ארבע עשרה שנים חלפו מאז שאברהם (אברום) בורג פסע החוצה ממשכן הכנסת, פשט את חליפת חבר הכנסת ועלה על בגדי הריצה שנמצאים תמיד בבגאז' מכוניתו. גם אם התרחק הרבה יותר מת"ק פרסה מהעולם הפוליטי, הוא עדיין משתתף מאז במרוץ החיים הציבוריים בישראל, מעביר את מסריו ועמדותיו. “כל החיים שלי הם חיים של מסרים", הוא אומר כעת בראיון. “בשנים האחרונות אני עושה זאת באמצעות כתיבת ספרים ומאמרים.שיניתי רק את הכלי שדרכו אני מעביר את המסרים".
לאחרונה חנך בורג תוכנית רדיו אישית שבועית “כי באדם אאמין" המשודרת ברדיו האינטרנטי “מהות החיים" בימי שישי ב־14:00, ובה הוא דן בנושאים ובמחלוקות המעסיקים את החברה הישראלית, מציע דרכים להפיק תועלת מדעות מנוגדות ומארח דמויות מפתח מתחומי החיים השונים. “כשמנהיג העולם מסתפק בציוץ של 140 תווים, אני עוצר, מהרהר וחופר בין השמשות", הוא צוחק.
שם התוכנית הרדיופונית לקוח משירו של שאול טשרניחובסקי “שחקי שחקי", ולא במקרה. בעבר נמנה בורג עם היוזמה להחלפת “התקווה" ההמנון הישראלי, ב“שחקי, שחקי" של טשרניחובסקי, לדבריו, כדי שגם אזרחי המדינה שאינם יהודיים יוכלו להזדהות עם ההמנון. “מדובר בשיר בעל יסודות אוניברסליים של אנושיות וחירות", הוא אומר. “'לא ברעב ימות עובד, דרור לנפש, פת לדל'. השיר מתאים לכל מצב ולכל אדם".
דבריו של בורג נאמרים על רקע חוק התרבות בנאמנות של שרת התרבות מירי רגב, שעבר בשבוע שעבר בוועדת שרים לחקיקה ומאפשר לראשונה למשרד התרבות לשלול או להפחית תמיכה במוסדות תרבות אשר "חותרים תחת המדינה וסמליה". לבורג כמובן יש מה לומר על זה. “קיימת אצלנו נטייה לדבר על אחדות בעוד שמה שרוצים זו אחידות", הוא אומר. “אין סובלנות לדעה של האחר. אומרים לך: ‘תהיה כמוני'. אני לא מאמין בחברה אחידה. אני אוהב מחלוקת, כי מתוך אי־ההסכמה נולד משהו חדש. בחברה הישראלית המפוצלת והמחולקת אין עוד תרבות מחלוקות. במקום להפוך את אי־ההסכמה למקור של עושר רוחני, היא הופכת למקור של בדלנות והגבהת חומות. זה נוח לשלטון שלא תהיה מחלוקת. ציבור חושב מסוכן לשלטון. טוב לו שיש ציבור טיפש עם דעה אחת, מונהג ומולך".
אולי פשוט הרוב אכן מסכים עם עמדותיו של ראש הממשלה ושותפיו לקואליציה.
מה תעשה במקרה של איום ממשי?
פוליטיקה של אגרוף
הוא נבחר לכנסת לראשונה בגיל 30, בבחירות 1988. בשנת 1995 נבחר לעמוד בראש הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, ולשם מילוי תפקיד זה התפטר מחברותו בכנסת. בבחירות 1999, לאחר שאהוד ברק לא מינה אותו לשר לאחר ניצחונו, התמודד בורג ונבחר לתפקיד יו"ר הכנסת ה־15, הצעיר בתולדותיה (בגיל 44). אחד האירועים המביכים הזכורים מכהונתו כיו"ר הכנסת היה ב־1999, כאשר בישר, בעקבות הודעה שגויה, על מותו של הח"כ והשר אמנון רובינשטיין ונשא תפילה, וחברי הכנסת אף עמדו דקת דומייה לזכרו. כידוע, לאחר זמן קצר, לו שרובינשטיין חי וההודעה שקיבל הייתה כוזבת.
את שלל עיסוקיו מאז שפרש מהחיים הפוליטיים מחלק בורג לשלוש קטגוריות: כתיבה וריצה (“זו האנרגיה הרוחנית האינטלקטואלית"); חברות במועצות מנהלים וייעוץ אסטרטגי לחברות כלכליות, וחברות במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל; והתנדבות בעמותת הספורט “מפעלות חינוך וחברה" ובעמותת “מונא" הבונה מרחב טכנולוגי ליהודים ולערבים. במאמריו ובחמשת ספריו מביע בורג את עמדותיו, אשר מעוררות כלפי זעם והאשמות בגין היותו “אנטי־ציוני". במאמר שפרסם “ב"גרדיאן" הבריטי במהלך האינתיפאדה השנייה כתב למשל: “לאחר שישראל חדלה לדאוג לילדים הפלסטינים, היא לא צריכה להיות מופתעת כשהם חוזרים שטופי שנאה ומפוצצים את עצמם ... שופכים את דמם במסעדות שלנו בשביל להרוס לנו את התיאבון". בספרו המצליח “לנצח את היטלר", טען בורג כי “ישראל המיליטריסטית מידרדרת אל עבר הפשיזם" וקרא “לנטוש את הציונות של הרצל ולדבוק בציונות של אחד העם... הציונות הייתה פיגום שיש להסירו". כמו כן, לא פעם קרא בורג למדינות האיחוד האירופי להצטרף לחרם על מוצרים ישראליים שמיוצרים מעבר לקו הירוק והמליץ לכל ישראלי להוציא דרכון זר.
עברת שינוי מהותי מאז ימיך במפלגת העבודה?
האם למפלגת העבודה יש סיכוי לשוב להנהיג?
כמי שהיה יו"ר הסוכנות היהודית. האם העולם היהודי עדיין זקוק לה?
אתה מודאג מהחקיקה המסיבית?
לחבר את המולקולות
אתה בונה על הדור הבא שיביא שינוי?
בשיחה עם בורג, ממקימי “שלום עכשיו", מהדהד התאריך העברי הטראומטי שבו היא מתרחשת, ובו מציינים 23 שנה לרצח רבין. “אני לא משתתף בעצרות הזיכרון לרבין", הוא אומר. “זה היה רצח פוליטי, ואני לא אוהב את הבריחה מהפוליטיקה אל החיק החם של הקיטש. לצערי, השמאל הישראלי תקוע בשתי נקודות זמן: מהפך 77' עם אמירות כמו ‘גנבו לנו את המדינה', ורצח רבין ב־1995 עם ‘הרגו לנו את האדמו"ר'. לא רק שהשמאל לא קם מהשבעה, הוא נמצא עדיין ביומה הראשון של השבעה על רצח המנהיג".
בשמאל מבכים גם את השלום שנרצח עם רבין.
כאמור, אחד מתחומי העניין הבולטים של בורג הוא ריצה. “אני רץ חמישה־שישה ימים בשבוע", הוא אומר, “רץ באצטדיון ירושלים, בשפת הים של תל אביב וסתם במרחבים. במכוניתי אני מחזיק אופניים מתקפלים ותיק ריצה. מאחר שאני בלגניסט ידוע, בגדי הריצה שלי מפוזרים בכל העולם. בתוכנית הרדיו שלי אני אדבר על ספורט הריצה כאלגוריה לחיים אמיתיים. למשל, ריצה מנקודת מבט זוגית. אומנם אני מעדיף לרוץ לבד, אבל כשאני רץ ביחד, מתחדדת בי ההבנה לצורכי בן הזוג לריצה".