עורכת הדין רוני מודריק מעולם לא שימשה תובעת במשפט מתוקשר כל כך. תיק אלון קסטיאל נפל לחיקה אחרי טיפול בעשרות רבות של תיקי עבירות מין, חלקם קשים ביותר, אך דבר לא הכין אותה להתעניינות הציבורית האדירה בפרשה, לטלטלות הרבות שידע התיק, לשאלות הקשות שיעלו המתלוננות, שחלקן נחשפו באופן נדיר באומץ רב, ולביקורת הרבה שיעורר כל צעד וצעד של הפרקליטות במהלך המשפט.

בניגוד לתיקי עבירות מין אחרים, אשר מתנהלים מאחורי דלתיים סגורות, פרטיהם נשארים עלומים והקורבנות בהם מפוקסלים, הפך תיק קסטיאל לאבטיפוס החדש של תיקי עבירות מין - חשופים לאורך כל הדרך לעין הציבור.



הפרשה החלה בנובמבר 2016, אז הודיעה המשטרה כי תפתח בחקירה נגד יזם הנדל"ן ואיש חיי הלילה אלון קסטיאל בשל עדויות רבות של נשים שחשפו כי הוא תקף אותן מינית. לפחות 14 נשים התלוננו נגדו, אך בסופו של דבר הוא הורשע בביצוע עבירות מין בארבע נשים בלבד. כשנתיים לאחר שהתפוצצה הפרשה נכנס קסטיאל לכלא חרמון לרצות עונש מאסר של 57 חודשים שגזר עליו בית המשפט.



כעת, כשהדי הפרשה מתחילים מעט לגווע, מתפנה מודריק לסכם את התקופה הסוערת. "נפלה בחלקי הזדמנות להיות מעורבת בתיק הזה, שבו יכולנו להעביר מסר שחיי הלילה אינם הפקר", חשוב לה להדגיש. "דין עבירת מין בלילה הוא כדין עבירת מין לאור יום, ואין לנצל ולתקוף נשים גם כשהאווירה נחשבת מתירנית יותר. לנשים יש זכות על גופן, וזכותן להחליט איפה עובר הגבול".



קמפיין Me Too להעלאת המודעות לאלימות מינית התפשט ברחבי העולם, אחרי שנחשפה פרשת קסטיאל, בעיצומו של המשפט. "התיק הזה מדגים היטב את האג'נדה החברתית של נשים שמרימות את ראשן ולא פוחדות להגיד בקול: 'עד כאן. גופנו איננו הפקר'. גם בתיק הזה, כמו בקמפיין Me Too, פרסום אחד הוביל לתלונות נוספות. זאת תופעה חברתית שאני חושבת שהיא ראויה", אומרת מודריק.

אלון קסטיאל. צילום: אבשלום ששוני



למרות הכעס הרב שהביעו חלק מהמתלוננות על הפרקליטות בשלבים שונים של התהליך ומסיבות שונות, במשרדה של מודריק בבניין פרקליטות מחוז תל אביב, לא הרחק מבית המשפט, מוצגת לראווה מתנה שקיבלה מאחת מהן, ספר פרי עטה עם הקדשה חמה. משיחות שערכנו עם חלק מהנשים עולה תמונה שלפיה הן אינן כועסות על הפרקליטה, וכי בעיניהן היא אינה האויב אלא שליחת ציבור שעשתה את עבודתה ברגישות. השיטה היא שצריכה להשתנות.



"מאמינה בהליך הפלילי"



רוני מודריק (42), אם לשניים, נולדה בתל אביב וגדלה בכוכב יאיר. דרכה לעולם המשפט הייתה בלתי נמנעת, כבתו של השופט בדימוס עודד מודריק, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר. אביה, שישב בין היתר בהרכב השופטים שדן בעניינו של יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, נחשב שופט בולט. "תמיד אמרו לי שאהיה משפטנית", היא מתארת. "הייתה יד מכוונת. העבודה המשפטית של אבא שלי הייתה נוכחת מאוד בבית, אלה דברים שאתה סופג". ואכן, גם היא וגם אחיה הלכו בדרכו של אביהם.



את התמחותה במשפטים עשתה בסוף שנות ה־90 במשרדו של עורך הדין רם כספי. אחרי תקופת ההתמחות נשארה במשרד והצטרפה לצוות של עורך הדין הפלילי נבות תל צור, "סנגור מהמעלה הראשונה", לדבריה. "נפתח בפני עולם חדש", היא אומרת על כניסתה לעולם הפלילים. "הבנתי שאני רוצה לעשות את זה אבל מהצד השני, לא של ההגנה, אלא של התביעה. זה מתאים יותר לתפיסת העולם שלי. לא להיות עושת דברו של מישהו אחר, אלא לעבוד עם חשיבה עצמאית, כשהמטרה היא חקר האמת. יותר טבעי ומתאים לי החיבור לנפגע העבירה מאשר לפוגע".



בשנת 2004 עברה למחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, שבראשה עמד אז שי ניצן, כיום פרקליט המדינה. "זכיתי לעבוד עם המחלקה הפלילית", היא אומרת. בהמשך הוצע לה, לדבריה, לכהן בתפקיד העוזרת של שוקי למברגר, אז המשנה לפרקליט המדינה. "לא רציתי להיות כינור שני", היא אומרת. "הייתי מעוניינת להרגיש את השטח ולא להופיע רק בבית המשפט העליון, שם הדיונים סטריליים ואין מגע עם מתלוננים ונאשמים. הבנתי שאני רוצה להיות תובעת".



משנת 2005 היא בתפקידה כתובעת בפרקליטות מחוז תל אביב. כפרקליטה צעירה הייתה חלק מצוות התביעה במשפטו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון והייתה חתומה על כתב האישום בפרשת שוד הנשקים מהקריה, אבל מהר מאוד מיצבה את עצמה כתובעת במשפטי עבירות מין, גם כאלה שרובנו היינו מעדיפים לא להיחשף אליהם. "יהודית לייבה, הממונה על תחום עבירות המין במחוז תל אביב, הייתה המנטורית שלי".



מודריק שימשה תובעת בעשרות תיקי עבירות מין. בין היתר נגד צעיר שאנס אישה שהכיר בבר תל אביבי ונידון ל–16 שנות מאסר; בכתב האישום בגין האונס במועדון אלנבי 40, שם נידון הנאשם לארבע שנות מאסר; בתיק נוסף שבו צעיר קיים יחסי מין בטענות מרמה תוך הסתרת דבר מחלת המין שלו והדביק נשים, וביניהם קטינה, ונידון לארבע שנים ותשעה חודשי מאסר; בתיק שבו קטינה התלוננה על חברו הטוב של אבא שלה שביצע בה מעשה מגונה - והרשימה עוד ארוכה. לצד זאת, תבעה מודריק גם בעשרות משפטים של עבירות מין בתוך המשפחה.



"ישנם אלמנטים ייחודיים לתיקי עבירות מין, בעיקר בעבודה עם הנפגעים", היא מסבירה. "העבירות האלה פוצעות את הנפש, מרסקות את האדם. כפרקליטה יש לי הזדמנות להיות גם משענת וגם לצאת עם המתלוננים למסע של השמעת קולם ושל אמירה שאנחנו לא שותקים, אנחנו לא בלתי נראים, לא סוחבים פגיעה ולא מתחבאים - אלא יוצאים לאור. זה חלק חשוב בהחלמה ובשיקום".



מודריק טוענת שההשפעה החיובית על המתלוננים יכולה להיות מושגת גם כאשר הפרקליטות מחליטה לגנוז את התיק ולא להגיש כתב אישום. "אם אנחנו הפרקליטים מנגישים נכון את המידע, מציגים את הדברים בצורה כנה ורגישה ושמים את הדברים על השולחן, אנחנו עדיין יכולים לעשות שינוי. גם אם התיק נסגר, המתלונן עדיין מקבל חיזוק חיובי, כי הוא מקבל מאיתנו את האמירה שאנחנו מאמינים לו. אנחנו מסבירים את המגבלה שבהגשת כתב אישום ואת השיקולים מאחורי סגירת התיק. אני מאמינה בהליך הפלילי, על כל המגבלות שלו".



כתובעת היא נדרשת לעתים לשאול את המתלוננת שאלות קשות. "לפעמים נשאל: למה לא התלוננת? למה חזרת שוב לבית של התוקף? מדוע שינית גרסה? אלה שאלות לא פשוטות שהופכות את הבטן, אבל אנחנו חייבים לשאול אותן, כי הן יעלו בחקירה הנגדית או על ידי חוקרי המשטרה. אלה נקודות שבדיאלוג פתוח אפשר להעביר אותן. הרבה פעמים אצל נפגעי טראומה יש הסברים פסיכולוגיים להתנהגות שנראית לא הגיונית, כמו קיפאון למשל. אני חשה שטיפול במקרים כאלה הוא השליחות שלי. גם אם יציעו לי תיקי רצח, שנחשבים יוקרתיים יותר, אעדיף תיקי עבירות מין".

הפגנה נגד אלון קסטיאל. צילום: עמותת כולן



"להודות בטעות זו גדולה"



תיק אלון קסטיאל הגיע אליה במקרה, לדבריה. היא נכנסה אליו בשנת 2016, עוד בשלב החקירה המשטרתית, כאשר נגד קסטיאל עמדו למעלה מעשר תלונות על אירועים חמורים לכאורה, כולל מעשי אונס, וכשהתקשורת והרשת געשו. "לניהול חקירה בעין הציבור יש יתרונות וחסרונות", היא אומרת. "כשמתפרסמים פרטים לגבי תלונה אחת, עולה חשש ל'זיהום' החקירה. כלומר שמתלוננת אחרת עלולה שלא במתכוון לשאוב פרטים, לפעמים בצורה לא מודעת. בעיה נוספת היא שהחשוד יכול להגיע מוכן לחקירה. אבל יש לכך צדדים חיוביים, כמו הבאת קורבנות נוספים להגיש תלונה".



בסוף דצמבר 2017 הגישה מודריק כתב אישום חמור נגד קסטיאל לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שני מעשי אונס, ריבוי ניסיונות אונס וריבוי מעשים מגונים, חלקם בכוח, בשש מתלוננות. כבר אז החלה להישמע ביקורת קשה על כך שחלק מהמתלוננות נותרו מחוץ לכתב האישום. כמה מהן נחשפו בתקשורת בשמן ומחו על כך, בהן עירד מרציאנו–צייגר, שטענה כי קסטיאל אנס אותה, וזהר להט, המתלוננת הראשונה נגדו.



"אנחנו מגישים כתב אישום רק כשיש סיכוי סביר להרשעה", מבקשת מודריק להדגיש. "כל תלונה נבחנת בפני עצמה. המקרים שנשארו מחוץ לכתב האישום לא גילמו עבירה פלילית, או שהיה בהם קושי ראייתי, או שלא ניתן היה לענות על שאלת ההסכמה. במקרים אחרים נתקלנו בחוסר נכונות לשיתוף פעולה מצד מתלוננות".



היו מתלוננות שטענו שקסטיאל השתמש נגדן בסם אונס. מדוע זה לא נכנס לכתב האישום?
"מה שאי אפשר להוכיח אי אפשר להוכיח. במקרה הזה כל התלונות היו מאוחרות, וחומר שמשמש סם אונס מתנדף מהגוף בסמוך לצריכתו, אז לא ניתן להוכיח שימוש. זה לא משנה מה אני חושבת, מה שאנחנו לא יודעים לא נכנס לכתב האישום. כלפי חוץ זה אולי נתפס כאילו אנחנו חלשים, אבל יש לנו קווים ברורים שמנחים אותנו. לכל דבר יש מניע, גם אם הדברים לא יוצאים טוב החוצה. התפקיד שלנו מאוזן: להסתכל על התמונה במלואה ולבקש להגיע לחקר האמת על פי ראיות.



"אני לא חושבת שהתפקיד שלנו הוא לקחת נפגע עבירה למקום כל כך קשה כמו בית המשפט, כשאין לנו ביטחון שהתיק יעמוד. אל מול הקול של הסנגורים יש עלינו הרבה מגבלות גם ביכולת שלנו להשמיע את קולנו בתקשורת, מפאת כבודם ושמירה על הפרטיות של המתלוננים. גם אם לפעמים, בתיקים מסוימים, נעשים ספינים".



בדבריה מתייחסת מודריק לאירוע נוסף שחולל סערה במהלך משפטו של קסטיאל, כאשר הפרקליטות חזרה בה מהאישום הראשון והמרכזי נגדו בגין אונס של אישה שעבדה עמו וזאת בשל התיישנות. אחרי שהחל המשפט, העלו סנגוריו טענה כי מסיבת הפורים שבה ביצע לכאורה את האונס הייתה ב–2006 ולא ב–2007. מאחר שקסטיאל נחקר לראשונה ב–2017, וההתיישנות בעבירת אונס חלה אחרי עשר שנים, נאלצה מודריק לגנוז את האישום המרכזי.



"הכותרות היו 'מכה לפרקליטות' ו'כתב האישום קרס'", היא אומרת כעת. "גרמו לזה להישמע כמו התקפלות, אבל עשינו מה שהחוק מחייב. המתלוננת אמרה שהמקרה אירע ב–2007, מה שנכנס במסגרת ההתיישנות. העדים מהמסיבה אמרו גם כן 2007. קסטיאל אמר שהוא זוכר את המקרה ושזה היה בהסכמה. אחרי הגשת כתב האישום באו הסנגורים שלו ואמרו שב–2007 הוא כבר לא עבד שם. בדקנו אם אולי בכל זאת הוא עבד כפרילאנסר, ניסינו לבסס את זה, אבל ללא הצלחה. גם להודות בטעות זאת גדולה".



האות לסערה הבאה ניתן כאשר שרי גולן, מתלוננת נוספת, חשפה בדף הפייסבוק שלה שנאלצה להעביר לפרקליטות את סיכומי הטיפול הפסיכולוגי שעברה ובו סיפרה על המעשים שביצע בה קסטיאל, על מנת שישמשו ראיה שתצביע על מהימנותה. הדבר אומנם נעשה בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה תוכני טיפול נפשי עשויים לשמש כראיה במשפט פלילי, אך למורת רוחה של גולן שכתבה: "איזו דרך ייסורים נוראית עוברת נפגעת תקיפה מינית מרגע שהיא מגישה תלונה ונכנסת לתהליך משפטי קשה וסבוך".



מאז הפרסום הועלתה בכנסת הצעת חוק לאסור שימוש בממצאי טיפול נפשי וביומנים בחקירה של מתלוננים בעבירות מין. אך עבור גולן ועבור מתלוננים נוספים זה מאוחר מדי.



לא רק הציבור הרחב התחלחל מהצעד הזה, מודריק עצמה מודה שמדובר בהליך בעייתי. "אדם שופך את קרביו בטיפול ולא מדמיין שיום אחד הדברים ייצאו החוצה", היא אומרת. "יחד עם זאת, התהליך רחוק מאיך שהוצג בתקשורת. החומר עובר קודם כל אלינו, לתביעה, ולא ישר לסנגורים. אנחנו עושים סינון קפדני, ורק מה שיכול לסייע להגנת הנאשם מועבר. אחר כך הדברים נערכים בפרפרזה, כלומר מנוסחים מחדש, כך שלא יהיו במילותיו של נפגע העבירה".



את בעד שימוש בחומרים כאלה?
"אני מעדיפה שזה יהיה בשליטה שלי, אחרת הסנגור יפנה לבית המשפט ויבקש אותם, ועלול לקבל חומר בלתי מסונן".



לנוכח זאת היית ממליצה לנפגעי עבירה לדבר עם הפסיכולוג שלהם?
"אני מאמינה גדולה בטיפול וחושבת שיש לו תרומה גדולה ביכולת להחלים. אני מודעת לקושי, אבל צריך לזכור שיש לזה תרומה ראייתית. אם הנפגע לא התלונן במשטרה בזמן אמת אבל סיפר למטפל על האירוע, זה נותן תוספת חשובה ביותר לעדות שלו".



פרופיל תקשורתי גבוה



"אין ספק שהוא אינטליגנטי מאוד", משיבה מודריק על השאלה כיצד התרשמה ממושא האישומים הקשים. "האירועים המדוברים מתפרסים על פני תקופה ארוכה, למעלה מעשר שנים, כך שאפשר ללמוד שמדובר בהתנהגות סדרתית. נשאלת השאלה למה אדם כמוהו צריך לבצע עבירות מין. אני לא מומחית, אבל אם אני צריכה לשער, אני חושבת שיש כאן עניין של כוח. כי בעיני עבירות מין הן אקט לא רק מיני, אלא גם כוחני".



הרקע שלו כבן למשפחה מבוססת ומוכרת הפך את התיק הזה לשונה?
"עבורי ועבור כל מי שאני מכירה בפרקליטות, בין אם מדובר בנאשם עשיר או עני, היחס אותו יחס. הרבה אנשים חשבו שמוזר שאדם כמוהו אשם בדברים כאלה, אולי משום שאנחנו רוצים להרחיק את דמות העבריין מאיתנו כמה שאפשר, אחרת זה יכול לקרות גם לנו. אבל אפשר לראות עבריינות מין בכל שכבות הגיל ובכל מצב סוציו–אקונומי. נכון שכאן מדובר בנאשם בעל פרופיל תקשורתי גבוה, אבל אנחנו עוסקים בראיות, לא משנה מי החשוד או הנאשם.



"יחד עם זאת יש לי חמלה אפילו כלפיו. יש לו שתי בנות, אבל גם לחלק מהמתלוננות יש ילדים, אז אני רואה את שני הצדדים, אבל בעיקר את הצד של הנפגעות".



בסופו של דבר החליטה מודריק לחתום על הסדר טיעון מקל עם קסטיאל. אך גם ההחלטה הזאת לא עברה בשקט ועוררה את אחת הביקורות הנפוצות ביותר נגד הפרקליטות, על הכמות הבלתי נתפסת של הסדרי טיעון שהיא חותמת עם נאשמים. בתיק מתוקשר ושנוי במחלוקת כל כך, לא הייתה הפתעה כאשר הסדר הטיעון התקבל כשערורייה. זכורה במיוחד המתלוננת עירד מרציאנו־צייגר, שמחתה מחוץ לאולם בית המשפט שבו הוצג ההסדר, כשהיא אוחזת שלט שעליו נכתב: "אלון קסטיאל אנס גם אותי". הבעת פניה של מרציאנו־צייגר באותו היום שיקפה היטב את הכאב שבנפשה.



במסגרת ההסדר קסטיאל לא הורשע באונס. תחת זאת הוא הודה והורשע בעבירות של ניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית בארבע נשים. הפרשה, שהחלה בלפחות 14 מתלוננות שונות, בעדויות על דפוס התנהגות שחזר על עצמו במשך שנים, של מעשים קשים ואלימים של אונס וכפייה, אומנם לא הסתיימה בקול ענות חלושה, אבל בהחלט בטונים נמוכים יותר מאשר בהתחלה. מודריק מודעת לכך, אך לדבריה היא שלמה עם התנהלות התיק ועם ההסדר.



"החתירה להסדר היא משא ומתן של תן וקח", היא מציינת. "נכון שהעבירות ירדו בדרגה מסוימת: אונס הפך לניסיון אונס, ניסיון אונס הפך למעשה מגונה בכוח, ומעשה מגונה להטרדה מינית, אבל חשוב לי לומר שעובדות כתב האישום המתוקן אינן שונות בהרבה מאלה שבמקורי. רף ביצוע העבירה עדיין גבוה".



האם מגיע לנאשם כזה שיקלו עמו בהסדר טיעון?
"ואפשר לשאול שאלה הפוכה: האם מגיע למתלוננת לעבור הליך משפטי לא פשוט? שהרי חלקן נמצאות במצב נפשי קשה. מאחורי הבחירה בהסדר טיעון עומד הרצון לקבל הודאה מהנאשם, בלי שהמתלוננות ישלמו את המחיר של עלייה לדוכן העדים. נכון שמדובר פה בנשים חזקות, אבל דברים שרואים מכאן לא רואים משם. הרווח בהליכה למשפט לפעמים לא מספיק כדי שאקח לדרך נפגעת שלא יכולה לעמוד בכך".



מודריק מבקשת להדגיש כי "למרות הכל נוצר קשר טוב עם חלק מהמתלוננות", ומספרת שבתום היום הקשה של הצגת ההסדר והרשעתו של קסטיאל היא אף קיבלה זר פרחים קטן מאחת המתלוננות.



"מקווה שזו חרטה אמיתית"



אומנם הפרקליטות בהובלת מודריק ביקשה מבית המשפט לגזור על קסטיאל שמונה שנות מאסר, אך בית המשפט גזר את עונשו לארבע שנים ותשעה חודשים. "היה לנו רצון להעלות את רף הענישה, שלטעמנו נמוך מכפי שהיינו רוצים, ואפשר לראות את זה בלא מעט תיקים. יחד עם זאת, מדובר בענישה ראויה בנסיבות העניין. משה קצב הורשע בשני מעשי אונס ובעבירות נוספות (ונידון לשבע שנות מאסר - מ"ש). פה היה ניסיון אונס. צריך גם להסתכל על התהליך שהוא עבר מתחילת המשפט, לקיחת האחריות, ההודאה, הפיצוי. אינני בוחנת כליות ולב, אני מקווה שזאת הודאה כנה.



"למרות שלא קיבלנו את מה ששאפנו אליו, גזר הדין מתכתב עם הפסיקה הנוהגת ועם הנימוקים הנוספים בגזר הדין, מה לחומרא מה לקולא. מצד אחד אין לו עבר פלילי, ומצד שני מדובר בעבריין סדרתי. נלקחה בחשבון גם נכונותו לבצע הליך גישור בין הפוגע לנפגע - הוא זה שביקש לעשות זאת. ההליך לא התקיים בסופו של דבר, כי המתלוננות לא הסכימו, אבל הייתה נכונות, ולכן אני מקווה שיש פה חרטה אמיתית".



אף על פי שקסטיאל כבר מאחורי סורג ובריח, הפרשה לא תמה. בשבוע שעבר הגיש קסטיאל לבית המשפט העליון ערעור על חומרת עונשו. באמצעות עורכי דינו מבקש קסטיאל הקלה משמעותית בעונש אשר גזר עליו בית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת הסדר הטיעון הוא הודה אומנם בביצוע העבירות, אך לעניין העונש לא הושגה הסכמה בין הצדדים, וכעת הגיעה הסוגיה לפתחו של בית המשפט העליון. הדבר נמצא מחוץ לידיה של מודריק, שכן מי שתטפל בו עכשיו היא פרקליטות המדינה.



במקביל בימים אלה נבחנות תלונות חדשות נגדו שהגיעו למשטרה. "השאלה הראשונה שקופצת לראש היא: איפה היו המתלוננות החדשות במשך השנים שבהן ניהלנו את ההליך?", אומרת מודריק. "אבל צריך להבין שבמקרים מסוימים בנקודת זמן נתונה לא בשלה האפשרות מבחינת מתלוננת מסוימת. אולי בדיוק היא התחילה עבודה חדשה, אולי בדיוק ילדה - ישנן נסיבות אישיות שבגללן אולי לא הצליחה להתלונן באותה העת. כל תלונה חדשה חייבת להיבדק".



כך או כך, מודריק לא תהיה חתומה על כתב אישום נוסף נגד אלון קסטיאל, אם יגיע הדבר לידי כך. על פי מדיניות הפרקליטות, פרקליט לא מנהל תיק נוסף נגד אותו נאשם, "כדי שלא תיווצר תחושה של רדיפה אישית", היא מציינת.



את חשה הקלה מכך שהתיק הגיע לסוף הדרך מבחינתך?
"כמו בכל תיק, מסיימים אחד ומתחילים חדש. לצערי, כל הזמן יש עבודה. הילדה האלמונית בת ה–16, שנאנסה על ידי בחור מהשכונה שלה, מטרידה אותי לא פחות".



עורכי הדין של קסטיאל סירבו להגיב על הדברים.