם גידול הילדים", מספרת ספיר (שם בדוי), בת 38 מאזור המרכז, שעוסקת בזנות כשנתיים. "לפני כן, ביקשתי עזרה מהרווחה, ואמרו לי שאם יש לי תלוש של 6,000 שקלים, לא יכולים לעזור לי בכלום. דרך חברה הגעתי למקום שאני נמצאת בו היום - דירה עם עוד כמה בנות. אנחנו כמו עצמאיות בתוך הדירה, וכיום אני יכולה לתת לילדים שלי את כל מה שהיה חסר להם - מורים פרטיים, חוגים, ביגוד, הנעלה, דירה נורמלית. כיום אני מרוויחה כ־25־30 אלף שקלים בחודש, רמת החיים שלנו עלתה וכולם מרוצים מזה. במשפחה שלי אף אחד לא יודע איפה אני עובדת. יודעים שאני פקידה באיזשהו מקום". 


איך את מרגישה בעבודה הזאת?

"אני מאושרת מאוד, אני עוסקת בזה מרצוני, מבחירה שלי, האנשים נחמדים, הבנות שעובדות איתי מקסימות. כשאני נכנסת עם לקוח לחדר, אני מנתבת את זה לאיפה שייגעו בי או לא ייגעו בי. באיזשהו מקום, את גם שמה לעצמך קיר כלשהו כשאת נכנסת לחדר. אם מישהו לא נראה לי, אני לא נכנסת. הכל נעשה מבחירה שלי. כל כך הרבה פעמים ניסיתי לקבל עזרה מהמדינה וקיבלתי בוקס בפרצוף. אז למה שבמדינה הזאת, שבה אף אחד לא עזר לי בתור אם חד־הורית, יבוא מישהו ויגיד לי מה לעשות עם הגוף שלי? חוץ מזה, החוק הזה, שירתיע גברים מלבוא למקומות האלה, גם יגרום לפי דעתי חס ושלום ליותר אונס ברחובות, ליותר הטרדות מיניות, ליותר גירושים. כיום אנשים באים לפה, פורקים את מה שיש להם וחוזרים לאישה שלהם. חוץ מזה, זנות זה המקצוע הכי עתיק בספרים, אז למה לפגוע בו? זה החוק הכי מטומטם במדינת ישראל". 


"אני בתחום הזה מגיל 22", מספרת סיוון (שם בדוי), בת 32 מאזור המרכז, אמא לתינוקת, שהתחתנה עם גבר שהיה לקוח שלה. "הייתי פקידה בדירות כאלה וגם עבדתי בחדרים, מין מולטי־טאלנט. כיום אני עובדת בעיקר בטלפונים בדירות הללו. חשוב לי להסביר שעבור אנשים שבאים לכאן, זוהי איזושהי בריחה. היו הרבה פעמים שישבתי והקשבתי להם, הייתי כמו פסיכולוגית שלהם. באים לכאן הצעירים שקצת יותר קשה להם עם בחורות, אנשי צבא, אנשים מהכנסת, אנשי עסקים. אנשים לא מחפשים לבוא רק לסקס, לא כל טיפול נגמר בצורה כזאת".


לדברי סיון, זנות כיום היא לא מה שהייתה פעם. "אף אחד לא אומר לנו מה לעשות", היא מסבירה. "הציבור או הכנסת חיים 50 שנה אחורה. אין לנו סרסורים, והיום כמעט כל המקומות בישראל מנוהלים על ידי הבנות. יש גם גברים שמנהלים מקומות, אבל הם לא מתנהגים כמו שמתארים. כיום כבר אף אחת לא פראיירית של אף אחד".