אם עדיף להיות ראש לשועלים או זנב לאריות? אם תשאלו את הפוליטיקאים בעבר ובהווה, שמתמודדים כיום על ראשות עיריות, התשובה לשאלה הזו כנראה תהיה ברורה. הם ראו את הפוליטיקה הארצית מבפנים והחליטו לעבור לזו המקומית. אחד מהם אף מוכן לוותר על כס השר ועל מכונית השרד לטובת כיסא ראש העיר. במסגרת כך, הם אף שמעו ביקורת על המהלך מבני המשפחה, מחברים ומקולגות והסכימו "להתלכלך בקמפיינים רדודים ומכפישים", לדבריהם. 
 
כעת ארבעה מהם - השר המכהן זאב אלקין והפוליטיקאים לשעבר מאיר שטרית, כרמל שאמה הכהן ויפעת קריב - מספרים איך נראה קמפיין בחירות כיום; עד כמה המפלגות משפיעות על הרשויות המקומיות; לאן הולכת השחיתות בשלטון המקומי, וכיצד ניתן למזער את התופעה; ובעיקר, מה מניע פוליטיקאים, חובבי כוח והשפעה, לעבור מייצוג בוחרים בכנסת ישראל לייצוג של שכניהם בבניין העירייה.
 

הכל אישי
 
מאיר שטרית הוא הוותיק והמנוסה מכולם מבין הפוליטיקאים בהווה או בעבר שמתמודדים כיום לראשות רשויות מקומיות. הוא הספיק בעברו לכהן כראש עירייה ולשמש כשר בשורה ארוכה של משרדים ובמספר רב של כנסות. שלוש שנים אחר שעזב את הפוליטיקה הארצית ו־33 שנים אחרי שעזב את השלטון המקומי, הוא מבקש לשוב לשם - כראש עיריית יבנה בפעם השנייה. "אני גר ביבנה מגיל 10", הוא אומר. "לצערי, בשנים האחרונות חלה הידרדרות במצב העיר, בעיקר בתחום החינוך, שהיה בעבר גאווה מקומית. אני לא יכול להמשיך לעמוד מנגד".
 
יש לך חשק לחזור לקלחת?
"לנהל עיר זאת לא פוליטיקה. אני אשמח לעשות את זה. זה התפקיד שבו היה לי הסיפוק הרב ביותר. כראש עיר, אתה מיני־ראש ממשלה. ראש עירייה קובע את עתיד העיר לשנים רבות קדימה. מדובר בתפקיד שבו אתה צריך להרכיב פאזל, אבל לא מקבל את כל חלקיו בבת אחת. החוכמה היא לחבר כל חלק שאתה מצליח להשיג, ועם הזמן, כשהחלקים מצטברים - נוצרת תמונה מדהימה". 

מה ההבדל בין הפוליטיקה הארצית לפוליטיקה המקומית?
"בפוליטיקה המקומית תהיה לי השפעה גדולה יותר, גם אם בשטח קטן. כחבר כנסת יש פחות כוח, אבל אפשר להשפיע על כל המדינה. מצד שני, אתה לא באמת מנהל את המדינה. כשר, אתה אחראי על החלק הקטן שלך בלבד. ראש עירייה אחראי על הכל. על החינוך, התרבות, הרווחה, הביטחון. מי שעושה את העבודה כמו שצריך זוכה לאהבה ולאהדת הציבור ורואה את העבודה שלו קורמת עור וגידים. כראש עירייה אוכל לראות את החזון שלי מתגשם. אין תפקיד שווה ערך לזה, פרט לראש ממשלה".
 
השאיפה לעמוד בראש אינה נחלתו של שטרית בלבד. גם יתר חברי הכנסת לשעבר שמתמודדים על ראשות עיריות מעידים על עצמם כי זהו חלק נכבד ממערך השיקולים שהנחו אותם לקחת חלק בבחירות המקומיות. "זר לא יבין זאת", אומר כרמל שאמה הכהן, המתמודד על ראשות עיריית רמת גן, ולא בפעם הראשונה. שאמה הכהן כיהן בעבר כחבר כנסת מטעם הליכוד, ובתפקידו האחרון שימש שגריר ישראל באונסק"ו. "אחרי התקופה בפריז נפתחו לי אפשרויות להשתלב בעולם העסקים, בדמות הצעות מאנשי עסקים יהודים. אשתי, הילדים וכל חבריי הטובים אמרו לי: 'אל תעשה את זה'. אי אפשר להסביר רציונלית למה לוותר על הצעות כאלה וללכת לקמפיין מוניציפלי. אבל עבורי החזרה היא טבעית. יש לי חבר טוב שהוא אמן והוא מתעקש להתפרנס מזה למרות הקושי, כי זה מה שמעיר אותו בבוקר. כך גם אני".
 
 "סימנתי לעצמי יעד - להיות ראשת עיר", אומרת גם יפעת קריב, חברת כנסת לשעבר מטעם יש עתיד. כמו שטרית וכמו שאמה הכהן, שהחל את דרכו כיו"ר סניף הליכוד ברמת גן, גם היא החלה את דרכה בפוליטיקה המקומית, כחברת מועצת עיריית הוד השרון. "מבחינתי, הדרך שלי היא כפוליטיקאית מקומית. אני אוהבת מאוד להרגיש את האנשים, לגעת".
 
כולם תמימי דעים שאחד ההבדלים בין הפוליטיקה המקומית לארצית הוא המגע הישיר עם הבוחרים. "במערכת הבחירות המקומית אני נפגשת עם כל תושב ותושב ושומעת על הצרכים שלו, על הקשיים, על החלומות", אומרת קריב. "המגע והקשר שנוצרים הם ההבדל. את הפוליטיקה הארצית אתה מנהל באולמות גדולים, והמקומית מתרחשת בסלון".
 
"בבחירות הארציות, ציבור קהל הבוחרים הוא כל מדינת ישראל", מוסיף שטרית. "כדי להיכנס לכנסת צריך לפחות ארבעה מנדטים. קשה להגיע לכולם. צריך פרסום כלל־ארצי. בבחירות המקומיות צריך להסתכל לאנשים בעיניים. לטפל בבעיות שלהם. מאז שהתחלתי לרוץ ביבנה ראיתי אלפי אנשים בחוגי בית. דיברתי עם אלפים באופן אישי, מעבר לפרסומת, לאס־אם־אסים. יש קשר ישיר בין הבוחר לנבחר".
 
על פי שאמה הכהן, המפתח לניצחון ברשויות המקומיות הוא באחוזי ההצבעה. "אחוזי הצבעה נמוכים לא מתפרסים על כלל הציבור", הוא טוען. "יש שתי קבוצות - חסרי האינטרס, שהם 90% מהמצביעים, וה־%10 הנותרים הם בעלי אינטרס - קבלנים, ספקים, עובדים ובני משפחה. מבין הראשונים מצביעים כ־%30. האחרונים הולכים להצביע ב־%100. כשהקרב צמוד, בעלי האינטרס הם אלה שמכריעים, וזה עיוות של הדמוקרטיה". 
 
כידוע, גם זאב אלקין, השר להגנת הסביבה והשר לירושלים ולמורשת, מתמודד על ראשות עיריית ירושלים. "אם היו מציעים לי כל עיר אחרת - הייתי מסרב", הוא טוען. "אני מאוד אוהב את הכנסת. כחבר קבינט, אני פוליטיקאי בעל השפעה, אבל החשיבות של ירושלים מבחינת מדינת ישראל גוברת. מדינת ישראל הופכת להיות דומה לירושלים מבחינה דמוגרפית. הפילוח של כיתות א' בבירה כמעט זהה מבחינת ערבים, חרדים, דתיים לאומיים. ירושלים קשה מאוד לניהול מהסיבות האלה. גירעון תקציבי, עלייה במחירי הדיור - הכל בגלל המבנה הדמוגרפי".
 
לדבריו, "עמיתיי בכנסת אמרו לי שהשתגעתי. גם עם המשפחה התקיים סביב העניין דיון מורכב. הבחירות לרשויות המקומיות מאוד מלוכלכות ומלאות בהשמצות, שלמשפחה לא פשוט להתמודד איתן. חלק מההשמצות מגוחכות. פרסמו עלי שתמכתי בהסכמי קמפ־דיוויד (שהובילו לחתימת השלום בין ישראל למצרים ב־1978 - מ"ש). זה למרות שהייתי אז ילד בן 7 בברית המועצות. חבל שאני לא יכול להוכיח היום מה חשבתי אז".
 
והוא לא היחיד. כל המועמדים מסכימים שהקמפיין לרשויות המקומיות מלוכלך משמעותית יותר מזה של הבחירות הארציות. "זה בכלל לא בר־השוואה", קובע שאמה הכהן נחרצות. "בבחירות הארציות ההתמודדות היא בדרך כלל על הדרך. ידוע, למשל, שמי שמתמודד ברשימת מרצ סבור שישיבה בממשלת ליכוד היא לא אופציה. בפוליטיקה המוניציפלית, לעומת זאת, אין כמעט דרך. הכל אישי והכל ייצוג של מעגלים חברתיים. יש רשימות עצמאיות. כמה חברים מתארגנים, מתלבשים על מאבק שכונתי כזה או אחר, אוספים בשיטת הפירמידה 2,000 חתימות ונהיים חברי מועצה. כשאנשים רצים לכנסת, הם רצים אידיאולוגית. לפעמים מוכנים להתפשר על 20% כדי לקבל 80. במרחב המוניציפלי, הדימוי הוא של זיקית - מחליפים צבע לפי אינטרס אישי". 
 
"הבחירות המקומיות מלוכלכות כי מי שבראש חוטף", מוסיף אלקין. "זה תהליך לא פשוט וגם ארוך הרבה יותר. פריימריז נמשכים חודש. הקמפיין לראשות העירייה נמשך כבר חצי שנה". 
 
"הבחירות המקומיות מלוכלכות הרבה יותר", מצטרף שטרית. "זה מאוד לא יפה בעיניי. מי שלא יודע מה הוא הולך לעשות, הדרך היחידה שלו היא לפגוע באנשים. יש תופעות פסולות של ראשי עיריות שאוסרים על עובדים ללכת לחוגי בית של מועמדים אחרים. אדם קרוב לעצמו, חי בקהילה שלו, ושם יותר קשה להסביר לציבור למה אתה טוב וצריך להיבחר".
 
גם קריב נפגעה, לטענתה, מההכפשות הכרוכות בהתמודדות בבחירות המקומיות. "בהוד השרון יש עלי הכי הרבה פייק ניוז, נתלו כרזות בעיר נגדי, חולקו ברושורים. באף קמפיין קודם לא ראיתי הכפשות ברמה הזאת. בבחירות הארציות הלכלוך הוא על ראשי המפלגה. היום אני ראש הסיעה, אני מספר אחת, וככזאת אני חווה את הלכלוך בשיאו. זה לא מה שהיה לפני עשר שנים, כשהתמודדתי למועצת העיר. המצב החמיר באופן משמעותי. לפני עשר שנים הרשתות החברתיות לא היו כמו היום".
 
דרמטית או אפסית
 
הבחירות לרשויות המקומיות ייערכו מחר על רקע ריח הבחירות הארציות, שכבר נישא באוויר. בינתיים המתמודדים חלוקים בדעתם על מידת ההשפעה שיש למפלגות על הפוליטיקה המקומית. "אפסית", טוען שטרית. "בערים, הציבור לא בוחר מועמד לפי השתייכות פוליטית. לטעמי, צריך לנתק לחלוטין את הבחירות המקומיות מהארציות. כשהייתי יו"ר התנועה, לא הסכמתי שאף אדם ירוץ מטעמה. טוב ייעשה אם ייאסר הדבר לחלוטין".
 
"ההשפעה של הבחירות הארציות על המקומיות היא דרמטית", טוענת מצדה קריב. "זה נובע מכך שבעוד רגע יוצאים לבחירות הארציות, וכל מפלגה מנסה לבסס את כוחה בשלטון המקומי. בהוד השרון כמעט כל המפלגות מעורבות ומשקיעות הרבה מאוד. בסופו של דבר, הזירה המקומית היא לא הזירה הארצית והתושבים צריכים ללכת לפי הניסיון, המקצועיות והאנושיות של המועמד או המועמדת ושל הרשימה".
 
ארבעתם מודעים לזיקה שקיימת, למרבה הצער, בין השלטון המקומי לבין שחיתות ומתחייבים להתרחק מכך. "לצערי הרב, אני רואה עשרות ראשי רשויות בשלב כזה או אחר של הליך פלילי", מציין שטרית. "יש כמה דברים שחייבים להשתנות בעניין זה. ראשית, פרצה קוראת לגנב; ברגע שניתנו סמכות לוועדות מקומיות לתכנון ולבנייה, ראש עירייה יכול, בהבל פה, להפוך בית בן ארבע קומות ל־20. בהבל פה הוא יכול להפוך אדם למיליונר. יש מי שלא עומדים בפיתוי. הרבה נופלים בפח. המדינה צריכה להחמיר את הדין במלחמה בשחיתות ולהעניש בחומרה".