החלטתה לאחרונה של הנציבות האירופית להמליץ על ביטולו של שעון החורף במדינות החברות באיחוד האירופי לא התקבלה באדישות בישראל. על רקע המעבר הצפוי אצלנו לשעון חורף בלילה שבין מוצאי השבת הקרובה, 27 באוקטובר, ליום ראשון, 28 באוקטובר - מיהרו חברי הכנסת מטעם מרצ, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ומוסי רז, להגיש הצעת חוק שלפיה שעון החורף יבוטל לאלתר. "בכך נוכל להגיע לחפיפה רבה ככל האפשר בין שעות הפעילות האנושית לבין שעות האור במהלך היממה", הסבירו. "הרעיון המרכזי של שעון הקיץ הוא למעשה ניצול שעות האור באופן המיטבי.

מחקרים שונים בישראל ובעולם הצביעו על הפעלת שעון הקיץ כגורם שיכול לתרום לחיסכון למשק של עשרות מיליוני שקלים, בין היתר עקב הגברת התפוקה. בנוסף, מצביעים מחקרים על צמצום במספר תאונות הדרכים. כמו כן, שעון הקיץ מאפשר לציבור הרחב – עובדים, משפחות וילדים – ליהנות מעוד שעת אור ובילוי".

האם מדובר בעליית מדרגה הנוגעת לסוגיה הבוערת זה עשורים רבים בישראל? "בעוד כמה שבועות מהיום, בשעה 17:00 כבר יהיה חושך, כך שהורים שאוספים את הילדים מבית ספר והגן לא יוכלו לבלות איתם בגינות", אומרת ח"כ זנדברג, "שלא נדבר על בזבוז האנרגיה של שעת אור אחת פחות ביום. באירופה כבר הבינו שתוספת שעת אור מעלה את איכות החיים. אין סיבה שבישראל לא נבין זאת גם. זה יהיה הרבה יותר נעים וחסכוני להשאיר את שעון הקיץ כל השנה".

"לעג לרש"

כאמור, ישראל אינה לבד. המלצת האיחוד האירופי התקבלה לאחר שבסקר שנערך בקרב כ־4.6 מיליון תושבי האיחוד האירופי, 84% תמכו בביטול הזזת השעון שעה אחורה. בטורקיה, ברוסיה ובאיסלנד כבר החליטו לאמץ את שעון הקיץ לאורך כל השנה כולה.

אלא שמדובר בנוהג ותיק שמאחוריו עומד ויכוח רב־שנים. רעיון הנהגת שעון הקיץ מיוחס לבנג'מין פרנקלין, שהעלה אותו לראשונה בשנת 1784. ב־1895 הועלתה הצעה להזיז את השעון שעה קדימה לשם חיסכון באנרגיה על ידי המדען הניו־זילנדי ג'ורג' הדסון. לעולם נדרשו כמה שנים לעיכול הרעיון, כך ששעון הקיץ הונהג לראשונה בשנת 1916 בגרמניה על רקע צורכי אנרגיה ומחסור בפחם, ואליה הצטרפו אוסטרליה, ארצות הברית, טזמניה וטורקיה.

שעון הקיץ הונהג בארץ ישראל ב־1940 בתקופת המנדט הבריטי על פי הוראות הנציב העליון, בדרך כלל מאפריל ועד ספטמבר. עם קום המדינה עברה הסמכות לידי שר הפנים, שהחליט כי שעון הקיץ יישאר במתכונתו, ואכן כך קרה בשנים 1948־1957. בשנת 1958 הוצא השעון לחופשה ארוכה עד שהונהג מחדש ב־1974, אלא ששר הפנים דאז יוסף בורג החליט לבטלו שוב בשנת 1976 עד להתערבות בג"ץ, שפסק כי יש להנהיג בישראל שעון קיץ. בידיו של שר הפנים נותרה ההחלטה מתי. ב־1992 הגיעה שעתו של "חוק קביעת הזמן", שלפיו שעון הקיץ יופעל מדי שנה למשך 150 יום לפחות. מועדי שעון הקיץ הנוכחי נקבעו בתיקון לחוק בשנת 2005.

בשנים הראשונות אמהות טענו כי שעון הקיץ מקשה עליהן. מבלים בשעת ערב בישראל, 1949. צילום: לע"מ

שלל ועדות עסקו לאורך השנים בהנהגת שעון הקיץ, בין היתר בהשפעתו על החשמל, על הכלכלה, על בתי הקולנוע ועל החינוך. בשנים הראשונות גם נשמעו קריאות של אמהות שטענו כי שעון הקיץ מקשה עליהן "כי הן נאלצות להשכיב את ילדיהן באור, דבר הגורם לילדים לישון פחות שעות בלילה, ולאמהות מוסיף עוד שעה של עבודה עם הילדים". לכל אחת מהוועדות היו מסקנות שונות: האחת החליטה פה אחד להשאיר את שעון הקיץ באותה שנה כמתוכנן, אך את סוגיית שעון הקיץ לשנים הבאות העבירה להחלטת הממשלה עם המלצה להמשיך ולחקור. השנייה המליצה להגביל את שעון הקיץ לחודשים יוני עד ספטמבר ולהתנות את השעון בשנים שאחרי במחקר מדעי, וכך הלאה.

גבריאל שטרסמן, עיתונאי ולימים שופט, כתב ב"מעריב", עם פרסום ממצאי ועדת הכלכלה שעסקה בנושא ב־1986: "לאור העובדה שלא רק העולם המערבי הכיר ביתרונותיו של שעון הקיץ, אלא גם ברית המועצות, נותרנו במיעוט קולני של מפקפקים, במה שנראה פשוט כל כך גם למי שאין לו השכלה מיוחדת במינה. מעניין איך זה שבארצות הברית ובבריטניה, באיטליה ובצרפת וגם בירדן, אין איש טורח לערוך מדי שנה סקר... המודעה שמשרד החינוך והתרבות פרסם בנדון זה בעיתונים היא ממש לעג לרש ובזבוז כספי ציבור. שוב חוקרים? עוד לא שבענו חקירות בקשר לשעון הקיץ? לשם כך מממנים במשרד החינוך ועדה מיוחדת? זה מה שיש לחקור?"

ב־2013 הוגשו למשרד הפנים מסקנות הוועדה בראשותו של שמואל אבואב, שבחנה באופן מקיף את נושא הארכת שעון הקיץ. הוועדה אמדה את התועלת הכלכלית של שעון הקיץ בסכום של כ־300 מיליון שקל בשנה, ובסקירה שערכה מול גורמים ציבוריים ופרטיים המובילים בתחום הכלכלה ומשרדי ממשלה, עלתה תמיכה גורפת בתרומה הכלכלית של שעון הקיץ. גם הציבור אמר את דברו: 68% הסכימו כי הארכת שעון הקיץ תשפר את איכות החיים והרווחה שלהם. המלצת הוועדה הייתה הארכת שעון הקיץ באופן חד־משמעי, כאשר הנימוקים המרכזיים היו שיפור איכות החיים ורווחת הפרט, עידוד תרבות פנאי משפחתית וקהילתית כתוצאה מהוספת שעת אור ליום, התאמת השעון למדינות אירופה ותרומה משמעותית לכלכלה, לבריאות הציבור, להגברת הבטיחות בדרכים ולמשק האנרגיה.

"בניגוד למה שנוטים לחשוב, לא מדובר בשיקול כלכלי משמעותי", טוען מצדו הכלכלן ומנכ"ל "קרנות אביב", ארז צדוק. "300 מיליון שקל זהו אומנם סכום משמעותי, אך לא כזה שיאפיל על שיקולים של חיסכון באנרגיה, בטיחות בדרכים ואיכות חיים. בסקרים שונים שנעשו הן באירופה והן בישראל, נראה כי הציבור ברובו הגדול מעוניין בהשארת שעון הקיץ כל השנה, והשיקול העיקרי שלו הוא איכות חיים ורווח של שעת אור נוספת אחר הצהריים. גם ועדת אבואב קבעה כי לא מדובר בנושא דתי, אלא אזרחי, וכי מעבר לשיקולי חיסכון באנרגיה ועלות כלכלית, מדובר בעניין של איכות חיים. כמו כן, מחקרים הראו שבזמן שעון קיץ מספר תאונות הדרכים בבוקר עולה מעט עקב החשכה שעדיין שוררת, אך מספר תאונות הדרכים בערב יורד משמעותית. מעבר לכך, בארצות הברית פורסם מחקר שלפיו בשבוע שלאחר שינוי השעון יש עלייה של 25% בהתקפי לב. באירופה מחקר דומה הראה עלייה של 5% במספר התקפי הלב בשלושה ימים לאחר שינוי השעון.

"גם עבור הציבור הדתי יש חסרונות בשעון חורף". הרב אבי נוביס דויטש, דקאן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר. צילום: מיכל פתאל

"דווקא שיקול צריכת האנרגיה נמצא כפחות מהותי, כאשר בחלק מהמדינות נמצא שימוש גובר באנרגיה בשעון קיץ, בחלק לא היה הבדל בשימוש ובחלק נמצא אפילו שימוש נמוך יותר, כאשר חיסכון בחשמל התקזז מול שימוש מוגבר באמצעי חימום או קירור", מוסיף צדוק. "נראה שהעולם הולך לכיוון של ביטול שעון חורף. זהו רצון האזרחים. הנושא הדתי, אגב, מהווה שיקול נגד, כאשר הקימה לתפילות הבוקר בשעון קיץ הופכת לקשה יותר, אבל הציבור הדתי מרוויח את שעת האור הנוספת בערב".

עמק השווה

בישראל כמו בישראל, גם בסוגיה הזו ממלאת הדת תפקיד חשוב. בשונה מהמקובל במערב, נוספה בארץ לשורת מתנגדי הפעלתו של שעון הקיץ לאורך כל השנה הנמקה הלכתית שקבעה כי יישומו כאמור יכביד על המאמינים בחלק מהתפילות. אלא שהוועדה האחרונה שהתכנסה קבעה, בהתייעצות עם רבנים וגורמי דת, שהנהגת שעון קיץ אינה סוגיה הלכתית כלל.

"לאורך השנים, הוויכוח על שעון קיץ או חורף תמיד נתפס כוויכוח בין דתיים וחילונים, וכאן הבעיה האמיתית", אומר הרב אבי נוביס־דויטש, דקאן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר. "כמו לכל דבר, לשעון חורף יש חסרונות ויתרונות - כמו לא לקום בבוקר כאשר עדיין חשוך - ולכן ראוי שאחת ולתמיד ייעשו דיון נרחב וחשיבת עומק כדי להגיע לעמק השווה".

"זה יהיה הרבה יותר נעים וחסכוני להשאיר את שעון הקיץ כל השנה". ח"כ זנדברג. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

ומה באשר לטענה כי הציבור הדתי נהנה משעון חורף?

"הנחה זו אינה נכונה, כי גם עבורו יש חסרונות כגון עלייה בעלות החשמל החל משעות הערב המוקדמות, פיזור ילדים לחוגים בחושך וכדומה. נכון שהסיבה העיקרית להחלת שעון החורף היא התחשבות בציבור הדתי המאפשרת לו להתפלל מוקדם בבוקר ולהספיק לפזר את הילדים למסגרות החינוך ולהגיע לעבודה בזמן. לו שעון הקיץ היה מוחל כל השנה, בימי החורף הקצרים תפילת השחרית הייתה נדחית לשעת בוקר מאוחרת, ואז כל שגרת היום של הציבור הדתי ושומר המסורת הייתה משתבשת. ברור כי יש לזה מחיר, ולכן צריך לקחת בחשבון את כלל ההיבטים הכלכליים, הסביבתיים, החברתיים וכדומה. במקום להמשיך במשחקי הכוח בין הציבור החילוני לדתי, ראוי להתייעץ עם מומחים, לקיים דו־שיח שייקח בחשבון את כלל ההיבטים ולמצוא פתרון ביניים, למשל להחיל שעון חורף בתקופה מינימלית שבה שעת הזריחה אכן מחייבת זאת ולא להרחיב מעבר לכך".

"עם הזמן, התמעטו מאוד הטענות בדבר הקשיים ששעון הקיץ מערים על מתפללים", אומר עופר אריאן, מרצה בכיר בחוג למדעי המדינה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל. "נוכח כל אלה, נראה כי גם בישראל בשלו התנאים לאימוצה של הגישה המצדדת בהפעלת שעון הקיץ לאורכה של השנה כולה. כך תרוויח ישראל את ביטולן של מחלוקות מיותרות. בשל שעות האור הארוכות שמהן נהנית ישראל ממילא, תהיה בתוספת הזו תועלת העולה על זו שלה מצפות מדינות אירופה. חלק לא מבוטל מנזקי הזזת השעון קשור בבלבול שהוא יוצר, בקשיי ההסתגלות ובשעות השינה, בירידה בתפוקה ובתחושת אי־נוחות המביאה לתסכול. כל אלה ייחסכו בהשארת השעון על כנו".