דניאל אומר כי הנקודה בה הבין שהוא לא יוכל להתעלם מזה יותר הייתה רק בגיל 26. "כשפגשתי את בן הזוג הראשון שלי זה היה לגמרי בטעות, בזמן שהייתה לי חברה. לא יצאתי איתו לדייט, אלא נפגשנו באירוע חברתי לא קשור. לא היה שום סימן מקדים. דברים התגלגלו וכמה ימים אחר כך נפגשנו שוב, ואז כבר ישבנו ודיברנו יותר. באותו ערב הוא הראשון ששם את הדברים על השולחן, ובעקבות זה הבנתי שאני יכול גם להשתחרר ולדבר יותר פתוח. שיתפתי מה אני מרגיש ומה עובר עלי, ומשם זה התגלגל. הוא גם בא מבית דתי, אפילו שאז הוא כבר לא היה דתי, ולשנינו זה היה קשר ראשון. כשיצאתי מהארון בפני ההורים שלי, אמרתי להם שיש לי חבר, לא שאני הומו".
דניאל, אז עדיין ילד בן 19 צעיר ומבולבל, הקשיב לעצת הרב. "מבחינתי הרב אמר, והוא גם מתעסק בדברים האלה, אז זה לא סתם. מאוד רציתי שזה יהיה נכון, אז פשוט חזרתי הביתה וקראתי לאבא שלי לשיחה ואמרתי לו שהוא לא אוהב אותי מספיק וצריך לאהוב אותי יותר. זה היה כל כך רחוק מהמציאות וכל כך לא נכון, ופגע באבא שלי מאוד. אבל באמת רציתי לחשוב שזה הפתרון".
"אז אין ספק שהעניין הוא הרבה יותר חברתי ותרבותי, וזה בעצם מה שמנחה את כל המאבק בין מי שתומכים לבין מי שסולדים. אגב, במיוחד בשנים האחרונות אנחנו רואים שאלו שמתנגדים לנו מדברים לא רק על הומואים, אלא על כל הקהילה הגאה, אבל מבחינה הלכתית אי אפשר להשוות הומואים ללסביות ולטראנסים. עצם זה שחוזרים ומדברים עלינו כמקשה אחת רק מעיד שזה לא באמת מה שמנחה, אלא שיש קושי עם עצם קיומנו ועם המסר החברתי והתרבותי שאנחנו מביאים. זה גם עניין של כוח. אם עד עכשיו העולם היה מאוד מסודר, שגברים הם החזקים והשולטים, פתאום יש כאלה שאומרים אחרת. אנחנו כקהילה גאה, קהילת הלהט"ב, מאוד שותפים בעולם הזה שאומר אחרת".
"כשמקריאים לי את הפסוקים בתורה, אני אומר שלא נדבר על מה שכתוב, כי אני יודע לקרוא ולא מנסה להתעלם או למחוק", ממשיך דניאל. "בואו נדבר על מה שלא כתוב. אהבה, זוגיות, משפחת והבאת ילדים – אני לא באמת מאמין שהתורה מעוניינת שאני אחיה את כל חיי בנזירות ובבדידות, להפך. לא תראה מנזר יהודי אחד אפילו, כי התורה לא מאמינה בזה. היהדות היא דת שמאמינה בערכי הזוגיות והמשפחה, ובחיים מחוברים לעולם מבלי להתנתק ממנו. אז בואו נדבר על כל זה, וכשנפתור את הסוגיות האלו, אז אולי נחזור לדבר על הפסוקים עצמם ומה מותר או אסור. אבל עוד חזון למועד".
דניאל, כמו רבים אחרים, מזהה שינוי ביחס של החברה הדתית לקהילה הגאה. "הדור הצעיר, גם אם לא בכל מקום, כבר מתייחס לסוגיה הזו אחרת. לפני כמה שנים היה כנס של רבני צהר, שנחשבים יחסית ליברלים ופתוחים, ואחד המשתתפים שם סיפר לי שבמושב שדיבר על הומוסקסואלית והציבור הדתי, אמרו ש'אחת הבעיות של הציבור הדתי היא שהצעירים כבר לא רואים בזה בעיה'. כלומר, אפילו הרבנים היום מבינים את זה. אני חושב שזו גם הסיבה לכך שאנחנו שומעים לאחרונה יותר ויותר רבנים שמתבטאים באופן חריף. פעם לא דיברו על זה מתוך מחשבה שעל מה שלא קיים אי אפשר לדבר. אבל היום הם יותר ויותר מדברים, ואני מאמין שההקצנה נובעת מכך שהקרקע מתחת לרגליהם".
לדעתו, היציאה מהארון של יותר ויותר אנשים הפחיתה את ההומופוביות. "יש להם את המשפחה והחברים שלהם, וזה מרחיב את המעגלים של אנשים שפתאום רואים בן אדם שעומד מולם, ולא יצור שמסתובב ערום ברחובות עם נוצות ותחתוני ספידו. נוצר כדור שלג, וככל שיותר אנשים יוצאים מהארון, יותר אנשים נחשפים לזה ונוצרת סובלנות לעניין, ואז יש לעוד אנשים את הכוח לצאת גם. אנחנו רואים היום שיציאה מהארון בציבור הדתי עוברת מהפכה ממש. אם אני יצאתי מהארון לפני 10 שנים, בגיל 26, כשזה היה פחות או יותר הגיל הממוצע, היום כבר יש כאלו שיוצאים כבר בתיכון. כמובן שזה תלוי גם בקהילה ובאזור, אבל זה מעיד על הרבה".
"העניין השני, שלי אישית חשוב, הוא שכל עוד לא מאפשרים לנו לעשות פונדקאות בישראל, הסיכוי שהילד שלנו יהיה יהודי הוא נמוך", מסביר דניאל. "על פי רוב הפוסקים, הרחם מגדיר את יהדותו של הילד, לא הביצית. מה שממשלת ישראל עושה מכריח אותי להביא ילדים לא יהודים לעולם. זה מצחיק, כי באותו זמן שמעבירים את חוק הלאום שמראה כמה ישראל היא מדינת העם היהודי, באותה נשימה אומרים גם "בואו נגרם לזה שיהיו פה עוד לא יהודים במדינה". זו המשמעות של זה. לכן אני חושב שמשתי הסיבות האלה, גם מבחינת הדאגה לאישה וגם יהדותם של הילדים, ראוי וחשוב שחוק הפונדקאות יתאפשר לכולם. מצד שני אני אומר, אם מישהו מתנגד לזה, אז ראוי שיתנגד לזה לחלוטין. אני מקבל את הטענה שמישהו אומר שזה רע וניצול, כל עוד אין איפה ואיפה".
התרעות פיקוד העורף