איריס חג'בי, אמו של זיו חג'בי שנרצח בפיגוע בברקן לפני יותר מחודש סיפרה בראיון היום (שישי)  לניסים משעל ב-103FM על תחושותיה בעקבות העיכוב בהריסת בית המחבל וביטול הפגישה עם שר הביטחון, אביגדור ליברמן. "אני חושבת שאנחנו נמצאים במקום שאנחנו נותנים להם את כל הזכויות והלגיטימציה לעשות את הדברים שהם עושים", אמרה, "יש סל הרתעה שלא קיים בכלל. משחקים איתנו משחקים והם צוחקים עלינו, הם קוראים לו גיבור. במקום להחליט שבן אדם שרוצח הבית שלו נהרס כולו ואת המשפחה מעבירים לאן שרוצים ועוצרים להם את הכסף".

"אני חושבת שאחרי פעמיים שלוש כאלה הפיגועים ירדו", המשיכה, "יחכו עכשיו שיתפסו אותו, למה זה צריך לעמוד אחד מול השני. הוא רוצח ויקבל את העונש שלו בין אם במוות בשטח או בבית כלא. אני מקווה שזה יהיה מוות, כי אני לא רוצה לעמוד מולו בבית משפט ושהוא יקבל תואר שני. עושים מה שצריך לעשות בשביל הרתעה, כי המשפחה תומכת בו כל החברים והסייענים עוזרים לו שלא ימצאו אותו. הוא עשה עבודה טובה והם צוחקים עלינו". 

על שר הביטחון אמרה חג'בי כי "ליברמן אמר שהעברת הכסף לרצועה זה כניעה לטרור - זה כניעה לטרור? מה שאתה לא עושה זה כניעה לטרור. זה שאתה לא עושה הרתעה לרציחות ביהודה ושומרון זה כניעה לטרור". ביחס לביטול הפגישה ביניהם אמרה כי "אני חושבת שזאת התנהגות ילדותית ואנחנו אנשים מבוגרים. בגלל שהדליפו את השיחה לבטל? זה לא סוד מדינה. לכולם היה ברור על מה השיחה, זה היה סוג של תירוץ אולי כי לא היה לו מה להגיד לנו. הוא דיבר איתי בטלפון למרות שאני לא חושבת ששיחה כזאת עושים בטלפון. הוא צריך היה לדבר איתי פנים מול פנים ולהבין את הכאב שלי. במקום שאחיה את הכאב שלי אני צריכה לצאת למלחמות כאלה מכוערות מול מדינה, שלא יודעת לתמוך באנשים שלה אלא בערבים ובמחבלים".

"אני נלחמת שהבית ייהרס והמשפחה תצא משם, כולל האח שהוא בתוך החבילה הזאת ולא לתת להם כספים", הוסיפה, "זה לא רק המחבל שלי. יש עוד 102 בתים שמחכים שיהרסו. אם היינו עושים את זה מההתחלה לא היינו מגיעים ל-102 בתים. הייתה פאשלה במקרה של הרצח של הבן שלי שהשב"כ לא תפס פוסט תמיכה של הרוצח במחבל אחר. שבועיים הוא לא היה בעבודה ואף אחד לא בדק אותו. הוא תכנן פרט לפרט. הוא עשה עבודה טובה". 

לסיום אמר חג'בי כי "רק כשלוחצים מעדכנים אותנו על החיפושים. גם הפנייה של שר הביטחון הייתה אחרי שבועיים, רק בעקבות מכתב ששלחתי. כשמגיע סוף השבוע אני מבשלת ובוכה כי הם היו מגיעים כל סוף שבוע לאכול ועכשיו זה איננו ועכשיו אני עומדת ובוכה. כולנו גמורים. אני מוכנה לחכות אם אדע שיהרסו את כל הבית, אבל אני יודעת שזה לא יקרה".